דרוש וחידוש ב ג

הוספנו וגרענו וכמה פעמים הפכנו דברים מסופן לראשן, (ותכלית הודעה זאת היא כי מלבד אשר לא מרהיבים אנחנו עצמנו לחשוב כי א"א ששגינו פעם בהבנת כוונתו, הנה עוד למד אותנו הנסיון כי הענין הכתוב במסכת ביצה (דף ב ע"ב) ד"ה שם גמרא גזרה משום, הנה אחר הזמן הרגשנו עצמנו שכפי הסדר שהעמדנו הדברים יש איזה פרכא מיניה וביה ואמרנו לעת הפנאי ולעשתות שאנן נשוב על הדברים לתקנם ולהציגם בסגנון אחר הצודק כי גם אנחנו אין אנו מופנים כ"א לעתים, והנה בנתיים אזדא מנן מלתא שהרגשנו בו אז, ועברנו עליהם שנית איזה פעמים ולא מצאנו הדברים כאשר היו מסודרים מאתנו בתחלה) והיה אם ימצא באיזה מקום דבר מוקשה ידעו לבל ישימו אשם באבינו מרנא המחבר ז"ל כ"א בנו

ואולם אם אולי ימצא כתוב לפעמים מה מהדברים בספרי אחרונים אין להפלא כי מלבד אשר רב מהדברים באין ספק רשם אבינו זצוק"ל בימים מכבר אולי טרם יצאו החבורים, הנה בלעדי זה, אם כי מאד מאד חביבים היו עליו דברי כל חכמים ומכש"כ דבריהן של המחברים גדולי ישראל עכ"ז לא לקח זמן להביט ולעיין עליהם ולא ראה כ"א דברי מהרש"א, וזולתו מן המפרשים לא הביט כ"א פעם לעתים רחוקים דרך מקרה גם אנחנו לא לקחנו מועד לחפוש אחר הדברים, זולת במסכת כתובות נדבה רוחו של חד מן חכימיא דק"ק קאליש לחפש אחר דבריו בספרן של הגאונים פני יהושע, הפלאה, ואת אשר רשם לנו כי מצא כתוב בספריהן של צדיקים וגאונים אלו הנחנו מהדפיסו ולפעמים מעטים הנחנו וכתבנו שכן כתוב באחר המפרשים הנ"ל

והנה כבר הערנו בהקדמתנו לחלק ראשון מספר הפסקים וכתבים אשר כל הבא לתרץ איזה קושיא מקושיותיו של אבינו מ"ו ז"ל יעיין היטב אם עולה תירוצו עפ"י כל דעות שיטות הראשונים נ"ע, כי זאת ידעו כי כן כי לא פורש בדבריו ז"ל דלדעה זו נכון, ולדעה זו קושיא, יען כי רשם דבריו למזכרת אך למענו, קיצר הרבה, וכבר הצגנו שם בהקדמה איזה ענינים לדוגמא ובל נחדול גם היום לתת דמיון לקיצורו, אשר זה מקרוב תמה אחד מגדולי חכמי מדינת ליטא ע"מ שראה בגליון הש"ס לאבינו מ"ו ז"ל בפסחים בסוגיא דחזקיה (דף כב ע"ב) שעמד על דברי רש"י ד"ה, ור"מ, ומשום דאין מפורש לא כו', ק"ל הא מ"מ נילף מקרא דל"ת כל תועבה כו' ותמה רב גדול על קושייתו דהא בחולין (דף קטו) חורש בשור וחמור ליתסר כו' ולפי גרסת רש"י שם השתא מה שבת דחמירא כו' וא"כ י"ל דחש"ב ילפינן ממעשה שבת ונתחבטו שלשה חכמי לב בכוונת אבינו מרן ז"ל, האחד כתב דסברתו ג"ע, משום דדברי תוס' בחולין מוקשים הרבה דהא או"ב ושלוח הקן נמי אינו ניכר וכמו שהרגישו בעצמם וע"כ היה דעתו ז"ל בכוונת רש"י דהחלוק בין מעשה שבת לבב"ח, דבשבת לא אכל התועבה עצמה דלא אסרה התורה המעשה אלא משום כבוד היום, ואין המלאכה מתועבה אלא דמתועב מה שלא שמר את השבת וחילל את הקודש, ושאחר החפוש מצא מפורש כן בספר תורת חיים על מסכתות, ואולי ראה אבא מארי ז"ל דבריו או קיימם מסברא והוא קיצר כדרכו ובפרט מ"ש על הגליון, השני כתב אטו דברי רש"י ז"ל כאן הם פירוש שבחר לעצמו ולנו יכולת לנטות ממנו, לא, הלא הם פירוש הפשוט בשנוי דהש"ס וא"כ מ"מ תיקשי קושייתו ז"ל על הגמרא לפי גרסת התוס' בחולין, ומה שציין על רש"י הוא כי ברש"י מפורש כן ואלו ציין על הגמרא היה צריך לכתוב מקודם פירוש הגמרא ולקרוא עצמו על דברי רש"י, ויכול היה לכתוב דלגרסת רש"י בחולין ניחא אבל לגרסת התוס' תיקשי וכן קושיתו השניה שם שהיא רק על סברת רש"י, ולפי' התוס' דלר"י גם באכילה מותר אינה קושיא מ"מ הרי זה כאומר דלגרסת התוס' בחולין מוכח כסברתם דלר"י גם האכילה בחשנ"ב ל"ד, וא"כ אין כאן כ"א קיצור, ובא השלישי וכתב בזה"ל אני תמה על ברי לבב כמותם על הקשותם הלא קושיית אבי ישראל רשכבה"ג ז"ל נכוחה, כי ע"כ לא שייך למילף מקו"ח משבת אלא דבר שלא ידענו גם איסור אכילתו כמו כלאי זרעים או"ב, אבל חשנ"ב דידענו איסור אכילתו לשיטת רש"י מן כי ירחק כו', ליכא למילף מהקו"ח, דאימא דמה לשבת שכן מותר גם באכילה ושפיר יש למילף מל"ת שיהא אסור גם בהנאה ובדפוס כתבו רק שחיטתו ולא הזכירו אכילתו, וזה גרם להתקשות עכ"ל

והמעיין בלשון קושיא זו איך היא כתובה במחברת הזאת אשר עין החכם הזה עדן לא שזפתה יאמנו אליו דברי הכותב השלישי, מזה יקחו לדעת כל השונים בספריו להתבונן ולחפוש אחר כוונתו כמטמונים

והנה בחלק הדרושים הצגנו דרושים השייכים למסכתות שבחלק הזה, ואם כי שנים מהם כבר באו בסוף ספרו חלק א' מפסקים וכתבים, לא חדלנו מהציגם פה שנית, יען לקחנום אז מספר הדרושים אך לדוגמא וכאמור בהקדמתנו שם והיות עיקר מקומם בחלק הדרושים אמרנו בל יזוזו ממקומם

דברי האחים בני המחבר זצוק"ל

הק' אברהם איגר מראוויטש הק' שלמה איגר