דרך חוקיך רה

אתה ולפמ"ש ברע"מ במ"ז דהמוציא ש"ר פוגם בתרין ריעין דלעילא כביכול יש לרמוז באות א הרומז אלף חכמה א' בינה בסוד תרין ריעין ותחת אשר הי' נרגן מפריד אל"ף תקנתו לחבר אשת נעורים. עם דודה באחדות א ועי"ז יתקן גם למעלה כביכול: תענה תקנד ת שהמוציא ש"ר לא יוכל לשלחה כל ימי חייו כמ"ש לא יוכל לשלחה כל ימיו. י"ל יען דפגם בסוד בתולת ישראל הנק' גן נעול מעיין חתו"ם שהיא שמרה החותם הזה ולא קלקלה ובהוצאת ש"ר פגם בחותם אמת של בחי' מלכות החתום בחותם הבינה בסוד שמות קס"א קמ"ג קנ"א גי' חות"ם לכן לא יוכל לשלחה ותהי' כחותם על לבו תמיד ונרמז באות ת הרומז חותם אמת כמ"ש בזהר דאנא גושפנקא דילך אמת והוא הוציא דבה שקר על חותם אמת אות ת לכן לא יוכל לנתק עוד החותם הזה לעולם ונרמז זה בת' מן לא תענה ברעך עד שקר ומכ"ש על אשתו שהוא חברתו וב"ז. ושני המצות דמש"ר נרמזים באותיות א"ת רומז להשכינה הק' כמ"ש בכוונת ואהבת א"ת י"א כי פגם בבתולת ישראל כלת קריאת בנעימה רק המ"ע נרמז בא' שהוא דכר והמל"ת נרמז בת' בחי' נוקבא ודוק: תקנה ע לדון בסקילה להמחויב סקילה שנאמר וסקלתם אותם באבנים. בחי' כ' טמ"ז דרך כלל בכל מיתת ב"ד ומלקות לפי שמוטב לסבול בעוה"ז מלסבול בעוה"ב וזהו מחמלת ה' על עמו כי לא יחפוץ במות המת כ"א בדרך רחמים בהשגחתו ית' לתת כאיש כדרכיו לזה סקילה ולזה שריפת לזה הרג כו' והכל במדה כדי לתת לו שארית לעוה"ב לבל ידח ממנו נדח אלה תו"ד ונרמז מ"ז באות ע הרומז עי"ן ההשגחה לשלם גמול עי"ן בעי"ן כדי להטיב אחריתו ונרמז בפרטות מצות סקילה באות ע הרומז עו"ן כמ"ש בזהר והנה עין מל"א עין וו נון גי' רמ"ח כי עשה עון מלא בכל רמ"ח אברים לכן ענשו מדה כנגד מדה סקילה כי שאר מיתות אין העונש בכל רמ"ח אבריו בפ"א. כי שרפה הוא בבני מעיים הנשרפים ע"י הפתילה של אבר וכדומה הרג הוא בצוואר לבד וכן חנק משא"כ סקילה העונש שוה בכל רמ"ח אברים ביחד בתפילו מן הגג או באבנים שכן גזרה השגחתו לאשר גם העון הי' בכל רמ"ח והיינו עון מלא כנ"ל, ונרמז באות ע הרומז עש"ו כמ"ש באודר"ע לקיים מצות סקילה בשר שלו שהוא סמאל וסייעתו כמ"ש בתיקונים הק' ונרמז סקילה גי' מספר בבל יון מדי אדום לדונם בסקילה כטעם ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את ה"ר עשו כי עשו כולל כל ד' מלכיות הנ"ל שמספרם ה"ר כי האחרון הכביד בעו"ה: תקנו נ שלא לענוש בב"ד לעובר עברה באונס שנאמר ולנערה לא תעשה דבר. בחי' כ' שורש מ"ז ידוע שאין לענוש לשום ברי' במה שעושה בע"כ וי"ל בדבריו תק' אומרו לשום ברי' ולא אמר לשום אדם. וי"ל דהנה מצינו בחטא עה"ד שהוכיח הקב"ה קודם לאדם לפי שהוא נצטוה בראשון והשיב האדם האשה אשר נתתה כו' ושוב לא אמר הש"י דבר לאדם לפי שהי' כמו אנוס לפי שפיתה אותה ביותר ואח"כ הוכיח האשה והשיבה הנחש השיאני כו' וארז"ל דחפה עד שנגעה כו' והי' ג"כ כאנוסה ואח"כ לא אמר כלום לאשת והוכיח את הנחש ולא הי' לו מה להשיב ומיד ענש הנחש וקללו קודם להם ובעונש חמור מעונשם ואח"כ חזר לקלל האשה ולאדם כיון שנודע שאין ממש בטענתם אבל בתחלה כשהשיבו איזה טענה הניח להם כי פן ימצא איזה ממש בדבריהם כאשר יוכיח את כולם הרי מוכח דאונס פטור ולזה יש למצוא טעם מדוע כל עבירות שבתורה יעבור ולא יהרג מלבד אלו ג' ע"ז ג"ע ש"ד יהרג ואל יעבור לפי שאלו ג' עבירות הם משורש נחש לכן נחשב אונס כרצון כיון שמתחלה נעשה ברצון שלא הי' פ"פ לנחש לטעון וז"ש בחינוך דאין להעניש לשום ברי' אם עושה בע"כ ר"ל דאף הנחש הי' פטור אם הי' לו טענת אונס לכן נרמז מ"ז באות נ הרומז נחש כמש"ל כ"פ נ' דנחשת נ' נגה דנלמד מן נחש דאם הי' אנוס הי' פטור ונרמז ע"ד גי' נו"ן ב"ן מנצפ"ך גי' תשנ"ו עולה ולאנו"ס רחמנ"א פטרי"ה. ונרמז עוד נ עפמ"ש אודר"ע ג מפני מה ידיה לאחורי' וירכה ופניה כלפי סמך מפני שנראה כנופלת ומתחנן להקימה שנא' נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת עכ"ל וזה רומז על בתולת ישראל סוכת דוד הנופלת נ דאשרי וי"ל דזהו ולנערה לא תעשה דבר ר"ל לכנ"י בגלות ואף שעושים ב"י עבירות כאונס יחשב להם כי בשדה מצאה ר"ל בידי עשו איש שדה מגודל הגלות ורוח הטומאה נתפסה בידי החיצונים לעבור חוק תוה"ק לכן אין לנערה משפט מות וב"ב יקיים סומך ה' לכל הנופלים: תקנ"ז ה שהמאנס נערה בתולה מחויב לקחתה לאשה שנאמר ולו תהי' לאשה. בחי' טמ"ז שלא יהי' בנות ישראל הפקר תקנז ה