דרוש וחידוש א צט

וקנה דיחלוקו ואם מהני רק מדין הודאה איך מחייבים להב"ח ויהיה הדין דיגבה רק הבע"ח, וי"ל דס"ל כהפוסקים דבדאקני קודם שקנה יכול לחזור מש"ה מהני הודאתו דלא גרע מחזרה

דף נה ע"א גמרא מטלטלי ואיתנייהו בעיניהו בלא שבועה. הא דלא נקט כן בבע"ח דעלמא דכיון דחיישינן לפירעון גם באיתנהו שייך כן ורק בכתובה דליכא חשש פירעון דלא נתנה לגבות מחיים והחשש רק לצררי מש"ה באיתנהו בעינייהו זה עצמו כמו הצררי ומה"ת תתפוס עוד צררי

שם תד"ה כתובו, וה"ה אפילו לא אמר כתובו. קשה דמנ"ל לדחוק אימא באמת קנו מיניה לא מיירי בחליפים רק בקנין חזקה דסתמא אינו עומד לכתיבה, ועיין תוס' לקמן ד"ה מתנת, דבלשון קנו מיניה שפיר יש לפרש קנין חזקה. בא"ד אבל במתנה אפי' בשטר א"י לחזור, ק"ל לפמ"ש התוס' (דף כ) בחד תירוצא דהא דלא הוי מפי כתבם היינו בנעשה מדעת המתחייב א"כ איך יוכלו העדים לכתוב שטר מתנה כיון דהנותן מוחה לא הוי מדעת מתחייב וממילא הוי מפי כתבם דלא מהני

שם ע"ב תד"ה מתנת שכ"מ, וכי פריך מדשמואל אדשמואל הו"מ למפרך ממתני'. לא זכיתי להבין מאי פרכא ממתני' דלמא מתני' באמת הכי קאמר לא שייר קרקע כ"ש אין מתנתו מתנה, היינו אפילו במת הנותן, דלא גמר להקנות אלא בשטר ואין שטר לאחר מיתה

שם גמרא הרי היא כמתנת שכ"מ שאם אמר הלואתו לפלוני הלואתו לפלוני. לפי פירש"י דבבריא לא זכה משום דאין מטבע נקנה בחליפין קשה מסוגיא דבב"מ אתמר רב ולוי חד אמר מטבע נ"ח וח"א אין נ"ח אמאי לא אמרינן תסתיים דרב דאמר אין מטבע נ"ח מההיא דהכא ולתוס' לא קשה להיפוך דמדנקט הלואתו ולא נקט מטבע מוכח דנ"ח י"ל כיון דאנן מספקי' בדרב אי ס' דמטבע נ"ח אי לא נקט הלואה דודאי לא נקנה

דף נו ע"א גמרא בעי רב אשי נכנסה לחופה ופירסה נדה מהו. זה ודאי דפירסה נדה בשעת חופה אלא דהוא לא ידע כמ"ש הרא"ש. ומסתפקנא אם החופה ביום ז' לנקיים שלה דתטבול בלילה אם מקרי חזיא לביאה כיון דממילא ביום לאו אורח ארעא ובלילה הא תהיה חזי לביאה ומדברי הפוסקים משמע דג"ז מיקרי א"ר לביאה ואולם מסתפקנא בחופה דל"ח לביאה ואח"כ טבלה לנדתה ומת קוד' שבא עלי' אם נימ' דכל דשעת חופ' ל"ח לביא' לא אקני לה עד שעת ביאה ממש או דמשעה שנעשית חזי' לביאה זכתה בכתובת'

שם תד"ה ה"ז, ע"כ בדכפליה איירי דאמר לה כו' ואם לאו אל תהי מקודשת. ואלולי שאיני כדאי היה נ"ל דע"מ אינו בדרך תנאי רק שמקדש אותה בלי התחייבות שאר כסות ועונה והיא נתקדשה לו על אופן זה וכמו על מנת שאין לך אונאה דלא שייך לומר דהוא ענין תנאי דאם יהיה בו דין אונאה לא יהיה המכר מכר דא"כ אם יהיה אונאה יאמר הלוקח רוצה אני שיהיה בו דין אונאה ויתבטל באמת המכר א"ו דאינו בדרך תנאי אלא דמוכר בענין שלא יהיה ללוקח עליו דין אונאה והלוקח שמתרצה הוי כקנה בלי זכות זה דאונאה וסילק זכותו בזה

שם בא"ד עשה עמי היום וחובך מחול. לשון זה אינו מובן דזה לא מקרי מתנה על מש"ב אלא דהוי תשלומין על מה שעושה עמו, ואמאי לא נקטו בסתם לא יהא יכול למחול חוב כדנקטו אח"כ בנזיקין נימא שלא יהיה יכול למחול

שם ע"ב גמרא לכל יש כתובה במהרש"א הקשה מדברי תוס' לעיל (דף נב ד"ה רצה פודה) דמשמע דפירות מצויים יותר מכתובה ובמחכ"ת לק"מ דלעיל דקבורה תחת נדוניא ודנין הכל על נדוניא בזה פירות שכיח יותר אבל הכא מיירי בעיקר כתובה בזה אמרי' לכל יש כתובה

שם גמרא כל הפוחת אפילו בתנאי אלמא קסבר תנאי בטל כו', והא שמעי' לר"מ. ק"ל דלמא הכי קאמר כל הפוחת אפילו בתנאי ולא התנה כדינו דלא כפלי' או שלא אמר הן קודם ללאו דתנאי בטל ואית ליה

שם גמרא ר"י אומר רצה כותב לבתולה מאתים והיא כותבת התקבלתי כו' היינו אף דלר"מ ג"כ בכותב התקבלתי מהני מ"מ אסור לעשות כן דהוי ב"ז ור"י אמר דמותר לעשות כן כדאמר רצה, ואולם לשיטת הריב"ן בתוס' לעיל (דף נא) דהיכא דבאמת לית לה לא הוי ביאת זנות רק באית לה וסברה שאין לה א"כ גם לר"מ רצה כותב וכו' והיא כותבת התקבלתי, ובדרך תנאי בין לר"מ בין לר"י לא מהני דלר"מ מ' כתובה דאורייתא ולר"י מ' דעשו חיזוק, וא"כ במאי פליגי ר"מ ור"י ולומר דפליגי בתנאי דלא מהני אם הוי ב"ז הא מזה לא נזכר כלל בברייתא דר"י חולק על כל הפוחת דהוי ב"ז, וכן הא דאמרינן בסמוך גבי כתובה דארכס' זו דברי ר"מ אבל חכמים וכו' והיינו ר"י דסבר דרצה כותב וכו', והיכן נזכר בזה דר"י לא ס"ל דהוי ב"ז הא בהתקבלתי דבאמת לית לה גם לר"מ לא הוי ב"ז ובארכס' דסברה דלית לה דמש"ה הוי לר"מ ב"ז גם ר"י מצי סבר כן ועיקר פלוגתייהו חסר מן הספר וצע"ג

דף נח תד"ה הנהו קלא, ורבינו אלי' היה מקיים פירוש הקונטרס, לפ"ז כל כמה דלא ניתנו דמים אינו אוכל בתרומה א"כ הומ"ל זה לאיכא בינייהו בא"ד וקצת משמע כן בפ' המוכר פירות כו' אלמא מיירי שהלוקח מוחזק, מהר"ש איידלס כתב ודומיא דהכא איירי ההיא דלסטים מזויין. במחכ"ת נטה מדרך הפשט הפשוט דהא באמת הך דנמצא גנב מיירי בסתמא דהיינו בין מוחזק בין אינו מוחזק דאל"כ מאי פריך לשמואל דלמא מיירי באין הלוקח מוחזק וע"כ משום דסתמא קתני דומיא דהכי מיירי בלסטים מזויין בסתם, אבל לא דמיירי רק בלוקח מוחזק אבל בפשוטו נראה בכונת תוס' דראייתם הוא ממה דפרכינן לשמואל דלמא הברייתא מיירי רק באין לוקח מוחזק [ובאמת ליכא ראיה גמורה די"ל דפריך דסתמא קתני ולזה כ' באמת רק בדרך וקצת משמע כן] אע"כ דההיא דלסטים מיירי רק בלוקח מוחזק ופרכי' מכח דדומיא דהכי מיירי נמצא גנב

שם ע"ב גמרא, מיתבי תקנו מזונות תחת מעשה ידיה (אאב"ה אאמ"ו זצוק"ל הקשה דהא הברייתא ס"ל דמזונות דרבנן כדקתני תקנו מזונות וא"כ דלמא רב סבר כמ"ד מזונות דאורייתא דהוי ודאי חיוב מזונות, ותקנו מע"י תחת מזונות, והברייתא סבר מזונות דרבנן תקנו מזונות תחת מע"י, ותירץ אאמ"ו זה בארוכה ותמצא בחלק הדרושים בפרק המדיר)

דף נט ע"א גמרא, וכי קאמרה הכי מי מקדשה הא משעבדה ליה דאמר לכי מגרשה, הר"ן בנדרים כתב דפירכת הש"ס דאף אם מקדיש אדם דשלב"ל מ"מ צ"ל במפורש לכשאקחנה אבל לא במוכר או מקדיש בסתם. ותימא דאיך תליא פירכת הש"ס על אוקימתא דיקדשו ידי הא זה ק' בלא"ה על ריב"נ שמא יגרשנה הא משעבדא ליה. וי"ל דמה דצריך לר"מ לומר לכשאקחנה היינו דבסתם משמע דמכירה הוא מעתה ולא מהני כיון דאינו שלו אבל אלו אומר מכור לך לאחר שלשים יום וקודם ל' בא לרשותו אף דלא הזכיר במפורש לכשאקחנה מ"מ כיון דבממילא חלות המכירה הי' על אחר שלשים יום ובאותו שעה הוא שלו מהני לר"מ. ונ"מ לדינא לדידן דבדבר שבידו כגון ראה את המציאה חוץ לד' אמותיו דיכול להקדיש כיון דבידו וזכות בו כמ"ש הרא"ש בפ"ד דנדרים (דף לד ע"ב) בשם הרא"ם דפשוט דצ"ל לכשאזכה, דמהני ג"כ באמר שיהא הקדש לאחר שלשים יום ומקודם השלשים יום זכה במציאה כיון דבעידן חלות ההקדש הוא שלו, וכיון שכן רווחא שמעתא דלס"ד דהקדיש מע"י והיינו כל פורתא ופורתא שתעשה יהיה לאחר עשיי' הקדש דאז נקרא מעשי ידיה וא"כ מה שתעשה אחר הגירושין הוי הקדש כיון דממילא חלות ההקדש לכשתעשה ואז היא ברשותה כיון דנתגרשה, אבל לבתר דמשני דאמרה יקדשו ידי דסתמא משמע דהידים יהיו הקדש מעתה שפיר פרכי' הא משעבדא ליה

שם ע"ב תד"ה כגון שנדרה היא וביאור הדברים כיון דמדינא מפקיע רק דאלמוה ובקיים הא ניחא ליה ולא אלמוה, ועיין מהרש"א. וקושיתו יש ליישב דכה"ג דהנדר לא חל דמשעבד ליה ולא חל רק מחמתו שקיים לה בכה"ג לכ"ע הוא גרם לה וליכא למפלגי' ב"ש וב"ה, ומסוגיא דר"פ המדיר מוכח דלא כמהרש"א מדלא מוקי באמרה תשמישי עליך וקיים לה הוא

דף ס ע"א גמרא תני ר"מ אמר גונח יונק חלב בשבת וכו' מפרק כלאחר יד הוא. וא"ת אמאי שרי למעבד כן כיון דליכא סכנה יאמר לנכרי ויעשה, תירץ הר"ן (בשבת פ' חבית) דהכא א"א ע"י נכרי דרפואתו הוא כשהוא רותח, ובשם הרמב"ן ז"ל תירץ דמש"ה שרינן מפני שהוא שבות הנעשה בשינוי שלא כדרך