דרוש וחידוש ב לג

דמי' דהא אף דמעות אין קונות מ"מ כיון דנאנס א"י לחזור, אע"כ דס"ל כר"ל. אמנם זה יש לדחות די"ל כיון דהחמור הוא בעולם אלא דמת לא מקרי נאנס ויכול לחזור וכמ"ש הרז"ה, אבל לא הכי סברת בעל המאור, כיון דקנה ממנו שיתן לו בשר שחוטה, והוא בשר נבילה לא מקרי נאבד, א"כ הכא בברייתא ל"ש כן, ונצטרך לומר דרב אדא ס"ל כר"ל, ועדיין צ"ע

ע"ב תד"ה נעשה כאומר לו, ורב דבעי מר"ח וכו'. לענ"ד י"ל דספק דרב היה דדלמא דוקא סאה בסאה מותר ביש לו כיון דשייך לומר שהמלוה קנה מיד הסאה שביד הלוה דאם היה רוצה להקנות לו בדרך מקח היה קונה מדין חליפין אם פירי עבדי חליפין, ואף אם פירי לא עבדי חליפין, מ"מ יכול לקנות בתורת דמי' דהיינו דהחטין שהיה לו הם הדמים לקנות על ידיהם החטין שביד הלוה שהם הפירי, וכיון דמדאורייתא מעות קונות הוי כמו קנויי' להמלוה, משא"כ בדינרי דהוי מטבע לענין דאין נעשה חליפין וגם בתורת דמי' ל"ש י"ל דלא מהני יש לו, והא דאמרי' רב ולוי חד אמר מטבע וכו' ולא אמר תסתיים דרב ס"ל דאין מטבע נ"ח מדבעי מרב"ח ולא פשט ליה ממתני' כקושית תוס' דהא י"ל באמת ס"ל כילדותי' דזהב הוא מטבע, וי"ל דלא היה ליה דינרי לרב, אלא דהכא מדחי הש"ס די"ל כי קושיא ורב דינרי הו"ל, ובאמת מהא מוכח דרב סבר אין מטבע נ"ח וזיל הכא קמדחי כו'

גמרא וחד אמר אף בפירות על דינרין מחלוקת. לכאורה באמת תמו' דמנ"ל זה לב"ש ולהמציא פלוגתא רחוקה דב"ה ס"ל דאפי' לגבי כספא טבעא הוי וב"ש סברי דאפי' לגבי נפשי' פירי (דיש לומר דב"ש) ס"ל דמעשר אינו תלוי במקח וממכר דכל דהוי טבעא לגבי נפשיה רשאי לחלל עליו דעיקר הוא שיהא חילול על מטבע, ואין דנין אם לגבי המתחלל הוי פירי או לא ומכיון דב"ש ס"ל דאין מחללין כסף על זהב מוכח דס"ל דזהב לא הוי טבעא כלל, וממילא אף פירות על דינרים אין מחללין. אמנם מ"ש תוס' ד"ה אלא לב"ש, א"נ דר"י ס"ל כמתני' דהזהב קונה את הכסף, מוכח דלא ס"ל כן, דהא לפ"ז גם מתני' מצי אתי' כב"ה דלגבי כסף הוא דהוי פירא, אבל לגבי נפשי' טבעא, ומש"ה ס"ל לב"ה דמחללין ובהא הוא דפליג ב"ש וב"ה, דב"ש ס"ל דדהבא הוי פירי לגמרי, וב"ה ס"ל דלגבי נפשי' טבעא, וא"כ מתני' אתי' גם לב"ה, אע"כ דס"ל לתוס' דגם להך מ"ד ס"ל דמעשר תלוי במקח וממכר ואם הוי פירי לגבי המתחלל אין מחללין עליו, וב"ה ס"ל באמת דדהבא לגבי כספא טבעא, וא"כ קשה כנ"ל, וצ"ל דס"ל להך מ"ד דדוקא כסף לב"ה דהוי פירי מטעם דאין חשוב כ"כ בזה שייך לחלק דלגבי דהבא אינו חשוב ולגבי פירי חשוב דחשיבות תלוי נגד דבר שכנגדו, אבל לב"ש דס"ל דדהבא הוי פירי דהטעם דאינו חריף בהוצאה ממילא גם לנפשי' (אינו) טבעא דבזה אין לחלק בין לגבי כספא ובין לגבי נפשיה. אמנם עדיין קשה דהא חזינן דמשנתינו מחלק בזה דהא במתני' דקתני הזהב קונה את הכסף דס"ל דדהבא פירי, ואעפ"כ קתני בסיפא המטלטלין קונה המטבע בפשיטות דהכל בכלל אף דינרי זהב, וכמ"ש הרא"ש בפשיטות, הרי דס"ל למתני' לחלק דלגבי כספא פירי ולגבי נפשי' טבעא, וא"כ דלמא ב"ש ס"ל כן, ובאמת זה קשה בלא"ה לפ"מ דכתבו תוס' הנ"ל דמתני' לא אתי' כב"ה א"כ להך מ"ד דס"ל דגם בפירות על דינרי תקשה מתני' דלא כמאן דהא גם לב"ש לנפשי' פירי הוי ואיך קתני המטלטלים קונה את המטבע ולב"ה גם לגבי כסף טבעא ואיך קתני הזהב קונה את הכסף, וצע"ג

דף מה ע"ב תד"ה אין מטבע נ"ח וכו'. וי"א דחשוב כלי וכו' תמהני הא י"ל דעולא דמשני לקמן אידי ואידי בפרוטות ס"ל דפירי עבדי חליפין וכדדייק לישנא דקאמר אידי ואידי פירי הוי, ומאן מוכרחנו לומר דלאו דוקא קאמר ובא רק לאפוקי דלא הוי מטבע, דלמא באמת דוקא קאמר דמכיון דאינו יוצא בהוצאה הוי רק פירי, ואי דסמכו דבריהם על דהוכיחו תחלה דמטבע לא הוי פירי הא אחרי דמסקי' דמטבע הוי כלי ממילא ניחא הני מקומות דמשמע מינייהו דמטבע לא הוי פירי דעדיפא מיניה דהוי אפי' כלי, וא"כ י"ל דהוי כלו כיון דיוצא בהוצאה, אבל א"י בהוצאה הוי פירי, וצע"ג, אח"כ מצאתי בעזה"י דהקשה כן בגליון בשיטה מקובצת ונדחק מאד, גם הראיה הב' מדינר אניקא ואניגרא אין הכרח כ"כ דהא זהו אליבא דר"ל, והא י"ל בלא"ה ס"ל כר"ש דפירי עבדי חליפין, ואולם בזה י"ל דאזלו בשיטתייהו דס"ל דכל השקלי וטריא הניחא לר"ש, קאי רק לס"ד דמטבע נ"ח, אבל למסקנא דקיימי דאין מטבע נ"ח כפשטא דכל הנישום היינו כל הכלים, א"כ גם הא דקאמר ר"ל ע"כ כר"ש ס"ל, היינו לס"ד, אבל למסקנא י"ל דר"ל כר"נ ס"ל. גם י"ל דהוכרחתם דאם איתא דמוכח מהא דאניקא ואניגרא דר"ל סבר פירי עבדי חליפין, א"כ יקשה לס"ד דהש"ס דקאמר ולר"ל דאמר משיכה מפורש הניחא אי ס"ל כר"ש, הא בלא"ה מוכח דר"ל ס"ל כר"ש, וזהו קושי' שהקשה הרמב"ן במלחמות שכ' לקושטא דמלתא דר"ל דקאמר דאניקא ואניגרא מיקני בחליפין דאזיל לשיטתייהו דס"ל פירי עבדי חליפין, דא"כ יקשה לס"ד מהך דר"ל ע"ש

אמנם לפענ"ד אדרבא בשיטות הי"א אלו דמטבע היוצא בהוצאה הוי כלי, ומטבע שא"י הוי פירי רווחא שמעתא טובא, דבאמת לפמ"ש תוספות לקמן דשקלי וטריא דהניחא לר"ש קאי רק לס"ד דכל הנעשה, דחוק מאד במה דמתרץ ר"ל ע"כ כר"ש ס"ל דלשון זה דהוא הכרעה החלטית ול"ש לומר לשון זה על ס"ד לבד ולא לקושטא דמלתא, אמנם לשיטת הי"א ניחא טובא והיינו דבאמת מההיא דר"ל דאניקא ואניגרא מוכח דס"ל כר"ש שפירי עבדי חליפין דהא מטבע שא"י הוי רק פירי, וא"כ מהא לחוד ליכא הכרח דהא בדברי ר"ל לא נזכר מפורש דינא דאניקא ואניגרא, אלא סתם כיס מלא מעות, והיה אפשר לומר דמיירי במטבע היוצא וס"ל מטבע נ"ח וא"כ אין הכרח דס"ל כר"ש דהא מטבע היוצא הוי כלי, אבל לבתר דאמרי ולר"ל דאמר משיכה מפורשת הניחא אי ס"ל כר"ש וכו' והיינו למ"ד דכל הנעשה, שפיר אמרי' בדרך הכרעה י"ל ע"כ כר"ש ס"ל, והיינו בממנ"פ דאם סבר מטבע נ"ח ומתני' קתני כל הנעשה, א"כ מדקתני כיצד, מוכרחים להגי' ופירי נמי עבדי חליפי', ואם ס"ל מטבע אין נ"ח אם הא דקאמר ר"ל אפי' כיס מלא מעות, בכיס מלא מעות, ע"כ מיירי במטבע שא"י, וכדתרגם רב אחא וממילא מוכח דס"ל פירי עבדי חליפין דהא מטבע שא"י פירי הוי, והוא נכון בעזה"י. תד"ה מאי לאו בחליפין וכו' וא"ת וכי לא ידע וכו'

נראה לענ"ד ליישב קושיית' ע"פ דברי התוס' לקמן ש"מ מטבע נ"ח וכו' שהקשו דנימא ג"כ שיאמר נשרפו חטיך בעליה, ביאור דברי תוס' הא דלא הקשו בל"ז על גוף הדין דהחליף שור בפרה דיאמר נשרפה פרתך בעליה י"ל דא"א לתקן בזה דאם אינו נ"ח יאמר נשרף שורך בעליה וכ"כ להדיא בנ"י, ועדיין צריך לברר כונת הנ"י דמ"מ יקשה מההוא דהכסף אינו קונה את הזהב דאף דלא שייך נשרפו דאם ניחוש שיאמר נשרף זהבך בעליה אף דאין לו שמירה אלא בקרקע ה"נ אם אינו קונה יאמר נשרף כספך בעליה וא"כ מ"ש דכסף אינו קונה את הזהב ומ"ש דהחליף שגר בפרה דקונה, וביותר קשה דמ"מ באם נתן לו שור בתורת דמי' דלא קנה הפרה כדמשמע בכל הסוגיא דבעי' דוקא יש דמי' כחליפין אבל בנותן לו השור בתורת דמיו לא קנה ומ"ש דבנותן לו בתורת חליפין דמהני, ונראה דכוונת הנ"י דדוקא בקנין דמי' דהדרך דנותן לו מעות בעד פירות והתקינו חכז"ל דלא ליקני מחשש דנשרפו חטיך בעליה, מש"ה לא פלוג רבנן אף אם לפעמים נותן לו מטלטלים בתורת דמי', וכן בקונה מטבע במטבעות שאמרו דרך כלל דבכל פעם נתינת הממון לא קנה, ומשיכת פירות קנה, משא"כ בחליפין דעיקר החליפין רק במטלטלים על מטלטלים בזה ליתא כלל לעיקר התקנה, דבין כך וב"כ יאמר נשרף את שלך, מש"ה לא התקינו כלל, ולזה העמידו תוס' קושיית' על כל הנעשה דמי' באחר דבנותן לו מטבע בתורת חליפין דקנה, דבזה שפיר שייך התקנה דיאמר נשרף חטיך בעליה, והנה בכוונת תוס' בקושייתם אפשר לומר ב' פנים, או דקושייתם באמת גם על חליפים דשור ופרה, והיינו דת"ק בל"ז למד אין מטבע נ"ח כיון דכל דיני דחליפים ליתא רק ע"י משיכת מטלטלים א"כ ל"ש כלל התקנה כסברת הנ"י הנ"ל, אבל למ"ד מטבע נ"ח י"ל דהקושיא דאפילו בחליפים מטלטלים ל"ק משום לא פלוג דכמו בקנין מעות לא מהני בנותן לו מטלטלים בתורת דחי' משום לא פלוג הכי נמי בחליפין דלתקנו דאם נותן לו מטבע בתורת חליפין דלא לקני, או די"ל דמ"מ קושייתם רק בקנין המטבע די"ל דדוקא בקנין מעות דע"פ הרוב נותן לו מעות ממש. בזה אף לפעמים נותן מטלטלין בתורת דמים לא פלוג בדבר, אבל בחליפין דאדרבא רוב פעמים מחליף מטלטלי' במטלטלי' ול"ש להחליף מטבע במטלטלי' ל"ש לתקן בלא פלוג מלתא דשכיחי