דרוש וחידוש א נה

אבל לאידך צד ספק שמא זכר או נקבה ממנ"פ חד ביאה באיסור, אבל הכא דלעולם אף אם פעמים רבות יהיה כן טומטום זה יוציא אחר ואחר לאחר, יהיה הכל ס"ס שמא כולם זכרים ושמא כולם נקבות, (אאב"ה עיין מ"ש אבא מארי ני' בתשובותיו)

שם ע"ב גמרא גזרה שמא יטלנו בידו וילך אצל בקי ללמוד ויעבירנו ד' אמות ברשות הרבים. הא דלא נקיט שמא יוציאנו מרה"י לרה"ר, ובתוספות הקשו כן י"ל דהא אף אם יוציא מ"מ כל שלא יעמוד לפוש אלא אם ילך מביתו מיד להחכם לא יתחייב, וי"ל דזהו חשש רחוק שילך דרך רה"ר ויעמוד שם לפוש, משא"כ בחששא דשמא יעבירנו, דבזה אף אם לא יעמוד לפוש יהא חייב לדעת התוס' בחדושי רשב"א בפ"ק דשבת בסוגיא דילפינן זורק ממושיט, דבמעביר מרה"י לרה"י דרך רה"ר לכ"ע חייב, ומבואר יותר בח"ר שבת פ' הזורק (דף צז ע"א): ובהכי מיושב נמי מה דהקשה לי חכם אחד על התוס' פ"ק דשבת (דף ה ע"ב ד"ה בשלמא) דכתבו בשם הירושלמי דלבן עזאי דמהלך כעומד דמי לא משכחת מעביר ד' אמות דמחייב אלא בקופץ, וכתבו דמסוגיא לא משמע כן, וקשה אמאי לא הוכיחו כן בבירור מהכא, דא"כ לבן עזאי יהא תקיעות שופר דוחה שבת דודאי ל"ל למגזר שמא יעבירנו בקפיצה. ולמ"ש ניחא לבן עזאי דמהלך כעומד בלא"ה ניחא דטעמא דשופר משום גזרה שמא יוציאנו מרה"י לרה"ר, רק לדידן דמהלך לאו כעומד ואינו חייב אלא בעומד לפוש צריכין לטעמא דשמא יעבירנו

מסכת יומא

דף ה' ע"א גמרא, וסמך ונרצה, [וכי סמיכה מכפרת, והלא אין כפרה אלא בדם, אלא לומר שאם לא סמך] כאלו לא כיפר וכיפר. פירוש לא כיפר אעשה דסמיכה, דכל כמה דלא שחיט, בעמוד וסמוך קאי אימת קעבר אחר שחיטה ואעשה דלאחר שחיטה לא מכפר, וכיפר על כל עשין אחרים דקודם שחיטה, הכי מפרש לה רבא בפ' כל הזבחים (ו' ע"א) ואף דמקשה עליו שם, אימא כיפר גברא על העשה שבידו ולא כיפר קמי שמיא דלא עביד מצוה מן המובחר הא דחי לה התם. ורש"י ז"ל פי' כאן כפי הס"ד דקושיא שם ולא ידעתי למה, ואולי כיון דלר"ז ולר' ירמיה שם מבעי' להו אי עולה מכפר אף על עשה דאחר שחיטה, ולאותו צד צריך לפרש לא כיפר דלא עביד מן המובחר, מש"ה תפיס רש"י כן ודוחק

דף ו ע"ב תד"ה אמר ר' תחליפא משמיה דרבא כו' נהי דפסח כיון דאתי בכנופיא הוי כקרבן צבור, מ"מ כיון דלאו כולם בשותפות מייתי מהדרינן אטהורים [והיינו רק דחויה דכל כמה דאפשר לאהדורי מהדרינן אטהורים]. תימא לי, דאכתי מה הועילו [ליישב הסתירה דהכא אית ליה לרבא טומאה הותרה, ובזבחים לגבי פסח אית ליה טומאה דחויה] הא מ"מ ע"כ גם בפסח דחויה רק מדרבנן, דהא קרבן יחיד ממש נמי דחויה רק מדרבנן, וכמו שהעלו בתוס' לקמן בסמוך (ד"ה כיון דכולהו מקראי נפקי, ואי אפשר לומר מדאורייתא במקצתן הותרה ובמקצתן דחויה] וא"כ איך אמר רבא בזבחים (דף לב ע"ב) אדרבה איפכא מסתברא מצורע שחל שמיני שלו להיות בערב פסח וראה קרי בו ביום וטבל לא נימא כיון דהותר לצרעתו הותר לקריו להכניס בהונות, כיון דמצורע התיר' הוא להאי אשתרי ולהאי לא אשתרי אבל טמאי מתים ונעשו זבים טומאה דחויה היא, נימא הואיל והותר לטומאה הותר לזיבה, דמה לי חד דחייה מה לי שתי דחיות] הא אם נתפוס דהיכא דהותרה לא אמרינן הואיל והותרו ממילא בטמאי מתים שנעשו זבים אא"ל דיאכלו בפסח מכח כיון דאדחו אדחו, הא מדאורייתא הותרה ואסורים לאכול מדאורייתא מחמת זבים, ואיך שייך לומר כיון דמדרבנן דחויה נתיר אותו לאכול בפסח

דף ז' ע"א תר"ה שנטמא, דאין סברא לחלק בדאורייתא בין שוגג למזיד. קשה לי דא"כ בקיצור הו"ל למיפרך בפ' האשה רבה (דף צ) מיני' וביה, כיון דבשוגג הורצה, ע"כ דמדאורייתא מרצה וממילא גם במזיד הכי הוא, ואיך אמרו חז"ל דבמזיד לא הורצה איך מתנין לעקור דבר מן התורה

שם ע"ב גמרא, אמר לו ר"ש כה"ג ביוה"כ יוכיח שאין (הציץ) עודהו על מצחו ומרצה. אף דביוה"כ א"א להיות הציץ על מצחו ולרצוי וראוי לדחות טומאה כיון דקרבן ציבור הוא, פירשו בתוס' ד"ה מכלל דר"ש וי"ל דה"ק ר"ש כו' דכה"ג ביוה"כ דנטמא הקרבן בידו ויש אחרת טהורה להביא תחתיה יוכיח, דאי אינו על מצחו אינו מרצה לימא ליה הבא אחרת תחתיה כיון דטומאה רק דחויה היא (בצבור ולא הותרה). תמיהני הא ליכא מנחה בקרבנות יום הכפורים כי אם במוספים, ובאלו דהיו עולות ובזה היה הציץ על מצחו ומרצה דהוי נעשו בבגדי זהב ובפנימיות, דהא חטאת ליכא מנחה, ולא משכחת טומאה בקרבן אלא לאחר שחיטה דבזה נראה דהוי דיעבד דאף למ"ד דחויה היא לא מהדרינן אטהורים ולא משכחת כן רק בטומאת גברא דלא שייך בהו ריצוי ציץ

דף יא ע"א גמרא הני אבולי דמחוזא מ"ט לא עבדו בה רבנן מזוזה. פירש"י שערי העיר ששמה מחוזא, והיה רובן ישראל. קצת קשה מה בכך דהוי רוב ישראל, והא מ"מ הוי שותפות נכרי מכח מיעוט נכרים שיש להם חלק בדירה זו לצאת ולבא דרך שערי העיר

שם ע"ב גמרא אמר קרא למען ירבו ימיכם וימי בניכם, הני בעי חיי והני (שותפין) לא בעי חיי (אע"כ בית שותפין נמי חייב במזוזה ולא דרשינן ביתך ולא בתיהם). תימא דזה מספיק על נשים שיהיו בכלל חיובי מזוזה, אבל על בית שותפות דלא דנין על גברא דהא בני חיובא נינהו אם ידורו בבית כל אחד לבדו, אלא דנין על הבית, דבית זה ששייך לשנים פטור, הוי כמו שאר גווני דבתים דפטירי, כמו בית שאולה דפטור לעולם ממזוזה וכן בית שיש לו כיפה ואין מזוזותיו גבוהים עשרה וכאלו

דף יג ע"ב תד"ה אלא לחדא כו' לפי שאינה תדיר בכאן כו' לא זכיתי להבין, מה לה לחברתה, הא ממילא אינה יכולה לכנוס עד אחר שפנה היום מעבודתו, דמקודם החשש שמא תמות והוי העבודה שמקודם בשני בתים, ואח"כ כשנשארת בחיים כל היום ונגמר גירושין דחברתה תכנס לבה"כ לבטל גט דידה

דף טו ע"א תד"ה אימא סיפא וכו' וי"ל דלמא ר"פ פליג. קשה לי, דלפ"ז מה צריך לומר דאביי לא אמר כר"פ רישא וסיפא כו' הא בלא"ה לאביי לשיטתיה דמסדר מערכה דאבא שאול, א"א לאוקמי דמתניתין דפייס כ"א כקושיית תוס'

דף יח ע"ב תוס' סוף ד"ה יחוד, דז' ימי המשתה אפושי שמחה (מש"ה אם מת אביו של חתן כו' הוא ישן בין אנשים משא"כ אבל בימי הרגל). קשה לי, הא גם בימי אבילות אסורי ביחוד, כדקתני שם וכל אותן הימים הוא ישן כו'

דף כג ע"ב גמרא כמחלוקת בהוצאה (של הדשן דר"א מכשיר בכהנים בעלי מומין ות"ק פוסל) כך מחלוקת בהרמה, (מ"ט דר"ל אמר לך אי ס"ד עבודה היא) יש לך עבודה שכשרה בשני כלים (והכא מדו בד ומכנסי בד הוא דכתיב). וא"ת א"כ דזהו הוכחה דלאו עבודה הא למ"ל קרא לר"א להכשיר בע"מ (דכתיב ולבש בגדים אחרים והוציא, דרש ר"א אחרים והוציא), בתוס' הקשו כן, ולי לק"מ דהא יש לעשות נמי הוכחה להיפוך, והיינו דעבודה היא, דהיכן מצינו דבר שאינו עבודה וצריך ב' כלים, וכמו שנתקשו בתוס' גם בזה, אבל באמת בזה י"ל דשפיר מצינו ומצינו, דהא הוצאה לאו עבודה היא, מדאכשיר קרא גבי' בע"מ, ומ"מ צריך ב' כלים, אבל אי לאו קרא אחרים והוציא, לא הוי ידעינן דלאו עבודה היא, דהא להיפוך דעבודה היא, דהיכן מצינן אינו עבודה בשני כלים, ודעת קדושים של התוס' (שטרחו לתרץ כל אחת משתי קושיות ביחוד, ולא כתבו דחד מתרצית בחברתה) לא מצאתי

שם ע"ב גמרא ת"ש ר"י אומר כו' דע"כ לא פליגי רבנן. קשה לי, האיך מוכח כן דלמא זהו בממילא כיון דלא זכה בזה התורם, עושים פייס בפ"ע למחתה, וביותר הא לקמן (דף כו) אמרינן דראב"י לא סבר כר"י, והיינו ע"כ דהיו מפיסים בפ"ע למחתה, דאי בממילא דזכה הסמוך אצלו, הא בציר להו פייס דמה שזוכה מעצמו אינו נחשב ממנין פייס דאל"כ בפייס השני הא זכו י"ג כהנים ולא נחשב רק לאחת, וא"כ לא נצטרך לומר דג' מחלוקת