דברי דוד טורי זהב חלק א י

התנצלות למלאות החסרון שלא יהא חלוק ופנוי מבלי תורה. בסדר במדבר ברש"י מתוך חיבתן לפניו מונה אותם כל שעה כשיצאו ממצרים מנאן וכשנפלו בעגל מנאן לידע הנותרים כשבא להשרות שכינתו עליהן מנאן עד כאן לשונו. קשה יתור לשון כל שעה דקאמר רש"י למה ליה, ועוד לידע הנותרים גם כן מיותר הוא, ועוד מאי האי דקאמר הני שלש פעמים שמנאן הקדוש ברוך הוא והלא איתא בתנחומא שעשר פעמים נמנו ישראל והגור אריה הביאו בסדר כי תשא יע"ש בדברי דוד. ונלפע"ד לתרץ באשר יש שני טעמים למנין של ישראל ובסברת שני טעמים פליגי שני מ"ד בגמ' ובא רש"י כאן לסתום דבריו כמ"ד אחד משניהם רק שיש כמה חילוקי דינים לפי מ"ד זה, ע"כ בא רש"י להביא מראה מקומות שמנה אותם ולפי סדור רש"י כאן יבארו שלשה חילוקי דינים לפי אותו מ"ד שסתם רש"י כמותו, ובדרך זה. כי איתא במפרשים טעם למנין של ישראל שמנה אותם כל פעם הוא בשביל שלא יבטלו בין האומות ח"ו לפיכך מנה אותם כל פעם להראות שהם דבר שבמנין ודבר שבמנין אפילו באלף לא בטל. ושמעתי בשם מ"ז הרב הגאון מוהר"ר משה ז"ל שהיה אב"ד בק"ק הוראדנא שזה הטעם אינו שייך כ"א כשישראל אינם עושים רצונו של מקום אז הוא מונה אותם כנ"ל שלא יבטלו בין העכו"ם לאפוקי כשישראל עושים רצונו אין אנו צריכין לטעם זה אלא טעם המנין שהם נקראין דבר חשוב או בריה ומונה אותם מצד חשיבותן מצד עצמן. ובהאי סברא נלע"ד לומר דקמיפלגי במסכת ביצה ר"ל ור' יוחנן ר"ל אומר כל שדרכו למנות שנינו פירש"י שאין מונין אותם תמיד רק לפעמים מונין אותם הוי דבר חשוב ור' יוחנן אומר את שדרכו למנות פי' שמונין אותם תמיד דוקא הוי דבר חשוב עכ"ל ולפ"ז יהיה ר"ל סובר דחשיבות דישראל הוא רק מטעם בריה ולא מטעם דבר שבמנין נמצא שאין מונין אותן רק כשעושין רצונו לאפוקי כשאין עושים רצונו דאז בטלה חשיבותן ואינם נקראין בריה אין מונין אותם. ור"י סבר את שדרכו למנות תמיד בין מטעם בריה כשעושים רצונו של מקום ובין כשאין עושים רצונו אז מונה אותם מטעם דבר שבמנין. רק שיש חילוקי דינים בטעם בריה. חדא שאם יחלק אין שמו עליו וכן צריך שיהא שלם פי' בט"ז סימן ק' ס"א ביו"ד דצריך שניהם יע"ש, ואיתא במדרש בזכות שלא שינו שמם יצאו ממצרים, עוד איתא ביו"ד סי' ס' ס"ד ביצים השבורות בקערה ונמצא דם בחלמון של אחת מהן יקח החלמונים הכשרים כו' ופי' בט"ז למה לא נעביד איפכא ליקח החלמונים הטריפות מהקערה ומפרש דלמא יהא נשאר שם מהטריפה בקערה ויהיה נתערב עם הכשרים הנשארים בקערה ויבא לידי מכשול לאכול טרפות נמצא אינו מתקן כלום בלקיחת ביצים מהטריפות רק מקלקל ע"כ עבדינן איפכא ויקח מביצים הטרופות בקערה החלמונים הכשרים וכנ"ל, גם זה ידוע דביצים הוו דבר שבמנין. ועפ"ז יבואר דרש"י בא לסתום כאן כמ"ד את שדרכו למנות שנינו לכן אמר מתוך חיבתן לפניו מונה אותם כל שעה דוקא דהיינו בין כשעושין רצונו ובין כשאין עושין רצונו, דכשעושים רצונו מונה אותם מטעם בריה ודבר חשוב וכשאין עושים רצונו מונה אותם מטעם דבר שבמנין וכנ"ל שלא יהיו בטילין בין העכו"ם ח"ו. ולישנא דרש"י מדויק כן דאמר מתוך חבתן לפניו דמיירי אפי' כשאין עושין רצונו דהסברא נותנת שלא למנותן אפ"ה מתוך חיבתן לפניו מונה אותם כל שעה דאי כשעושין רצונו מיירי הוא מצד החיוב למנותן מטעם בריה ודבר חשוב. ואח"כ מפרש רש"י המקומות שמנאן ויבוארו החילוקי דינים דשניהם, של בריה ושל דבר שבמנין. ועל חלוקה הראשונה שצריך להיות בדין בריה אמר כשיצאו ממצרים מנאן דמוכח מטעם בריה מנאן דקשה באיזה זכות יצאו ממצרים וצריך אתה לומר בזכות שלא שינו שמם וזהו כפי הדין שצריך להיות בבריה שיהא שמו עליו וכנ"ל. ועל חלוקה שניה מטעם דבר שבמנין אמר כשנפלו בעגל מנאן לידע הנותרים דהוו כביצים הטרופות בקערה דהא הנותרים היו כשרים שלא חטאו בעגל והמתים היו שיחטאו בעגל וזהו כביצים טריפות שנתערבו בכשרות ומנאן לידע ע"כ איירי שהנותרים מנאן שהם הכשרים וכמו בביצים הטרופות הנ"ל שיקח החלמונים הכשרים דאל"כ אלא איירי שהמתים מנאן היה קשה דא"כ היאך ידע הנותרים דלמא היו באותן המתים מאותן שמתו במיתה זמנית ולא חטאו בעגל והוו כשרים בתוכם או אחת ממיתות טבעיות שנפרד אחד מארבעה היסודות והוי כמו קושיית הט"ז הנ"ל וכהוה אמינא שלו ליקח הטריפות מהכשירות, אלא ע"כ לומר דאין ה"נ דהנותרים מנאן שהם הכשירים מתוך הטריפות נמצא בין מטעם בריה שהיא חלוקה הראשונה הוי כשיצאו ממצרים מנאן ובין מטעם דבר שבמנין שהיא חלוקי ההנייה הוי כשנפלו בעגל מנאן לידע הנותרים כמו בביצים הטרופות דהוו דבר שבמנין. ועל חלוקה השלישית שצריך להיות בריה שיהא שלם קאמר רש"י כשבא להשרות שכינתו בתוכם מנאן דזה ידוע שאין השכינה שורה על דבר פגום קצת ואינו שלם ובאדם השלימות הוא מצד הנשמה ולא מצד שלימות איבריו דאף כשהוא שלם בכל איבריו ונשמתו פגומה אין השכינה יכולה לשרות עליו, נמצא לפ"ז מובן כל הדקדוקים שהקשיתי ומבוארים בס"ד. וכה יזכנו ה' להוציא מחשבותינו לטובה לפועל:

כ"ע המלקט והמגיה אהרן הלוי הנ"ל