דרוש וחידוש א קצב

שנשבע שבועה השניה אלו היה נשבע אז שאוכל לא חל כלל אף אחר הפרת הבעל לראשונה, דמ"מ בעידן השבועה הוי נשבע לבטל את המצוה, וממילא ליתא בלאו והן, ולא חל השבועה שנייה שלא אוכל לענין קרבן, מש"ה נקט רש"י הטעם דחכם עוקר הנדר מעיקרו, היינו דסתמא קאמר דעלתה לו שבועה שנייה דמשמע בכל תוקף אף לענין קרבן בזה בעינן דחכם עוקר הנדר מעיקרו ואיתא בלאו והן, דאף אלו נשבע אז שבועה שאוכל היה חייל אחר התרת חכם להראשונה, כיון דעוקר הנדר מעיקרו א"כ י"ל לדינא דהפרת בעל לראשונה חייל הב' לענין לאו ולא לענין קרבן, עכ"פ לשיטת הר"ן הנ"ל ממילא מה דפרכינן שבועה שאתן מושבע מהר סיני, אף דבלקיים ל"ש אין איסור חל על איסור היינו ע"כ דמ"מ לא לחייב קרבן משום דליתא בלאו והן, וא"כ לכאורה ליתא לדברינו הנ"ל, דאף אי הוי נקט מכח הלאו דלא תקפוץ היה הקושיא רק מכח קרבן וליתא בלאו והן

אמנם אף דהאמת דלהר"ן הכי הוא, אבל תוס' לשיטתייהו אזלי דחולקים על הר"ן, עי' תוס' נדרים שם דכתבו דפרכת הש"ס מושבע ועומד לאשמעינן דמותר לישבע לקיים המצוה ול"ח שיעבור על שבועתו, הא א"נ לא מקיים לא עבר על שבועתו, דמושבע ועומד, הרי דלא עבר כלל אפילו על הלאו, גם יש ללמוד כן מדברי תוס' שבועות (דף כז ע"א ד"ה לקיים את המצוה וכו') וטעמא כדאמר בנדרים, מנין שנשבעין לקיים את המצוה וכו', מבואר דמסברא לא היה חייל אף לריב"ב דלא דרש דאיתא בלאו והן, מ"מ היה ראוי לומר בו דאין איסור חע"א כמו בנשבע שלא לעבור אלא דילפינן לה מקרא דנשבעתי ואקיימה, והיינו ע"כ דריב"ב ס"ל הכי, אבל לרבנן דריב"ב לא דרשינן הכי מקרא, דהרי בנדרים אמרינן דקרא אשמעינן רק דשרי לזרוזי נפשיה, מבואר דלא אתיא קרא דחייל עכ"פ לענין הלאו, (והא דבאמת פשיטא להו להש"ס כן, ומנ"ל למפרך, דלמא גם רבנן ס"ל זה הדרש, צ"ל דס"ל להש"ס דלישנא דנשבעתי משמע או דהוי שבועה גמורה או דלא מיירי כלל מדין שבועה אלא לזרוזי נפשיה, וכיון דלרבנן עכ"פ שבועה גמורה לא הוי לענין קרבן, ממילא דרשינן רק לזרוזי נפשיה, וא"כ קיימא הדין דלרבנן לא חייל כלל אף לענין הלאו, דהוא בכלל אין איסור חל על איסור, וא"כ פרכת הש"ס גבי שאתן לעני דגם לענין הלאו לא חייל ונתקיימו דברינו לנכון בעז"ה)

תו הקשה מעכ"ת ני' למה דכתבו תוס' יבמות (דף לג) דאף למאן דאית ליה איסור כולל מ"מ קל על חמוד לא חייל, א"כ מנ"ל לרבא בתולין (דף קא ע"א) דמני רבנן ריה"ג, דלמא רבנן ס"ל דג"ה אסור בהנאה ונבילה לא חל בכולל דהוי קל על חמור, דנבילה מותר בהנאה וג"ה אסור בהנאה, אבל עולה ושור הנסקל דג"כ אסור בהנאה חל על גיד בכולל

לכאורה לק"מ, דהא מבואר בפסחים דדינא דג"ה אי אסור בהנאה תליא אם יש בגידים בנ"ט, דאמרינן כשהותרה נבילה וכו', וכיון דהך ברייתא ס"ל דיש בגידין בנ"ט ממילא הדין דג"ה מותר בהנאה ואף דמצינו לריה"ג בפסחי' (דף כג ע"ב) דלא ס"ל כשהותרה ובעי' קרא להתיר חלב בהנאה, ולדידיה לל"ק בפסחים שם דג"ה אסור בהנאה, הא מ"מ ממילא צ"ל דאתיא כריה"ג, והרי ריה"ג ס"ל להדיא דלא אמרינן איסור כולל, ואך בהיפוך קשה לל"ק דפסחים הנ"ל דלריה"ג ג"ה אסור בהנאה יקשה מהא דאמר רבא בחולין ה"מ ריה"ג הא לדידיה לא הוי עולה חמור על קל דהא גם ג"ה אסור בהנאה, וצ"ל דהא דקאמר ריה"ג, היינו דס"ל בזה כריה"ג דחמור חל על קל, אבל לא ס"ל כריה"ג דג"ה א"ב, ובזה מיושב מה דהקשה רש"י חולין דאמאי לא קאמר הא מני ר"ש הוא דמצינו דלית ליה כולל, ולכאורה תמוה, הא כר"ש לא אתיא, דהא ס"ל אין בגידין בנ"ט, גם הא ס"ל דג"ה אסור בהנאה, ולא הוי עולה חמור על קל, ולפי הנ"ל דהא במה דקאמר ריה"ג היא, היינו ג"כ רק דס"ל בהא כריה"ג דלית ליה כולל, א"כ הו"מ למימר דס"ל בהא כר"ש, ואך קושייתו דמעלתו יש למנקט באופן זה דלל"ק דפסחים הנ"ל דלריה"ג ג"ה אסור בהנאה יקשה מנ"ל לרבא דריה"ג היא לענין כולל, ומוכרחים לחלק דבחמור על קל מודה דלמא ריה"ג הוא לענין זה דג"ה אסור בהנאה, אבל לענין כולל ס"ל א"כ ואין חילוק בין איסור שוה לחמור על קל, ואם באופן זה קושייתו אין מקום לתירוצו דמעלתו בסוגיא כר"א דלא יאכל רק איסור אכילה, ולדידיה למ"ד יש בגידים בנ"ט ג"ה מותר בהנאה, דהא מ"מ חזינן דלריה"ג אסור בהנאה, דהא צריך קרא לחלבו וממילא בג"ה דליכא קרא אסור ומוכח באמת דריה"ג ס"ל דלא יאכל א סור הנאה במשמע, יהיה איך שיהיה כיון דלריה"ג אסור בהנאה הוה מצי למימר דס"ל בזה כריה"ג, כנלע"ד

ידידו עקיבא