דרך חוקיך קב

הקדושה גובר תמיד ואנחנו הדבקים בה"א חיים אין להטמאות ח"ו באוב שהוא בחי' מתים שלוקח המת ומעלה אותו באוב: יהוד רנז י שלא לעשות מעשה ידעוני שנ' בחינוך הטעם כמו באוב מחוקי ע"ז ומסיר בטחונו מהש"י. ומהר"ם כ' שמשים עצם חיה ששמו ידוע לתוך פיו ומתלבש במתים איידי דשכיחי שם טומאה טפי ומודיע הדברים לאחרים עכ"ד. ונרמז מל"ת זו באות י' מהויה הכולל כל הויה המהוה כל הויות ומחדש אותם ומנהיג אותם תמיד כנרמז בשם הויה הי' הוה יהיה והוא ביטול חוק הזה. והמקובלים כתבו ידעוני הוא בינה דקליפה. ונרמז ביטול מעשה זה באות י' חכמה דקדושה שהוא גבוה מכל וממנו יתטמרין ויתבטלין כל הקליפות ויפולו לנו"ק דתתו"ר אין קדוש כאלקינו. ונרמז אוב אבא דקליפה באות ה' בינה דקדושה וידעוני אמא בינה דקליפה נרמז באות י' אבא חכמה דקדושה. ע"ד הבן בחכמה וחכם בבינה והמבטל הקליפות הוא ע"י הפירוד היוצא מהכלל כי בקדושה נכללים זב"ז הבן בחכמה וחכם בבינה ובקליפה יתפרדו כפ"א: לכן המבטל אותם הוא היפוך מהם ואינו למינהם להתאחד עמהם ח"ו רק לבטלם ולהמיתם דהיינו אבא דקליפה ע"י אמא ואמא דקליפה ע"י אבא חי ונרמז בפסוק וכי יאמרו אליכם דרשו אל האובות ואל הידעונים כו' בעד החיים אל המתים בתמיה. דהנה הביטול שלהם הם ב' אותיות ה"י שרומז שם י"ה שהוא חכמה המחיה בעליה י"ה בארצות החיים. והמה פגרים מתים שכל פעולת שלהם ע"י מתים. וכתיב לא המתים יהללו יה לכן אין לעשות כמעשיהם ח"ו להדבק בדרגא דמותא ואנחנו נברך י"ה. המבטל כוחם: רנח ה לקום מפני איש שיבה ולכבד פני ת"ח ולקום מפניהם שנ' מפני שיבה תקום והדרת פני זקן ויראת מאלהיך. בחי' כ' מפני שהחכמה הוא עיקר בריאת האדם שעי"ז יכיר את בוראו ע"כ ראוי לכבד לחכמים ומתוך כך יתעוררו אחרים עלי' וגם איש אשר ראה ימים הרבה וראה קצת מעשה ה' ונפלאותיו אף שאינו חכם ראוי לכבוד ע"כ. ומהר"ם כ' המכבד ת"ח מכבד לזקנו של עולם הנותן התורה עכ"ד. ויש לרמוז מצות זו באות ה' ראשונה הרומז לחכמה הגנוז בבינה ע"ד וחכם בבינה מנודע מכתיבות השם הנכבד אשר ה' ראשנה י' נעוץ בראשה כי הבינה נאצלת מחכמה ומתעברת ממנו כביכול והוא סוד התורה אשר מחכמה נפקת ונק' תורה דבריאה שהוא סוד בינה ה' ראשונה כמ"ש בכוונת שבראנו לכבודו. וכן נרמז לכבד לאיש שיבה בן ס' כמ"ש בלק"ת ובפוסקי' שצריך לקום מפני בן ס'. כי ס' הוא אימא עילאה סוד ה' ראשנה עיין שער הכללים ושער הזווגים. ובלק"ת כ' מפני שיבה תקום הם ג' תיקונים. דא"א ודז"א ודנו"ק וכנגד א"א אמר מפני שיבה תקום שהוא דיקנא דא"א וכנגד דיקנא דז"א אמר והדרת פני זקן זה קנה חכמה. וכנגד נו"ק שאין בה זקן אמר ויראת מאלקיך עכ"ל ה"ק. ויש לרמוז זה באות ה ראשנה עפ"י הידוע מכתיבת ה ראשנה בזויות של ה נעוץ י' חכמה הרומז עם הקוץ שלה לא"א ולאבא המעטר לז"א עם החכמה בסוד ז"ה הוא ז"א קנה חכמה מן אבא שהוא י' הנ"ל עיין לק"ת הנ"ל. ואח"כ ד הוא הבינה אשר הולידה לז"א הנרמז באות ו' אשר בה והוא והדרת פני זקן דיקנא דז"א ובסוף הו' הזה יש פסיעה לבר הרומז לנוקבא כזה ה הרי נרמז גם ויראת מאלקיך שכנגד נוקבא הרי בהא זאת נרמזו כולם. ויל"ע בסוד זקן ששם בחי' י"ג מזל גי' ירא"ת שמי"ם שהוא בחי' ה ראשונה יראה עילאה לכן מסוגל ליראת שמים המצוה זאת כמ"ש ויראת מאלהיך. ולפי הנ"ל שנרמז בה' ראשנה כל שם הויה בה' וכל ה' פרצופין כזה י' אריך ואבא ד אמא ו' ז"א פסיעה לבר נוקבא. כזה ה בצורת ה' ראשנה, הרי ה' פרצופים ארי"ך אב"א אמ"א זעי"ר נוקב"א גי' במספר השוה וירא"ת מאלהי"ך. צורת מצוה זו והוא מספר יחוד יו"ד ה"ה ו"ו ה"ה אל"ף דל"ת נו"ן יו"ד בשוה וה' יכפר: רנט ו שלא לעשות עול במדה ובמשקל שנ' לא תעשו עול במשפט במדה במשקל ובמשורה. בחינוך כ' שורש מצוה זו ידוע. והוא שהוא ישוב העולם ותיקונו ושלום עולם. ונרמז באות ו' דהויה ב"ה הרומז וק' עולם ורומז בחי' אמת ושלום. ו' ת"ת אמת ליעקב ו' שניה יסוד צדיק אות שלום: שהם המדות והמשקלות שיהו באמת ולא בטעות ושקר ועי"ז יהי' שלום ולא ריב. ובס' באר מים חיים ז"ל והחמירה התורה בעונש על המידות כי כשראה הקב"ה שלא יתקיים העולם בדין שיתף לו מידת החסד ותתנוצץ משניהם אור ממוזג ונקרא רחמים וע"י מתנהגים כ"ע. והמדות רומז למדה האמצעית הממוזג מחסד ודין וכשעושה עול במדה יתקלקל ח"ו המזיגה וח"ו כף חובה מכריע וע"כ ארז"ל קשה ענשן של מדות מענשן של עריות עכ"ד. וזה יש לרמוז באות ו' דהויה בה' דהוא ת"ת הממזג ומכריע ונקרא רחמים. והמקלקל במדות גורם קלקול ופגם באות ו' רחמים. ובזה יש לתרץ מה שהקשו המפורשים על תיבת במשפט