דרך חיים ד:טו

רַבִּי יַנַּאי אוֹמֵר, אֵין בְּיָדֵינוּ לֹא מִשַּׁלְוַת הָרְשָׁעִים וְאַף לֹא מִיִּסּוּרֵי הַצַּדִּיקִים.

אין בידינו וכו' . שאין הדבר ידוע*, פירוש 'אין בידינו' השגה על זה, כמו 'לא הוה בידיה' שנזכרים בתלמוד . ולכך קאמר אין בידינו השגה זאת להבין שלות רשעים ויסורי צדיקים .

ויש לשאול , דבפרק קמא דברכות (ז.), אמר רבי יוחנן, ג' דברים בקש משה מלפני הקב"ה, וניתן לו; בקש שתשרה שכינה על ישראל, ונתן לו. ביקש שלא תשרה שכינה על אומות העולם, ונתן לו. בקש להודיע דרכיו, מפני מה צדיק ורע לו רשע וטוב לו , ונתן לו. ומפרש בגמרא צדיק וטוב לו, צדיק גמור. צדיק ורע לו, צדיק שאינו צדיק גמור. רשע ורע לו, רשע גמור. רשע וטוב לו, רשע שאינו רשע* גמור, עד כאן. ואם כן שפיר בידינו שלות רשעים ויסורי צדיקים. ויש לומר, דרבי ינאי כרבי מאיר סבירא ליה, דקאמר שם (ברכות ז.) 'ופליגא דרבי מאיר, דאמר רבי מאיר שתים נתנו לו, ואחד לא נתנה לו*, שנאמר (שמות לג, יט) "וחנותי את אשר אחון", אף על פי שאינו הגון, "ורחמתי את אשר ארחם" אף על פי שאינו הגון', עד כאן . ומכל מקום קשיא 'אין בידינו' דקאמר, שהרי פירש [רש"י] שם "את אשר אחון" אשר ירחמו עליו לשעה אף על גב שאינו כדאי, עד כאן , ואם כן בידינו גם כן הוא שהשם יתברך מרחם עליו לשעה . ומכל מקום גם שם יש להקשות על פירוש רש"י ז"ל, שהרי רבי מאיר אמר על אחת לא השיבו, ולפי זה שאמר 'שאני מרחם עליו לשעה', הרי השיב לו. ונראה דלא קשיא, אף על גב שאמר הקב"ה "וחנותי את אשר אחון" אף על גב שאינו הגון, לא היה יכול משה לעמוד על הסבה. דודאי דבר זה אינו תמיד רק לפי שעה , ולא ידע ענין השעה , ולמה השעה הזאת דוקא. ועל זה אמר 'אין בידינו לא משלות רשעים', ודבר זה לא הודיע למשה.

ובמדרש רבה (שמו"ר מה, ו) , "וחנותי את אשר אחון", באותה שעה הראה לו הקב"ה את האוצרות של מתן שכר שהם מתוקנים [לצדיקים]. והוא אומר האוצר הזה למי, והוא אומר של עושי מצוה. ואוצר זה של מי, והוא אומר של מגדלי יתומים. וכן על כל אוצר ואוצר. ואחר כך ראה אוצר גדול, אמר האוצר הזה של מי, אומר לו מי שיש לו אני נותן לו משלו, ומי שאין לו אני נותן לו חנם, שנאמר "וחנותי את אשר אחון", למי שאני מבקש לחון, "ורחמתי את אשר ארחם" את אשר אני מבקש לרחם, עד כאן.

ויש לתמוה , למה היה האוצר של מתנת חנם יותר גדול משאר אוצרות, וכי נותן יותר בחנם ממי שנותן לו בשביל שכרו . אבל הפירוש כי אוצר חנם הוא אוצר שלא יוגבל, כי האוצר של עושי מצות הוא מוגבל* מפני שעושי מצות הם מועטים, וכן מגדלי יתומים הם מועטים . אבל החנם, שאין זה בשביל מעשה המקבל, רק מצד השם יתברך בלבד, ולפיכך אוצר זה גדול . ועוד, מאחר שהוא מצד השם יתברך בלבד, לא מצד המקבל, וטוב של השם יתברך הוא גדול מאד . ומפני שטובו הוא גדול, ולכך היה האוצר הזה גדול . ומטעם זה לא היה יכול משה לעמוד עליו, כי הדבר שהוא מצד השם יתברך קשה העמידה על זה , שהוא תולה באמתת השגתו יתברך . והמשפט נותן זה, כי הדבר שהוא מצד העולם היה משה עומד עליו, אבל דבר שהוא לגמרי מצד השם יתברך, לא מצד העולם הזה, דבר זה אין העמידה עליו כלל, כך נראה .

ומכל מקום קשה מה שאמר 'אין בידינו מיסורי הצדיקים' , שהרי בודאי יסורי הצדיקים אנו יודעים כאשר אינו צדיק גמור, וכדאיתא התם . ונראה דפירוש 'אף לא מיסורי צדיקים' היינו שיש יסורין על הצדיק בלא חטא, וכדאיתא בפרק קמא דברכות (ה.) . ואף על גב דיסורין של אהבה הם , מכל מקום אמר 'אין בידינו', כלומר כי יש צדיקים דלא ניחא להו ביסורים, וכדאיתא שם (ברכות ה:), רבי יוחנן חלש, עאל לגביה רבי חנינא, אמר ליה, חביבין עליך יסורין. אמר ליה, לא הן ולא שכרן. רבי חייא בר אבא חלש, ועאל לגביה רבי יוחנן, אמר ליה, חביבין עליך יסורין. אמר ליה, לא הן ולא שכרן, עד כאן. שמזה תראה כי קשים היסורים על הצדיקים, אף על גב שהם של אהבה להגדיל שכרן . ולכך אמר 'אין בידינו לא* משלות רשעים' כמו שאמרנו, כי אף משה לא ידע שלות רשעים. 'ואף יסורי צדיקים אין בידינו', ולכך אמר דאף על גב שאנו יודעים יסורי צדיק , מכל מקום יש יסורין של אהבה, ואותן יסורין אין אנו יודעים, כיון שהצדיק אמר 'לא הן ולא שכרן', וזה אין בידינו .

ועוד יראה לומר, שלא בא לומר שאין אנו יודעים למה הרשעים בשלוה והצדיקים* ביסורין , רק בא לומר שיש רשעים בשלוה, ויש צדיקים שהם ביסורין. ואמר זה שאם האדם יראה רשע בשלוה, אל יאמר כי מעשיו הם טובים וצדיקים, וגם אני אעשה כך. או אם יראה צדיק אובד בצדקו, ויאמר שאין מעשיו טובים, שאילו היו מעשיו טובים לא היה ביסורין . ועל זה אמר 'אין בידינו לא משלות רשעים ולא מיסורי צדיקים', כי יש צדיק אובד בצדקו, ויש רשע מאריך ברשעתו, ולפיכך אין לתמוה על זה כלל . 'ואין בידינו' דקאמר רוצה לומר שעל כרחנו אנו צריכין לקבל זה שלא בטובתנו, וזה לשון 'אין בידינו', כלומר שאין זה לפי רצוננו, רק על כרחנו . ולכך לא יגזור על מעשה הרשע שהוא טוב לעשות כמוהו .

ויש לפרש 'אין בידינו' כמשמעו , כלומר שאין בידי כל הבריות דבר זה שלות רשעים ויסורי צדיקים. אף על גב שידוע , מכל מקום אין ידוע איזה חטא עשה הצדיק שכל כך יהיה ביסורין, ואיזה מצוה עשה הרשע שכל כך יהיה בשלוה ובטובה, וזה נכון . ועיקר מילתא בא להודיע שיש שלוה לרשעים ויסורים לצדיקים וכמו* שפירשנו, שאל יאמר כי אעשה גם כן כמו הרשע שיש לו השלוה .

ומפני שלמעלה אמר (משנה טו) 'הוי גולה למקום תורה', ולא אמר 'לך למקום תורה', שרוצה לומר אף על גב שאתה גולה ממקומך, והגלות הוא יסורין , ויהיה הצדיק ביסורין, והרשע יהיה בשלוה בביתו. אף כי אין הסברא נותן שהצדיק יהיה גולה בשביל תורתו יתברך, והרשע יהיה בשלוה, ויהיה לכך מקנא בחטאים, שאין ראוי דבר זה . ועל זה אמר 'אין בידינו משלות רשעים', אף על גב שהם בשלוה, אין בידינו דבר זה. ולא עוד, אלא אף מיסורי צדיקים, שהקב"ה מביא יסורין עליהם, כל זה אין בידינו . אבל עיקר הפירוש פירשנו כבר .

רַבִּי מַתְיָא בֶן חָרָשׁ אוֹמֵר, הֱוֵי מַקְדִּים בִּשְׁלוֹם כָּל אָדָם. וֶהֱוֵי זָנָב לָאֲרָיוֹת, וְאַל תְּהִי רֹאשׁ לַשּׁוּעָלִים:

הוי מקדים בשלום וכו'. זכר ג' דברים איך יהיה האדם נוהג בענין הראשית , ואיך יהיה נוהג במדה שהוא הפך הראשית, במדת השפלות . ואיך יהיה נוהג עם הדומים והשוים מבני אדם . ואמר כי ההנהגה עם בני אדם הדומים שיהיה מקדים שלום לכל אדם , ודבר זה ענוה להקדים לכל אדם שלום , ולא ימתין עד שיתן לו האחר שלום ואז יחזור לו שלום, רק יש לו להקדים לכל אדם שלום . וזה הוראה שאין אדם אחר שפל בעיניו, כי מי שבעיניו בני אדם שפלים לא יתן שלום לאחרים , רק אם יקדימו שלום אליו אז הוא מחזיר שלום . ויהיו סתם בני אדם נחשבים אליו, מבלתי שירחיק אותם, רק יקרב אותם .

ועוד כי יש שפותח בשלום ומבקש שלום, ויש כאשר מתחילין עמו בשלום הוא עונה שלום. ואין זה שהשלום אצלו לגמרי, שהרי אין עונה שלום רק כאשר מתחילין עמו בשלום . אבל הפותח בשלום, אצל זה נמצא השלום בעצם ובראשונה, שהרי הוא דורש ופותח בשלום . ולפיכך אמר 'הוי מקדים שלום לכל אדם', עד שנראה כי השלום אצל זה בעצם. והפרש גדול יש בין המתחיל בשלום ובין העונה שלום; כי הפותח בשלום, אף כי לא ידע כי יש לאחר שלום עמו, זה נקרא שהוא 'בעל שלום' . אבל המחזיר שלום, הנה כבר מוכן האחר ונתן לו* שלום, ואף אם מחזיר לו שלום, אין לומר שהוא 'בעל שלום' . ועוד, שהרי יש לו לרדוף השלום , וכאשר התחיל בשלום זה נקרא רדיפה, שהרי ממהר ומתחיל בשלום . אבל כאשר האחר כבר מוכן ונתן שלום, אם מחזיר שלום אין זה רדיפת שלום כלל, רק שהוא מחזיר מה שכבר התחיל אחר . ודבר זה מבואר .

ואחר כך אמר כנגד מדת השפלות, שיבחר להיות זנב לאריות, שיהיה שפל בערך האחרים שהם גדולים . וכנגד מדת הראשית אמר שאל יבקש שיהיה ראש לפחותים. וזה כי אם הוא זנב לאריות, מכל מקום שם 'ארי' נקרא על הכל ביחד, שאף על הזנב של הארי* יש שם 'ארי' . ואל יהא ראש לשועלים, שאף על הראש שם שועל, ולפיכך יהא זנב לאריות, ואל יהא ראש לשועלים . ואל יקשה דמאי חזית, דשמא כיון שיש עליו שם 'זנב' הוא גרע טפי . שזה אינו, דשם 'זנב' שהוא פחיתות שלו , כיון שהזנב הוא טפל אצל כל הארי, הנה בטל קצת פחיתתו, כי הדבר הטפל בטל אצל העיקר . והפך זה החשיבות שנקרא 'ראש לשועלים', הרי הראש של שועל בטל אצל השועל, והנה חשיבתו בטל . ולפיכך יותר טוב שיהיה זנב לאריות, שהרי נקרא 'ארי', ושם חשיבות עליו. ואילו שם שפלתו שנקרא 'זנב', הרי הזנב אינו עיקר, והוא בטל אצל העיקר , עד שיסולק הפחיתות בצד זה . והפך זה, אם נקרא 'ראש לשועלים', הפחיתות שנקרא עליו שם 'שועל' הוא דבר עיקר, ואינו בטל. ואילו שם החשיבות מה שהוא נקרא 'ראש', הוא בטל אצל שם 'שועל', שהוא עיקר, ואין החשיבות הזה כלום . ולכך אמר 'תהא זנב לאריות ואל תהא ראש לשועלים', ופירוש ברור הוא זה.

ויש לומר שלכך הוא סמך המאמר הזה לשלפניו, כי לפני זה אמר 'אין בידינו לא משלות רשעים וכו", ואמר 'והוי מקדים בשלום כל אדם', רוצה לומר* יקדים לו בשלום, בין שאינו רשע ובין שהוא רשע. כי אותו שאינו רשע ראוי להקדים לו שלום, וכמו שנתבאר . ואף לרשע יקדים שלום , שאם לא יקדים לו שלום, הרי הרשע אינו מחזיק עצמו רשע , ואם לא יקדים לו שלום יחשוב הרשע שהוא מבזה הבריות , ואין הבריות נחשבין אצלו, ולפיכך יקדים שלום אף לרשע . ואין לשאול סוף סוף הרי מברך הרשע . שדבר זה אין קשיא, שהרי אמרו בפרק אלו נאמרים (סוטה מא:) דרש רבי יהודה בר מערבא, ואיתימא רבי שמעון בן פזי, מותר להחניף לרשעים בעולם הזה, שנאמר (ישעיה לב, ה) "ולא יאמר עוד לנבל נדיב ולכילי לא יאמר שוע", מכלל דבעולם הזה יאמר, עד כאן . והא דכתיב (ישעיה מח, כב) "אין שלום אמר ה' לרשעים", דבר זה אינו בעולם הזה, כדאיתא בפרק השואל (שבת קנב:) שהוא נאמר על נפש הרשעים לאחר מיתה . אבל בעולם הזה יש שלום לרשעים, כמו שאמרנו לפני זה 'אין בידינו משלות רשעים' . אך כבר* בארנו הסמיכות .