דרך המלך (חוידנובסקי) ו

סימן א הלכות יסודי התורה. כל מקום שנאמר יעבור ואל יהרג ולא עבר. ה"ז מתחייב בנפשו כו' כן כתב הרמב"ם בפ''ה מה' יסודי התורה ה"ד. והנה הכ"מ והלח"מ הביאו הרבה מן הראשונים שחולקים על רבינו וס"ל דרשאי להחמיר על עצמו אף במקום שנאמר יעבור ואל יהרג והביאו ראיה מן התנאים אשר החמירו א"ע ומסרו למיתה על דברי תורה דלא אמרינן בזה יהרג ואל יעבור ועיין ביו"ד סי' קנז בש"ך שם דהביא דדעת הרמב"ן ז"ל בס' תורת האדם כהרמב"ם וכ"פ הב"ח וראיתי בס' כתר המלך דבר נחמד מ"ש בשם חותנו הגאון ר' משה יצחק הלוי ז"ל דבמחלוקת זו פליגי רע"ק ותלמידיו ברכות (סא) דרע"ק היה מקהיל קהלות ועסק בתורה והוציאו אותו להריגה ע"ז. אמרו לו תלמידיו רבי עד כאן אמר להם כל ימי הייתי מצטער כו' מתי יבא לידי ואקיימנה עכשיו שבא לידי לא אקיימנה. דרע"ק ס"ל כשיטת החולקים על הרמב"ם דרשאי להחמיר אף בדברים שלא נאמר בהם יהרג ואל יעבור כמו בלימוד התורה דהוי רק מ"ע ועל מצות עשה הא כתב הכ"מ בשם הר"ן דאף בשעת גזירה יעבור ואל יהרג. ולהכי רע"ק הכא מסר א"ע למיתה על מ"ע ואמרו לו תלמידיו רבי עד כאן אם מחויב הוא גם כאן למסור למיתה דכיון דהוא רק מ"ע אינו רשאי למסור את עצמו לקדש השם כשיטת הרמב"ם והשיב להם דלא כן הוא כל ימי הייתי מצטער כו' מתי יבא לידי ואקיימנה פי' מתי תבא מסירת נפש בדבר שתלוי בידי אם ארצה אמסור א"ע למיתה ואם ארצה אעבור ע"ז דבדברים שהדין בהם דיהרג ואל יעבור אינו תלוי בידו עכשיו שבא לידי מס"נ כזה שתלוי בי לא אקיימנה וס"ל כשיטת הפוסקים דרשאי להחמיר על עצמו אף על מ''ע ואם זכה לכוין האמת לאמיתו כבר הכריע והורה זקן ועביד מעשה רב כשיטת הפוסקים דרשאי להחמיר (ועיין ע"ז דף כ"ז בתוס' ד"ה יכול אפי' בפרהסיא וברא"ש שם סי' ט') ונפשט בזה ספיקותם של הג"א רפ"ק דכתובות והת"ה סי' קצט והובא בש"ך יורה דעה סי' קנז ע"ש ושוב מצאתי בחי' מהרש"א ברכות שם דכבר קדמו בזה. ולענ"ד נראה כשיטת הפוסקים הרמב"ם והרמב"ן ונמוק"י סו"פ בן סו"מ דאסור להחמיר על עצמו מדפריך הגמ' סנהדרין (עד) והא אסתר בפרהסיא הואי אמר אביי אסתר קרקע עולם היא ואם היה הדין דרשאי להחמיר על עצמו בלתי ספק אסתר שלבשתה רוה"ק כדאיתא במגילה דף ט"ו בודאי לא העמידה דבריה על דבר תורה והיתה מוסרת נפשה שלא תבעל להערל והטמא אע"ג דקרקע עולם היתה א"ו דאסור להחמיר ע"ע וה"ז מתחייב בנפשו כמ"ש הרמב"ם ודעימיה וההיא דקדוש עליון רע"ק איכא למימר דכדין עביד דכן משמע מפשטות הגמ' שם והא דא"ל תלמידיו רבינו עד כאן כלומר עדיין אין אתה מניח כונתך כמו שפירש הפנ"י בחי' שם וע"ש ולא שא"ל שה''ו לא ימסור נפשו דשעת הגזירה היתה אפי' לשנויי ערקתא וכו' כדאיתא בסו"פ סו"מ וכ"כ התוס' בשבת דף מט ב"ק דף נט ע"ש הגם דהר"ן כתב בפ' במה טומנין גבי אלישע בעל כנפים דראו קסדור נטלן מראשו דהקשה דהא בשעת הגזירה אפי' אערקתא דמסאני יהרג ואל יעבור ותי' דה"מ לעבור על מצות ל"ת אבל גזרו לבטל מצות עשה כיון שאינו עובר בידים מותר וכ"כ הנ"י סו"פ סו"מ וכ"פ הרמ"א ביו"ד סי' קנז. איכא למימר דעשה דלימוד התורה חמירי טובא כדאיתא בירושלמי פאה ה"י ר' ברכיה ור' חייא דפ"ת ה"א אפי' כל העולם כולו אינו שוה אפי' לדבר אחד מה"ת וחד אמר אפי' כל מצותיה של תורה אינן שוות לדבר אחד מן התורה לא קיל ביטולה אף שהיא בשב ואל תעשה משאר מצוה קלה שהיא בקום ועשה דאמרינן בה בשעת גזירה יהרג ואל יעבור. וכדומה לזה כתב הגאון מעשה בצלאל ז"ל בפסקי ריקאנטי סי' תמח על הא דכתב שם דערל שאינו רוצה למול מחמת צער המילה כשר לעדות לדברי ר"ת דמשמע דלרש"י לא חשיב לבו לשמים אלא בערל שמתו אחיו מחמת מילה (עיין חגיגה