דרוש וחידוש א יב

היינו אינו רשאי לברך ודלמא גם לפי טעמא דמה"ב הוא כן גם לפי ההנחה זו דלא הוי מה"ב ממש כיון דנקנה לו קודם המצוה ממילא ליתא לראיית הרא"ש דהתם דבשעת הפרשת חלה כבר נסתלק העבירה מש"ה מברך דהוי רק גנאי להזכיר ש"ש עליו, אבל הכא באוכל טבל בעידן האכילה הוי העבירה י"ל דאינו מברך כלל וצ"ע

דף מח ע"א גמרא אמר ר"ח בר אבא אמר ר"י לעולם אינו מוציא את הרבים י"ח עד שיאכל כזית דגן. כתב רש"י אף דכזית דגן שיעורא דרבנן הוא, מ"מ מפיק למי שאכל כדי שביעה שיעורא דאוריית' דמחויב מדרבנן מחויב בדבר קרינן בי', ואינו דומה לקטן שהגיע לחינוך, דהאי אף מדרבנן לא מחויב, אלא דהחיוב על האב לחנכו, תימא איך מספיק זה, הא בפרק מי שמתו (דף כ' ע"א) איתא ג"כ לעניין אשה דאם מחוייבת בבהמ"ז רק מדרבנן אינה מוציאה לדאורייתא

דף מט ע"א גמרא, חד אמר הטוב והמטיב צריכה מלכות, וחד אמר אינה צריכה מלכות, מ"ד צריכה מלכות קסבר הטוב והמטיב דרבנן ומ"ד אינה צריכה מלכות קסבר דאורייתא היא (ומברכת הארץ הוא והוי ברכה הסמוכה). וה"ה נמי דאינה פותחת בברוך כן כתבו התוס' ורש"י פי' דמ"מ פותחת בברוך לפי שפתיחתה היא חתימתה. וקשה לי על פירושו מדאמרינן לעיל (דף מו ע"א) אדע דהטוב והמטיב לאו דאורייתא שהרי פותח בברוך ואינו חותם בברוך, כדתניא הטוב והמטיב פותח בברוך, והרי לרש"י גם למ"ד דאורייתא פותח בברוך וממלכות לא נזכר בברייתא

שם גמרא אמר רבב"ח אמר ר' יוחנן הטוב והמטיב צריכה מלכות, מה קמ"ל. קשה לי, הא באמת פליגי בזה לעיל בן דוסתאי ורבנן אי צריכה מלכות או דהוי ברכה הסמוכה, א"כ טובא קמ"ל ר' יוחנן

שם ע"ב גמרא, אמר רבי יוחנן מוחלפת השיטה [והיינו דת"ק אית לי' דמזמנין עד כביצה ור' יהודא סבר עד כזית.] כתבו בתוס' וקי"ל בכזית דלפ"מ שמחליף ר' יוחנן קאמר ר' יהודא בכזית, ור"מ ור' יהודא הלכה כר"י וגם לאביי דלא מחליף כו' מ"מ הכא קיי"ל כר"מ דהא קאי ר' יוחנן בשיטתו לעיל דאינו מוציא רבים ידי חובתו עד שיאכל כזית. תימא לי מה זה ראי' הא ר"י סבר דמוחלפת השיטה, ולדידי' סובר ר' יהודא בכזית, מש"ה פסק כן דר"מ ור"י הלכה כר"י אבל לאביי י"ל דבעי כביצה דהלכה כר"י נגד ר"מ ומה ראי' מדר"י לאביי

שם תוס' ד"ה ר"מ סבר וכו' ולענין שתי' אומר ר"י דיש להחמיר ולברך [אפילו בפחות ממלא לוגמיו, ואינו דומה ליוה"כ דבעי ככותבת], קשה לי איך שייך להחמיר ולברך, דאם הוא ספק אינו רשאי לברך כמו כל ספק ברכות, ועיין במג"א [סי' ר"ט ס"ק ג'] שהקשה כזה על תוס' ברכות [די"ב ע"א] ובתשובה כתבתי ליישב קושיי' המג"א אבל בכאן ישאר התימה

אב"ה ראיתי להציג קצת ממה שראיתי כתוב מאאמ"ו ני' בגליון רבינו יונה ברכות וסדר הדפין הוא באלפסי דפוס א"ד

דף ד' ע"א ד"ה וכל העובר, יש לתמוה וכו'

יש לתמוה דבסוגיא שלפנינו זהו פרכת הש"ס מ"ש בכל דוכתא דלא תני חייב מיתה ומ"ש הכא דקתני, ומשני משום דאיכא אונס שינה, ואב"א לאפוקי ממ"ד תפילת ערבית רשות קמ"ל דחובה

דף ו' ע"ב ד"ה לעולם, דהרי מצינו הרבה פסוקים שאין להם תרגום, כגון פסוקים של ברכת כהנים

בחומשים שלנו יש תרגום על פסוקים אלו

דף ז' ע"א ד"ה וכתב הרי"ף וע"כ צריך שלא ישערו בצמצום

לא זכיתי להבין הא אדרבה אם מתירא מלצמצם שיגיע עד גאל ישראל בתחילת הנץ דמתחיל הרבה קודם הנץ ואפ"ה חושש שמא יעבור זמן ק"ש מלקרו' עד אחר הנץ, מכ"ש אם אינו רוצה לצמצם ורצונו לקרות רק פרשה א' קודם נץ דהיינו שמאחר הזמן ומתחיל מעט קודם הנץ משך זמן קריאת פרשה א' דיש לחוש יותר דאולי יעבור זמן המעט ותנץ החמה קודם ק"ש, ודברי הרי"ף נראה פשוטים דהחשש משום תפלה דזמנו דווקא אחר הנץ, מש"ה אם יצמצם לקרות עד גאל ישראל קודם הנץ חיישינן אולי יגיע עד גאל ישראל קודם הנץ ויתפלל שלא בכוונה, לזה מאחרים קצת להתחיל מעט קודם הנץ בענין שיקרא עכ"פ פרשה א' קודם הנץ, דאף אם לפעמים יטעה ויתחיל קצת קודם לזה מ"מ כשיגיע לתפלה כבר תנץ החמה, והכי דייק לישנא דהרי"ף, ולדברי רבינו יונה צ"ע

שם מלשון מפרק הרים דמתרגמינן מותק טוריא (מלכים א' י"ט א'), ובתרגום שלנו איתא מפרקין טוריא, ובערוך כתב ותיק, בלשון יוני איש בעל מדות ומעלות טובות

שם ד"ה ואע"פ כו' דפשטיה דקרא על אמ"ה. תמוה לי הא אמ"ה נפקא מקרא אחרינ' דלא תאכל הנפש עם הבשר, כדאיתא בחולין (דף קב), ובסנהדרין (דף סג) דרשינן מנין לאוכל מן הבהמה קודם שתצא נפשה דהוא עובר בל"ת, ת"ל לא תאכלו על הדם, והיינו בחותך כזית בשר אחר שחיטה בעת הפרכוס, דצריך להמתין מלאכול עד שתצא נפשה לגמרי, עי' רש"י חולין (דף לג ע"א) אבל על אמ"ה לא קאי

דף יא ע"ב, ד"ה ודברת בם כו' בם יש לך רשות לדבר ולא בדברים אחרים כו' כלומר אפילו בק"ש כו', ודברת בם משה אותם קבע שיהיו כל דבריך בזה, וכן אמרו בירושלמי, מכאן השח שיחת חולין כו'. תמיהני הא ביומא (דף יט) איתא א"ר השח שיחת חולין עובר בעשה, שנאמר ודברת בם ולא בדברים אחרי', דמשמע ולא בד"א היינו דדבורך יהי' רק בם, דהיינו בק"ש אבל בדברים אחרים לא תדבר היינו דלא תדבר שיחת חולין, ולא דקאי שלא יפסיק בק"ש בד"א, וההוא דעשה אותם קבע היינו שלא יקרא ק"ש דרך עראי שלא ירמוז בעיניו כמו שפירש"י שם

דף יד ע"א, ד"ה תפילה וכו', חיובא דרבנן הוא. תמוה לי, הא הוא איבעי' דלא איפשטא. אי נשים חייבות בבהמ"ז דאורייתא או דרבנן, ורוב פוסקים פסקו דהוא דאורייתא, היינו דס"ל דמשמע דרבא ס"ל דהוא דאורייתא, אבל בהיפוך לפסוק דמדרבנן הוא לא ידעתי מקום לזה, והו"ל לרבינו יונה למנקט דהוי ספק, דהא נ"מ באכלו כדי שביעה ומסופקים אם ברכו בהמ"ז, דאם הוא דרבנן א"צ לברך מספק, ואולי י"ל דגם אם הוי ספק א"צ לברך מטעם ס"ס ספק כבר ברכו וספק דאין מחויבות כלל, ולגבי דרבנן סגי בחד ספק שמא ברכו וכתבתי מזה בש"ע א"ח (סימן קפד) וצ"ע

דף ל' ע"א בסופו, מפני שנחלקו האמוראים בזה לא זכיתי להבין במה נתיישב הקושיא, הא נתאלם הקושיא על מאן דמחייב התם והרי קושי' רבינו יונה הי' דפשיטא דפטור וא"כ עדיין יקשה על מאן דמחייב התם

שם ע"ב ד"ה שתיתא כו'. דהא אמרינן כל האוכלים כו' ק"ל דלמאי צריכים לראי' זו שאינה חזקה כ"כ, הלא הדבר מפורש לעיל דשותה שמן בחושש בגרונו דמברך בורא פרי העץ, וצ"ע

מסכת שבת

דף ג' ע"א גמרא, בבא דרישא [העני חייב ובעה"ב פטור] פטור ומותר. פירוש מותר משום שבת, אף דעדיין אסור משום לפני עור, בלאוי חוץ דשבת לא קמיירי כן כתוב בהר"ן, וא"ת כיון דמ"מ אסור מאי נ"מ במה דמותר משום שבת, וי"ל הא קיי"ל מומר לד"א לא הוי מומר לכה"ת כולה, ומומר לחלל שבת בפרהסיא הוי מומר לכה"ת כולה ושחיטתו אסורה, ולז"א דמותר מצד שבת ושחיטתו מותרת, וזה נוטה לדעת הבית הלל דמחלל שבת גם באיסור דרבנן הוי מומר לכה"ת כולה: שם גמרא, שניהם פטורין והא אתעבידא מלאכה מבינייהו. אשינויי זו דפטור דאתי לידי חיוב חטאת קחשיב פריך, ולא אמתני' וכמו שהוכיחו בתוס'. מיהו תימא מאד הא באמת קשה על מתני' עצמו, ואמאי תולה הקושיא בשינויי זו, וי"ל דעל מתני' י"ל דבפשט ידו לחוץ ונטל העני מתוכו דנמצא בידו דבעה"ב נחה והרגיע מעט כדי שיטול העני ממנו, י"ל דהוי כמונח כמו הנחת גופו דכהנחת חפץ דמי, והא דלא מחייב הבעה"ב בהרגיע ידו, היינו משום דאגד יד שמי' אגד, עיין תוס' בשמעתין ד"ה ידו לא נייח ולקמן (דף