דרוש וחידוש א לה

אמר אביי א"כ הכא כשהעירוב בשולי הכלכלה לא הוי עקירה ממקום ד' וצ"ע. בא"ד ונראה לפרש דוקא נתנו על הכלכלה. קשה לי, דזהו מספיק דמוכח דרבי סבר כר"י, אבל מ"מ אינו מוכח דסבר חוקקין, דלמא מיירי בכלכלה תוך ד' או שנתנו בפי הכלכלה דהוצרך לתלות הכלכלה באילן שיהי' העירוב מונח ע"ג מקום ד' ולאשמועינן דאפילו לריב"י לא הוי עקירה ממקום ד'

דף לד ע"ב תוס' ד"ה למעלה כו' דומיא דרישא, קשה לי הא עדיין לפי מה דמוקי דקאי בכרמלית לא הוי דומיא דרישא דבקאי בכרמלית גם למעלה מעשרה עירובו עירוב ואף בשני שבותים שימוש באילן והוצאה מרה"י לכרמלית, הא התוס' לקמן (דף לה ע"א ד"ה בעי סכינא) ס"ל דגם בב' שבותין טלטול סכין וסתירת כלים לא גזרינן ביה"ש, וגם מדפרכינן (לעיל דף לג ע"א) והא אי בעי מייתי דרך עליו, מוכח דאפילו בב' שבותין הוי עירוב, וא"כ ע"כ דאילן מיירי בקאי ברה"ר, ועדיין ליכא רומיא

דף לה ע"ב מתני' תרומה ונטמאת מבעוד יום אינו עירוב, משחשיכה הרי זה עירוב, אם ספק ר"מ ור' יהודה אומרים הרי זה חמר גמל, ר' יוסי ור' שמעון אומרים ספק עירוב כשר, ובגמרא מקשה דר"מ אדר' מאיר דתנן נגע באחד בלילה, ואינו יודע אם הוא חי או מת ולמחר מצאו מת ר' מאיר מטהר דמעמידין אותו על חזקתו] א"ר ירמיה משנתינו שהי' עליו שרץ כל בין השמשות דודאי איטמי מבעוד יום, דתחילת ביה"ש מערב שבת הוא. ותמוה לי דלמאי צריך לאוקמי שהי' עליו כל בין השמשות, לוקמי דנגע בפנינו שרץ רגע אחד ביה"ש, דאין הספק באיזה זמן נטמאה התרומה, דהא אנן רואים ויודעים באיזה רגע נגע השרץ, והספק רק על אותו הזמן אם הוא יום או לילה, דבזה ל"ש חזקה דתרומה מש"ה ר"מ מטמא ור"י סבירא ליה דספק עירוב לקולא וצ"ע

שם גמרא ורמי דאורייתא אדאורייתא [כמובא בדבור הקדום] לר"מ. בתוס' הקשו דלמא טעמא דר' מאיר במתני' דהכא דלא אוקמי התרומה בחזקת טהורה משום דאיכא חזקה כנגדה, דמוקמינן לגברא בחזקת שלא עירב, ותירצו דניחא ליה לשנויי אפילו סבר ר"מ תחומין דרבנן, דהשתא אפילו איכא חזקה נגד חזקה הול"ל דהוי עירוב דספיקא דרבנן לקולא מש"ה מוקי למתני' בשני כתי עדים דל"ש למימר הכי, כיון דאיכא כת דמפקא ליה מחזקתה תמיהני הא השתא קיימינן דבתחומין דרבנן ראוי להקל בספיקו בלא חזקה דהא נגד חזקת תרומה איכא חזקת תחום ביתו, א"כ מה בכך דתרי ותרי מפקא לה מחזקה, הא כי היכי דמפקא מחזקה דתרומה מפקי ג"כ מחזקה דתחום ביתו והוי ספק השקול דמקילין, וצ"ע

דף לו ע"א גמרא דרבה ור"י דאמרי תרויהון הכא [פלוגתא דר"מ ור"י גבי ספק עירוב] בשני כתי עדים. כתבו בתוס' בזה"ל דר"מ לית ליה אוקי תרי להדי תרי אע"ג דבפ"ב דכתובות (דף כ') אמרינן אוקי תרי להדי תרי בדאורייתא, הכא שאני דהשתא ודאי טמאה היא. קשה לי הא התם אמרינן כן גבי ממון דאוקי בחזקת בר שטיא, אבל באיסור באמת אמרינן דלכל הפחות הוי ספיקא דרבנן, היינו דחז"ל אמרו שלא לסמוך אחזקה בתרי ותרי, ועי' כתובות (דף כו ע"ב בתוס' שם) דנקטו הקושיא דהא תרומת פירות דרבנן ולא החמירו כדאמרינן התם גבי כהן, ותירצו או משום דמ"מ תחומין דאורייתא או כיון דנטמאו לפנינו גרע, ודבריהם כאן צ"ע. וביותר קשה הא ביבמות (דף לא) אמרי רבה ור"י דתרי ותרי ס' דאורייתא, ובגמרא דחי לה מהאי עובדא דבר שטיא הרי דרבה ור"י ס"ל דאפילו מה"ת לא אוקמי אחזקה והכא הא מרא דשמעתא רבה ור"י א"כ מה הקשו בתוס' וצ"ע

שם גמרא, מ"ש תרומה דאמרינן לר' יוסי בספק נטמאה מבעוד יום ספק משחשיכה העמד תרומה על חזקתה, וכשר העירוב, פירות נמי שהונחו לעירוב ונתקנו אח"כ, ספק מבעוד יום ספק משחשיכה נימא העמד טבל על חזקתו ואימא לא נתקנו [ואמאי כשר העירוב]. לא זכיתי להבין פשטות הסוגיא דכל שאין אנו מקשים מסברא דבפירו' ספק נתקנו דנוקמי בחזק' טבל, והיינו דאפשר דמ"מ כיון דתחומין דרבנן מקילין כמו דס"ל לר"מ במקוה בספק טבל, וכן לר"י לשינויי דר"ה בר חיננא דדוקא בטומאה מחמיר דיש לו עיקר בדאורייתא, יהיה איך שיהיה אם מסברא בעלמא לא פרכינן מה זו קושיא מ"ש תרומה כו' דלמא באמת לא צריך לחזקת טהרה דתרומה, אלא בפשוטו דבכל ספק מקילין בעירוב ואפילו דאיתחזק איסורא, וא"כ עיקר הפירכא רק לשנויי דרבא דמחלק דטעמא דר"י במקוה משום דהעמד טמא על חזקתו וה"נ בפירות טבל, והו"ל לאקשויי לרבא מ"ש טבל ממקוה, אבל לא למנקט הקושיא מ"ש תרומה. גם אף לרבא ליכא קושיא לדמות טבל למקוה, דהתם לא איתרע חזקת טומאה אבל הכא איתרע חזקת טבל, דהרי תרומה לפניך, ולשיטת רש"י דיש ג"כ חזקה דבעמד על תחום ביתו שפיר פרכינן, ומ"מ לישנא דהעמד טבל על חזקתו קשה דהוי ליה למנקט ה"נ האיכא חזקת תחום ביתו, וגם ק"ל לפ"מ דצדדו תוס' דחזקת תחום ביתו לא מקרי חזקה, א"כ למה לא משנינן על רומיא דר"י אדר' יוסי דהתם ליכא חזקת היתר והכא איכא חזקת היתר דתרומה, וגם מה פרכינן אדרבא העמד מקוה על חזקתה דילמא מכח זה דאוקי חזקה להדי חזקה, והוי ספק השקול מחמירין, אבל הכא איכא חזקת תרומה ובהכרח לומר דבנפל גל ל"ש כ"כ חזקה, דהא התרומה בעצמותה היא כמו שהיתה אלא דיש גל עליה, א"כ איך אמרינן מ"ש תרומה דאמרינן העמד תרומה על חזקתה, הא בלא"ה מקילין בספק השקול כמו בנפל גל, והראשון צע"ג

שם ע"ב מתני' מתנה אדם על עירובו [ואומר אם בא חכם מן המזרח ערובו למזרח כו']. הטעם דבדרבנן יש ברירה, אבל אלו היה דאורייתא לא היה יכול להתנות, ואינו דומה לכל תנאי שאדם מתנה, ולא אמרינן ביה אין ברירה, דהתם מתנה על דבר אחד כגון אם ימות יהא גט, ואם לא ימות לא יהא גט, וה"ה אלו התנה אם יבא החכם יהא עירוב ואם לא לא יהא עירוב לא היה תלוי בברירה, אבל המתנה על שני דברים כגון כתוב גט לאיזה שתצא בפתח תחילה, וכן אם יבא למזרח כו' ואם יבא למערב כו' זה תלוי בברירה, הר"ן בשם הרמב"ן פ' כל הגט. ואני עני בדעת איני מבין דברי קדשו, במה נקרא הך דהכא מתנה על ב' דברים. דהתינח אם עירוב אחד היה קונה או למזרח או למערב, אבל כיון דבאמת אין עירוב המזרח פועל כלל למערב וכן בהיפוך, וכל אחד הוי מלתא באנפי נפשי', ולגבי כל אחד הוי מתנה לדבר אחד, דכשמניח במזרח, ואומר אם בא ממזרח, יהא עירובי זה עירוב ובאם לא יהא עירוב זה בטל, זה מהני, וכשמניח אח"כ למערב ואומר אם בא למערב יהא עירובי למערב ואם לאו יהא בטל, זהו ג"כ מהני, וכיון דכל אחד בפני עצמו מהני, למה יגרע מה שמערב בב' מקומות ובכל חד מתנה תנאי בחד מלתא, וצע"ג

דף לח ע"א גמרא, אמרו לו לר' אליעזר אי אתה מודה שאין מערבין בתחילה מיו"ט לשבת [אלמא קדושה אחת היא ולמה ביו"ט הסמוך לשבת יכול לערב בראשון למזרח ובשני למערב], תימא הא גם אינהו לנפשייהו ע"כ ס"ל דגם אם שתי קדושות נינהו מ"מ אין מערבין מיו"ט לשבת, דהא דקאמרי במתני' כיצד הוא עושה וכו' ומניה דייק ובסוף הסוגיא דדוקא באותו פת [דקרא עליה שם מאתמול והשתא קשתיק, אבל לא בפת אחר דבעי למקרי שם עירוב] ומה דדחינן דלמא עצה טוב' קמ"ל זהו דיחוי בעלמא אבל לקושטא דמלתא קיימא דדוקא באותו פת, וא"א דסבירא להו לנפשייהו דאם ב' קדושות נינהו שרי לערב לכתחילה מיו"ט לשבת, א"כ אמאי אין מערבין בפת אחד, הא ממנ"פ אם חדא קדושה נינהו כבר קנה השביתה מערב יו"ט על שני הימים, ואם שתי קדושות נינהו, הא מערבין לכתחילה מיו"ט לשבת, וע"כ ס"ל דאף לצד דהוי ב' קדושות מ"מ אין מערבין מיו"ט לשבת וא"כ מה הקשו לר"א. ואף לתירוץ השני דהתוס' דצריכין לטעמא דהכנה משום ערובי חצירות, מ"מ משמע מלשונם דרבנן מקשין בין מערובי חצירות בין מערובי תחומין. ובפרט לפ"מ שכתבו בתוס' (ד"ה משום) דההיא דאלו עוברין ס"ל דר"א לית לי' הכנה, ובאמת מערבין ערובי חצירות מיו"ט לשבת, א"כ כל עיקר ויכוח של רבנן הוא בערובי תחומין, ויקשה כנ"ל

שם תוס' ד"ה ור"א [אב"ה עי' לקמן במסכת ביצה דף טז ע"ב]

דף לט ע"א מתני' ר' יהודה אומר [ר"ה שהי' ירא שמא תתעבר מערב אדם שני עירובין, ואומר עירובי בראשון למזרח ובשני למערב, ועוד אר"י מתנה אדם על כלכלה של טבל ביו"ט ראשון של ר"ה ואומר אם היום חול תהא זו תרומה