דרוש וחידוש א קמא

דבודאי הביאו שליש, מ"מ לא מקרי ליכא עומר דהא גם לישראל חלק רק דלא ידעי' היכן הוא וקמי שמיא גליא דאיכא עומר וכנ"ל:

אמנם מה דת"ל סתרנו ראיות הב"ח, מ"ה נגד זה בדברינו נסתר ג"כ ראיות הש"ך נגד הב"ח, דהראי' א' ממה דלא הוכיח בקיצור מהא דלא אכיל מעיקרא, מלבד מש"ל דלק"מ, עוד נסתר לדברינו אלו דהא לא הו"מ לאכול דדלמא הך דידן הוא והוי של ישראל כיון דמוחזקת היא לנו, וגם הראיה הב' שהביא מההיא דירושלמי, אין ראיה דשאני התם דג"כ הטעם מטעם דמוחזקת היא לנו ומקרי של ישראל, נמצא לפי דברינו אין ראיה מסוגיא דר"ה והתוס', לא לכאן ולא לכאן. אמנם נראה להוכיח דלא כהב"ח, והוא דא"כ מאי הוכיח הש"ס מהא דאקריב עומר, הא העומר גופיה הי' מותר להקריב דלית ביה חשש חולין לעזרה, דמותר להקריב מטעם ס"ס, ס' לא הביא שליש, ואת"ל דהביא שליש, דלמא הך חלק דישראל הוא וכיון דירושה היא לנו הוי של ישראל, ואי דהוכחת הש"ס היאך היה העומר מתיר דלמא לא עייל שליש, ובזה לא מהני ס"ס הנ"ל, דלענין להתיר לחדש הוי כמו ס"ס חזקת איסור דלא מהני ס"ס, ג"ז ליתא דהא לענין היתר חדש יהיה ג' ספיקות, שני ספיקות דהעומר מתיר וקרב כדינו כנ"ל וס' שמא הך דאכלינן מיניה הוא חלק נכרי ועייל שליש, וג' ספיקות מהני גם באיתחזק איסורא כמ"ש הש"ך (סי' קי), ובפרט דהכא דלא מקרי כ"כ אתחזק איסורא להך ס' שמא אין בזה איסור חדש דשמא הך דאכלינן הוא חלק נכרי. ואף די"ל דלגבי הך דאכלינן דהוי ס"ס להחמיר, ס' חלק ישראל וס' לא עייל שליש הוי כמו ודאי לאיסורא ולא מקרי ספיקא להצטרף לג' ספיקות, ז"א דממנ"פ לשיטת הרמב"ם דס"ס מותר מטעם דס' א' מה"ת לקולא א"כ ממילא באתחזק איסורא לא מהני ס"ס, מ"מ לדידי' לא מצינו דס"ס להחמיר יהיה כודאי איסורא דלהחמיר אין מעלה בס"ס וא"כ הוי בנ"ד ג' ספיקות, ולשיטת הרשב"א דס"ס הוי כמו רוב, וא"כ י"ל דלהחמיר הוי כמו ודאי, א"כ לדידי' מהראוי דס"ס מהני בחזקת איסור כמו דס"ל באמת להרשב"א, א"כ תיהני הס"ס להתיר מכח הס"ס דיש בעומר דנקרב כדינו, מזה ראי' ברורה דלא כהב"ח, דחדש נוהג בשל נכרים וליכא צד להתיר בחדש גופיה, ולא נשאר רק ס"ס בעומר גופיה ולא מהני להתיר משום חזקת איסור. מזה נלע"ד דמיושב מה שכתב הרמב"ם דכתלי דחזירי דהותר רק מדוחק כשלא היה להם אחר לאכול, ומה דתמוה לכאורה מסוגיא דחולין דלפ"ז מאי פריך הש"ס השתא כתלי דחזירי מותר איברי נחירה מבעי, דלמא האיבעי' ביש להם לאכול היתר, וכן מצאתי תה"ל בטורי אבן שהביא קושיא זו בשם הרמב"ן בחומש, ונ"ל דלק"מ, דהרמב"ם ס"ל דזה תלי בזה, דלהס"ד דשם דס"ל דאף שלל דידן אשתרי, והיינו דמותר אף לנחור לכתחילה, באמת היה מותר בכל ענין, אבל לאידך שינוי' דשם דדידהו אשתרי, ס"ל להרמב"ם דהטעם מפני דוחק אבל לא בע"א, אך עדיין קשה מנ"ל להרמב"ם זה, ולפי דברינו ניחא דהרמב"ם לשיטתיה דס"ס הטעם משום דס' א' מה"ת לקולא, א"כ באתחזק איסורא לא מהני הס"ס, והיה מפרש שפיר סוגיא דר"ה כדברינו דאף דהעומר יהיה מותר להקריב להתיר מטעם ס"ס כנ"ל, מ"מ לא היה מתיר החדש דאתחזק איסורא, והיינו דבחדש גופא ליכא צד להתיר דגם בשל נכרי' אסור, והיה קשה לי הא מ"מ הוי בחדש גופיה צד להתיר דשמא של נכרי הוא והוי שלל דידהו דאשתרי, וא"כ הוי ג' ספיקות דמותר אף באתחזק איסורא, אע"כ מוכח דהיכא דאיכא דהיתירא לא אשתרי, והכא דהיה להם היתר לאכול משל אשתקד לא אשתרי להו חדש, וא"ש. ומעתה הרמב"ם לשיטתו הוכיח דחדש נוהג בשל נכרי דאל"כ הוי ג' ספיקות וכנ"ל, הרי להדי' דאף דהעומר לא בא משל נכרי, מ"מ חדש נוהג בזה, הרי דלא תלי זה בזה, מש"ה פסק הרמב"ם שפיר דאף דחדש נוהג בח"ל, מ"מ אין העומר בא ממנו ובדרך הפשוט נלע"ד דדברי הרמב"ם נכונים וא"צ לדברי הלח"מ, והיינו דהרמב"ם ס"ל כי היכי דדרשי' פ"ק דר"ה קצירכם ולא של נכרי, ממילא מתמעט ג"כ ח"ל דלא מקרי שלך מיוחד לך כדאמרי' קדושין (דף לט ע"א) ואלא הא כתיב שדך, ופירש"י המיוחד לך וח"ל לא הקנו לך מן השמים ע"ש, והרי סוגי' דר"ה אזלא דחדש נוהג בשל ח"ל דהרי לא ס"ל דמושב לאחר ירושה וישיבה הוא, וע"כ דמושב לכ"מ שאתם יושבים משמע, הרי דס"ל דחדש נוהג בח"ל אף שאין העומר בא ממנו דממועט מקצירכם דח"ל לא מקרי קצירכם, ואין לומר דדלמא בהפוך דבאמת מדכתיב מושב לאורויי דחדש נוהג בח"ל ילפי' מיני' דעומר בא ממנו דלא למעטי' מקצירכם, ז"א, דא"כ נימא דילפי' דלא בעי' קציר שלך, דהא קצירכם לא מיותר הוא דבעי' ולא קציר מצוה דפסחים, וא"כ נימא גם כן דלא למעט נכרי, אע"כ דלא תלי זה בזה, ומקצירכם ממעטי' נכרי וגם ח"ל וא"ש כנלע"ד נכון בדעת הרמב"ם

מערכה עשירית במסכת יומא

דף לד ע"ב גמרא עששיות של ברזל היו מחמין מערב יוה"כ. בש"ע א"ח סי' ש"ך חבית שפקקו וכו', והנה שיטת הערוך והחולקים מבואר בארוכה בתוס' פ"ג דיומא (דף לד ע"ב) ובפרק קמא דכתובות ותמצית דבריהם הוא דעת הערוך דפסיק רישיה דלא ניחא ליה אף לכתחלה מותר, ומתוך ראיית הערוך מסוגיא דבהרת ומסוגיא דמזלפין יין מוכח דס"ל דאף בשאר איסורים מותר, אבל דעת תוס' דבשאר איסורים אסור מדאורייתא ובשבת דרבנן, והטעם דפסיק רישיה דניחא ליה הוי צריכה לגופי' אבל פסיק רישיה דלא ניחא ליה הוי מלאכה שאינה צריכה לגופה דבעלמא אסור מדאורייתא ובשבת מדרבנן

א) ויעויין בתוס' הנ"ל דתמהו על הערוך בראייתו מההיא דבהרת, הא אדרבא משם מבואר ההיפוך, מדפרכינן דוקא לאביי ואי איכא אחר ליעבד אחר, ולא פריך ג"כ לרבא מוכח דלרבא דסבר דמודה ר"ש בפסיק ריש' אסור אף דלא ניחא ליה ופריך רק לאביי, והיינו למה דהי' סבר קודם חזרה דלר"ש גם פ"ר מותר, וא"כ ליתא לראייתו, וגם מוכח בהיפוך דפס"ר דלא ניחא ליה אסור תו קשה על ראיית הערוך ממזלפין יין, דלמא התם בגוונא דליכא פס"ר כמו שדחו באמת תוס' והרא"ש לראיה זו

ב) ונראה לענ"ד להביא ראיה לשיטת הערוך וליישב כוונת הערוך בראיותיו הנ"ל, ויתיישב בזה כמה קושיות האחת קושית התוס' שבת (דף מא ד"ה מיחם) ודפרכינן והא מצרף משמע דהוי ודאי צירוף, וא"כ איך משני ר"ש היא הא ר"ש מודה בפס"ר ונדחקו תוס' דלא הוי פס"ר ומה דפרכינן והא מצרף היינו דשמא יבא לידי צירוף, ודוחק. שניה קושית תוס' שם (ד"ה אפילו של עץ וכו') וא"ת מאי ס"ד דהמקשה וכו' ותירוצם שם דס"ד דמקשה דהא בהא תליא, וקשה לי דהיאך ס"ד כן, הא לר"ש גם בשאר איסורים דבר שאינו מתכוין מותר כדקתני מוכרי כסות מוכרין כדרכן אף דמכוין, ואצ"ל איסור מדאורייתא בשאר איסורין, הרי דלא תלי זה בזה, ואפשר לתרץ ע"פ סוגיא דסנהדרין (דף פד) רב לא שביק למשקל סילוא מברי' וכו' ועי' תוס' שם (ד"ה ור"ש וכו') ומיהו תימא לשמואל וכו' לפ"ז י"ל דס"ד דמקשה דהיכא דפס"ר הוא בסקילה גם בליכא פס"ר ואינו מכוין אסור מדרבנן דהוי שגגת סקילה וראוי לאסור במיחם וכקושיית תוס' סנהדרין, א"כ ליכא ראיה מכלאים דהתם הוי רק שגגת לאו, והתרצן משני דאף בשגגת סקילה שרי' כתירוצם דתוס' סנהדרין. ומ"מ נראה דאין זה מעלה ארוכה לדברי התוס' דהא במה שכתבו שם וההיא דפרק כל התדיר וכו' אך הקשה דמשמע דאי הוי סבר שמואל מלאכה שא"צ לגופה פטור הוי אתי שפיר ואמאי והא מלאכה שא"צ לגופה בשאר איסורין אסור, ולפי הנ"ל ביותר הוי מצי להקשות דמאי ס"ד דהמקשן לדמות גם בשאר איסורין אינו מתכוין לאסור היכא דמתכוין אסור מדאורייתא, הרי חזינן דר"ש ס"ל בכלאים דשאינו מתכוין מותר אף דמתכוין דאורייתא, וצע"ג: השלישית קושית תוס' בסנהדרין הנ"ל ומיהו תימא לשמואל וכו' הרביעית סוגיא דפסחים (דף כה ע"ב) כי פליגי דלא אפשר וקמכוין, וקשה לי לפי מ"ש תוס' עירובין (דף צג ע"ב ד"ה לא תימא וכו') דלא חשיב אביי היכא דע"י דפסק כשמואל נפיק מניה ג"כ חומרא עיי"ש, א"כ איך חשב אביי לגרירה. הא אביי לשיטתיה נפיק מניה חומרא, דלרב ס"ל כר"י לא אפשר וקמכוין שרי ולשמואל אסור, וזו קושיא עצומה

ג) ויראה בהקדם סוגיא דסנהדרין הנ"ל רב לא שביק למשבק סילוא, וקשה לי, מדשביק רב למשקל סילוא מאחר, אף דרב ס"ל דהלכה כר"י דדבר שאינו מתכוין אסור, ע"כ משום