דרוש וחידוש ב צז

ע"ב גמרא מאי לאו דלא אכרוז וכו' כאן בדברים וכו', ק"ל הא משכחת בפשוטו דלא בעי הכרזה דהרי בסוגי' דערכי' מבואר דפסידא דמזונות דאלמנה עדיף מריוח דהכרזה.. וגם בהרא"ש לעיל מבואר דבנפרעת מקצתה יכולין היורשים לסלק לה המותר אף לאנשי גליל. א"כ י"ל דרישא מיירי במכרה קצתה דעדיין יש לה מזונות רק דהיתומים רוצים לסלקוה להמותר ולהרויח המזונות בזה בודאי מזבנינן בלא אכרזת'. להפסיד לה מזונות מיד

דף קא גמרא אמר רב שימי וכו' ש"מ מדרב כהנא עיילא לי' גלימא. ק"ל דלמא באמת באשה אחרת דודאי לא מפקי' מיני' רק הכא דכיון דלא נתחייב בפרקונה לא הי' זוכה בפירות והי' ראוי מדינא להחזיר הבלאות ואשמעי' דמ"מ אין לה בלאות. וצ"ל דלפי' ב' ברש"י במתני'. א"כ כבר שמעי' מרישא דקתני ולא פירות. ולפי פי' א' דולא פירות היינו תקנת פירות. י"ל דמלישנא דמתני' משמע דכל מה דקחשיב דוקא אלו נשים אין להם אבל לאשה דעלמא יש לה. ועוד יש ליישב באופן אחר ואין עת להאריך

פי"ב ע"ב תד"ה והיא נזונית וכו' לק"מ דהכא כו' ולמ"ד כתובין וכו'. ק"ר דא"כ לר"ל דס"ל דאין, כתובין, וגם ס"ל דא"י לחייב עצמו בדבר שאינו חייב בלא קנין, א"כ ההיא דלעיל ע"כ מיירי בנתחייב בשעת נשואין ע"י דרב גידל. א"כ נפשוט איבעי' דלא ניתן לכתוב מדלא טריף ממשעבדי. וצ"ל דבאמת לר"ל נפשט איבעי'. ואף דמה דפשיט הש"ס לקמן ממתני' דבת אשתו ופריך עלה א"ה בנותיו נמי. ע"כ קאי לר"ל היינו לענין הך מלתא דר"ל דאין כתובין. אבל מ"מ אפשר דבהך מלתא קאי לר"י דחייב אני לך מנה חייב. גם י"ל אף דר"ל סבר אין כתובי'. מ"מ כיון דמסקי' בגיטין דפלוגתא דתנאי היא. א"כ י"ל דר"ל ס"ל דברייתא דלעיל סבר כאידך תנא דאין כתובי'

תד"ה חייב לזונה כו' דאי בשטר גמור וכו' ע' במהרש"א. ותוכן דבריו דלס"ד דהכא דמתני' ע"כ לא מיירי בשקנו מידו. באמת נפשט כמ"ד דאין קצובי' ע"ש. וק"ל דא"כ מנ"ל להש"ס להוכיח תרתי ממתני' דחייב אני לך מנה חייב. וממילא נפשט ג"כ לטעמא דאין קצובים. דלמא מיירי בבא להתחייב בכתב יד גמור ואשמעי' דאף בלא שטר גבי ממשעבדי

דף קב גמרא לא בשטרי פסיקתא צ"ל הא דקאמר בשטרי פסיקתא משום דבא ליישב הא דגובה ממשעבדי לטעמא דכותבי'. וע"כ דקאי למ"ד דניתן לכתוב לשיטת רש"י לקמן. ולקמן בסוגי' אמר דלטעמא דלא ניתן לכתוב ע"כ מיירי בקנו מידו והחידוש דלא ניחוש לצררי וכמ"ש במהרש"א. אבל הכא בסוגיא קאי למ"ד ניתן לכתוב לא ניחא לאוקמי בקנו מידו דמה קמ"ל ומוקי ברווחא בשטר פסיקתא דבזה ל"ק מה קמ"ל דבאמת לאו שטר גמור דלא נזכר בו רק שהי' פוסק כך וכך ולא בדרך התחייבות ע"י שטר זה. וכמ"ש צ"ל ג"כ לתוס' בסמוך דמפרשי דאיבעי ניתן לכתוב אם בעי' גם לדרב גידל כתיבה ג"כ. ולכאורה קשה הא למה דקיי"ל דר"י. א"כ אם מיירי דוקא בכתיב'. דרב גידל למ"ל. צ"ל דהכתיב' הוא רק לראיה ולא בקנין

אמנם כ"ז לשיטת רש"י. אך להתוס' דלקמן דהאיבעי' גם אם גובה ממשעבדי בלא כתיבה. א"כ הא דקאמר הכא בשטרי ע"כ דקאי למ"ד לא ניתן לכתיבה. א"כ תמוה לכאורה אמאי הכא מוקי בשטרא ולקמן מוקי בקנו. ונלע"ד די"ל דהכא לר"ל דס"ל דא"י להתחייב עצמו בשטר. א"כ כי מוקי בשטרי פסיקתא הוי חידוש מעלייתא דקנה מדר"ג. מש"ה עדיף הא אוקימתא מדנוקי בקנו דליכא חידוש כ"כ רק לצררי. אבל לקמן קאי למה דפסקי' כר"י דיכול לחייב בשטר א"כ גם כי מוקי בשטר ליכא חידוש דהא ל"צ לדר"ג. וגם לומר דהך גופא החידוש דיכול לחייב בשטר. הא גם זה לא נשמע, דהא באמת קנה מדר"ג. וא"כ דלא נשמע חד מינייהו ע"כ דהחידוש רק לענין צררי. גם לאידך פירושא דתוס' דהאיבעי' אם בעי כתיב'. י"ל בפשוטו דהכא קאי למ"ד ניתן לכתוב ובעי' כתיבה. א"כ עדיף יותר אוקימתא בשטר דל"ק מאי פסקא דהא בבת אשתו בעי שטר. אבל לקמן דקאי למ"ד לא ניתן לכתוב דגם בשטר קשה מאי פסק' לזה מוקי בקנו מידו

תד"ה אליבא דבן ננס וכו' וא"ת אמאי לא הוי שעבוד בזה השטר, המפרשים נתקשו בזה דדלמא רש"י סבר לבן ננס דא"י לחייב עצמי מדבר שאינו חייב כמו דס"ל לתוס' לר"ל. ומ"ש המהרש"א דדוקא בכ"י. אבל בשטר גמור מודה ר"ל. ביאור דבריו צ"ל דבשטר דמשעבדי נכסיו הוי קרקע הקונה בשטר

לענ"ד ז"א. דא"כ כי פריך לר"ל מתני' מאי לאו כה"ג. מה פריך הא במתני' דגובה ממשעבדי ממילא גם בכ"י מהני דהוי ג"כ שטר על קרקע. גם ממה דהקשו תוס' דלר"ת אמאי לא נקט קודם חיתום. והרי בזה גם לר"ל יכול לחייב דהוי שטר גמור. ולע"ד י"ל בדרך חידוד דהרי לרש"י לכאורה קשה מה פריך הש"ס לר"ל ממתני' דלמא מודה ר"ל דיכול לחייב בשטר. והא דפטור לר"ל משום דס"ל ע"ח כרתי ולא הוי שטרא להתחייב בו. וא"כ דלמא מתני' בע"ח ומתחייב בשטר. וצ"ל דבשטר התחייבות פשיטא. ולזה שפיר הקשו דמ"ט דבן ננס. ואי דס"ל לבן ננס דא"י לחייב עצמו בשטר. א"כ מה פריך הש"ס לר"ל דלמא מיירי בהתחייבות ולאפוקי מבן ננס. ולזה תירצו בתוס' דכיון דאין כתוב שם ערב לא חשיב שטר לאשתעבודי. אבל לר"י ס"ל דגם כה"ג הוי שטר. ובזה ל"ק דמה פריך הש"ס דדלמא מתני' מיירי ג"כ, ואשמעי' לאפוקי מבן ננס. דז"א דהא לר"ל ע"כ מוכח דע"ח כרתי. וא"כ אי מתני' מיירי בע"ח ע"כ מיירי דמפורש שמו דהא בע"ח בעי' מוכח מתוכו ובכה"ג ליכא חידוש. וק"ל

דף קט תד"ה תשב עד וכו' ומיהו לא קש' כולה האי כו' היכי אמר לאחיך הייתי רוצה ליתן וכו': תוכן כוונתם מבואר דקושי' הירושלמי דאם בלא קנין מה חילוק בין אחיו הלא חתנו בעצמו ג"כ לא היה יכול לתבוע הממון למאי דקיי"ל דא"מ להלבין ראשה אע"כ דמיירי בקנין ושפיר הקשה הירושלמי הוכרח הירושלמי לתרץ דאמדי' דעתי' דהקנין היה רק בזמן שיכנוס. אבל לא קודם שיכנוס. ובאמת עדיין יש לעיין דמנ"ל להירושלמי זאת אימא הקנין דכבר זכה אחיו הוא יורש אותו כמו במת רגע אחר הנישואי'. ומתני' דלעיל מיירי בלא קנין. והחילוק בין חתנו לאחיו הכי הוא. והיינו דהרי באמת ת"ק דאדמון סבר תשב עד שתלבין דא"צ לכונס' אף דהפסיקה הי' בלא קנין. מ"מ יכול לטעון אנכי לא חייב עצמי לכונס' רק אם יקיים התנאי הפסיקה, רק אדמון לא ס"ל כן מטעם אלו אני פסקתי לעצמי וכו'. אבל מ"מ נראה דהדין ברור אף אם ארוס' אית לה כתובה. או בכתב לה. אינה יכולה לומר רק כנוס או פטור. בלא כתובה. אבל א"צ ליתן הכתובה דבזה בודאי יכולה לומר לא שעבדתי נפשי רק אם יקיים הפסיקה. וכ"ז נראה באם הוא עצמו קיים ורוצה לכונסה עם הפסיקה וזה אינו רוצה ליתן. יכול לגרשה בלא כתובה. אבל אם הוא מת יכולה לומר ליבם או כנוס או חלוץ עם כתובה. דהרי באמת מיד שמת הי' שעבודה על נכסי המת. רק אם כונס' היא מכנסת הנכסים בתורת נצ"ב. וא"כ יכולה לתובעו שיתן לה כתובה או שיחלוץ. דאם היה המת קיים. היה מקיים התנאי ליתן הפסיקה וממילא במיתתו נתחייב בכתובה ומה שהיבם טוען שהוא רוצה לכנוס ויתנו לו הפסיקה. לאו טענה הוא דהרי באמת אחיו לא קנה המעות. וגם מטעם הפסיקה דהרי לא פסק עמו ואם אחיו היה קיים הייתי נותן לו הפסיקה. ונראה ברור דצריך היבם או לכנוס או לחלוץ וליתן כתובה, וא"כ שפיר יש לפרש המתני' בלא כתובה והמתני' קאמר רק יכול לומר לאחיך הייתי רוצה וכו' וא"כ או כנוס או חלוץ ותן כתובה, ודוק היטב

(שייך לעיל

) דף ס' ע"ב גמרא הלכתא מת מותר גמלתו אסור, ע' בהרא"ש דגמלתו אסור משום שמא תגמול, אבל בגמלה בחיי בעלה לא מיתסר, הנה לכאורה הי' נראה לחדש דין א', והיינו בנדרה אחר גירושין שלא תניק בנה אסור לינשא דשמא תדור. אבל בנדרה בחיי בעלה דפסקי' לעיל דף נ"ט דאין הנדר חל דמשעבדה לי', ובזה ממילא אחר הגירושין חל הנדר כמו בקונם שאני עושה לפיך, היה נראה דבזה מותרת לינשא כמו בגמלה בחיי בעלה. אמנם לאחר העיון היה נראה לצדד לאסור, עפ"מ שהמתיק ברא"ה הטעה דאף באינו מכירה אסור לינשא אף שאינה משועבדת