דרוש וחידוש א כה

אגד גופי' שמיה אגד, והתנן פשט בעה"ב את ידו לחוץ, ונטל העני מתוכו כו' שניהם פטורין), התם למעלה מג' הכא למטה מג' פירש"י התם למעלה מג' וטעמא משום דלא נח ולא משום אגד גופו, ובתוס' הקשו [ע"ז לרבה דמוקי להאי מתני' כרע"ק דאמר קלוטה כמי שהונחה דמיא בהך בבא דמייתי הכא אמאי שניהם פטורין, והלא למעלה מג' לרע"ק כמו למטה מג' לרבנן, וי"ל דרבה סבר אגד גוף שמיה אגד. ור"י מפרש התם למעלה מג' ואית לן למימר דשמי' אגד]. קשה לי דא"כ יקשה בהיפוך בנתן לתוך ידו של בעה"ב או בנטל ממנו והוציא אמאי חייב, הא תיכף כשהכניס ידו עם החפץ או כשנטל החפץ מבעה"ב החפץ כמונח מכח קלוטה דלא גרע מדרך הילוכו באויר, וכשחזר והוציאו הוי עקירה חדשה ופטור כיון דכבר הי' מונח ואגוד מבחוץ, והוי כמו ההיא דהמוציא אוכלין ונתנן על האסקופה וחזר והוציאן, ובגליוני למשניות כתבתי ישוב נכון בעזה"י

שם ע"ב גמרא המתכוין להוציא לאחריו ובא לו לפניו חייב [דהא עלתה בידו שמירה מעולה] הא לאחריו ובא לו לאחריו פטור. קשה לי דא"כ גם לאחריו ובא לו לפניו לפטור דהא מתעסק, כיון דמה דרצה לעשות לא הוי מלאכה, דהוי כמתכוין לחתוך תלוש ונמצאת מחובר דלרבא לשיטתי' (לעיל דף עג) הוי מתעסק

דף צג ע"א גמרא, א"ר זביד כו' אף אנן נמי תנינא [דמסייע היינו זה שאינו יכול] אין בו ממש וא"ת הא בפ"ק דביצה (דף כב) בכוחל עינו ע"י עכו"ם סובר ר"ז דאסור משום דישראל מסייע בהדי' דקא עמיץ ופתח, ובתוס' הקשו כן וי"ל דמה דקרי ליה התם מסייע הוא ענין אחר ואינו דומה לדהכא, דהא התם אלו לא פתח עינו לא הי' הנכרי יכול לכחול עינו, וא"כ הוי כזה אינו יכול וזה אינו יכול, והאי דפטור התם משום מסייע אין בו ממש צ"ל דזה אינו יכול וזה א"י אינו חייב אלא כששניהם עושים מלאכה ממש, אבל התם במה דעמיץ ופתח אינו עושה במלאכה כלום ואינו חלק מאיסורא דכוחל אלא שעושה הכנה לשיוכל הנכרי לכחול, וקרי להכנה זו מסייע, ומסייע כהאי כיון דהנכרי אינו יכול בלעדו סובר ר"ז דיש בו ממש, אבל ענין מסייע דהכא דחברו יכול ואינו צריך לו, מסייע כזה סבר ר"ז דאין בו ממש, ובתוס' דחקו ואיני מבין למה

שם ע"ב גמרא, אמר מר זה יכול וזה יכול ר"מ מחייב, איבעי' להו בעינן שיעור לזה ושיעור לזה ופשט ר"פ מהי' יושב ע"ג מטה וארבע טליות תחת ד' רגלי המטה טמאות מפני שאין יכול לעמוד על שלש, אף דאין שיעור זיבה לכל אחד (ר"ל ד' זבים) ורנב"י פשט לה מדתנן צבי שנכנס לבית לא יכול א' לנעול ונעלו שנים חייבין, אף דאין שיעור צידה (צבי) לכל אחד. וגרסת הר"ח דהאיבעי' בזה אינו יכול וזה אינו יכול, והקשה עליו הר"י דמאן דבעי שיעור לזה ושיעור לזה, אטו מי לא שמיע ליה מתני' דמייתי בסמוך לא יכול א' לנעול ונעלו שנים חייבין, וכתבו די"ל דמאן דבעי שיעור לכל א' יאמר דצבי שנכנס לאו דוקא א' אלא כלומר שנים. קשה לי להר"י דלא ניחא לו לומר דצבי לאו דוקא א' יקשה לר"פ דפשט מההיא דד' טליות, והיינו ע"כ דמדמי זה יכול לזה א"י זה א"י, אמאי פשיט ממתני' דזבים ובדרך דמיון זבים לשבת, ואמאי לא פשיט ממתני' מוקדם ובמסכתין ומשבת עצמו ממתני' דנעל צבי

שם גמרא א"כ [דהא דתנן שנים שהוציאו קנה של גרדי חייבין מיירי באית בי' שיעור בישול לזה ושיעור בישול לזה] לשמעינן קנה דעלמא מ"ש של גרדי דקתני. תמוה לי דממנ"פ אי פסיקא להו מסברא דבגרדי לא משערין בשיעורא דעצים העומדים להסקה, לפרוך בפשוטו, הא דגרדי קתני, ואי לא פסיקא להו להקשות כן משום די"ל דגם בגרדי משערין כמו בעצי הסקה, א"כ מאי פריך לשמעינן קנה דעלמא הא י"ל דזה עצמו בא לאשמעינן דגם בגרדי משערין בהסקה. ומלשון רש"י ז"ל שכתב [לשמעינן קנה דעלמא] דאילו הי' שיעורו כדי אריגה, משמע דבאמת פרכת הש"ס דהיה צריך למינקט קנה דעלמא ולא למנקט דגרדי שזה שיעורו כדי אריגה [דל"ש ביה שיעור לזה ושיעור לזה, לפי הס"ד עכשיו, משום דאין דרך לארוג שתי מפות בקנה אחד], אף דלישנא לשמעינן קנה דעלמא, ומ"ש בגרדי, לא משמע כן מ"מ שבקי' דדחיק ומוקמי אנפשי' לפרש כן, אבל מלשון התוס' [ד"ה דלמא] לא משמע כן, דא"כ לפי מה דמשני [דגם בגרדי איכא למשכה שיעור לזה ושיעור לזה] לא יקשה למה קתני דגרדי, ולא קנה דעלמא, דהא לא מצינו דדייקי כן וי"ל דחדא מנייהו נקטי, א"ו דפירשו דפרכת הש"ס הכי הוי, דאמאי נקט דגרדי דוקא, לנקוט קנה דעלמא, ועל פירוש זה יקשה מה שהקשינו

שם גמרא אמר ר"ש הכא במאי עסקינן [דקתני המוציא אוכלין כשיעור אם הי' הכלי צריך לו חייב אף על הכלי] כגון ששגג על האוכלין והזיד על הכלי, גירסת רשב"ם ששגג על הכלי והזיד על האוכלין, ור"ל הזיד בלא התראה ופטור על האוכלין מכלום ועל הכלי חייב חטאת, ובתוס' הקשו, דכיון דהזיד באחד שוב אינו חייב חטאת על השני, דלא שב מידיעתו, ויש לי לומר, דהאי הזיד על האוכלין, היינו הזיד בלאו לחוד, וסבירא לי' לרב ששת כר"ל בפרק כלל גדול (לעיל דף סט ע"א דהזיד בלאו ושגג בכרת אינו חייב קרבן, א"נ דסבר כר"י שם אלא דמ"מ הא גם ר"י מודה דלרבי בעי שישגוג גם בלאו, א"כ מקרי שפיר שב מידיעתו כיון דלא ידע מהכרת

דף צה ע"א גמרא ת"ר החולב וכו', והרודה חלות דבש, הזיד ביו"ט לוקה ארבעים, דברי ר' אליעזר. אין להקשות אמאי לוקה, הא ר"א אית ליה הואיל, דאם נימא דרק מתלישה ואילך מותר לצורך אוכל נפש, ודאי לק"מ, אלא אף אם נימא דביו"ט כל מלאכת אוכל נפש הכל מותר, מ"מ הא מדרבנן אסור לתלוש, ואף דיעבד אסור משום פירות הנושרין, וא"כ אם יקלעו אורחים לא יאכלו ממנו משום איסור דרבנן, ואזדא היתר דהואיל, וממילא עבר אדאורייתא, ובתוס' דחקו בישוב קושיא זו, (אב"ה עי' מ"ש אא"מ ני' בתשובותיו)

דף צו ע"א מתני' המושיט (מרה"י לרה"י וקצת אורך רה"ר באמצע) חייב, והזורק פטור. שמצינו מושיט כיוצא בה למעלה מעשרה במשכן, מיהו מושיט למטה מי' י"ל דפטור, דלא מצינו מושיט למטה מי' במשכן. ובתוס' ריש פ"ק דמסכתין (דף ד' ע"א ד"ה אבל למעלה), כתבו להוכיח דמושיט חייב למטה מי' מדקאמר דרע"ק דפליג ומחייב בזורק, היינו למטה מי' ומטעם קלוטה אבל למעלה מי' ד"ה פטור, דלא ילפינן זורק ממושיט, ומדלא קאמר אבל למעלה מי' ד"ה חייב דילפינן זורק ממושיט, מוכח דמושיט למטה מי' חייב, ומש"ה לא הומ"ל הכי, דא"כ בזורק למטה מי' למה פטור לרבנן, נילף זורק למטה ממושיט למטה. ולי אין זו הוכחה, דהא אם נתפוס דלמטה מי' חייב במושיט ע"כ צ"ל אף דקיי"ל כרבנן דזורק ממושיט לא ילפינן דבעי דמי לי', מ"מ למטה מי' מלמעלה מי' ילפינן, דדמי יותר זה לזה, מדמינן זורק למושיט, וא"כ לא הומ"ל דזורק למעלה מי' לדברי הכל חייב דילפינן זורק ממושיט, דא"כ דזורק ממושיט ילפינן, כש"כ דלמטה מלמעלה ילפינן, וכיון דזורק למעלה מי' חייב, אמאי פטור למטה מי', אבל למה דקיי"ל דלא ילפינן זורק ממושיט, י"ל דה"ה נמי דלא ילפינן למטה מלמעלה, והוכחות התוס' צריך תלמוד גדול שמביא לידי הבנה

שם במתני' מרה"י לרה"י ורה"ר באמצע רע"ק מחייב, (דקסבר רע"ק דלא בעי הנחה על מקום ד' על ד'). בריש מסכתין (דף ד') מקשה בגמרא ודלמא הנחה הוא דלא בעי, הא עקירה בעי, ופירש"י ז"ל דדייק מדלא מחייב רע"ק שתים א' משום הכנסה, וא' משום הוצאה, מוכח דבעי רע"ק עקירה ממקום ד'. וקשה לי על פירש"י דלמא הא דלא מחייב שתים משום דלא מחייב אתולדה במקום אב, וי"ל דלקמן בסמוך (דף צז ריש ע"ב) מקשה בגמרא למימרא דמחייב ר"י (מדמחייב שתים מרה"י לרה"י ורה"ר באמצע] אתולדה במקום אב, והקשה שם הר"ר פורת (בתוס' ד"ה למימרא) מנ"ל דמחייב אתולדה במקום אב דלמא הא דמחייב שתים, הוא כשנודע לו, וחזר ונודע לו, ותירץ הר"י דא"כ לא הי' ר"י משמיענו שום חידוש דחייב שתים, וקשי' לי, הא מ"מ יש חידוש דחייב שתים, דמיני' ידעינן דסבר ר"י דאפילו עקירה לא בעי ממקום ד', וי"ל דלק"מ, דהא אמרינן לא מחייב רבי אלא ברה"י מקורה, דכמאן דמליא דמי, ובזה אין חילוק בין הנחה לעקירה, ולפ"ז שפיר פירש"י ז"ל דמוכח מדלא קתני רע"ק מחייב שתיים, היינו