דרך חיים ב:יד

'רבי אלעזר אומר הוי שקוד ללמוד תורה כדי שתשוב לאפיקורוס וכו". רבי אלעזר נתן מוסר על התורה, שהיא תכלית האדם , והאדם מצד עצמו לא נברא רק לעמל התורה, וכמו שהכתוב אומר (איוב ה, ז) "אדם לעמל יולד", כמו שבארנו למעלה באריכות (משנה ח) כי בריאת האדם היא על עמל התורה . ולפיכך אמר 'הוי שקוד ללמוד התורה' , שאם לא יהיה שקוד ללמוד תורה, לא נאמר בזה שעמלו בתורה, רק שלומד תורה לעתות הפנאי .

ואמר אחר כך שתהיה תורתו כדי שישיב לאפיקורס*. כלומר, שכמו שיש מצוה שילמד האדם , ויקנה התורה, שהיא תורת אמת (מלאכי ב, ו) , כך ראוי הוא לבטל דעת השקר מן העולם, כדי שיתגדל האמת בעולם . שאם יניח השקר בעולם*, סוף שיהיה השקר חס ושלום מאבד את האמת, ומבטל אותה*, כאשר השקר גובר בעולם . ולכך הזהיר שאל יתן מקום אל השקר, רק ידע מה שישיב לאפיקורס .

ואמר אחר כך 'ולפני מי אתה עמל בתורה', כנגד הטורח הגדול אשר הטיל עליו, שאמר 'הוי שקוד ללמוד תורה', והוא משתדל לדעת להשיב לאפיקורס, ועל זה אמר 'ולפני מי אתה עמל ונאמן* בעל מלאכתך לשלם שכר פעולתך', אם אתה עמל בתורה הרבה, שכר הרבה יתן* לך . ואם אין דבר זה לפניו , אפשר שיגיע אל האדם עצלה . ואף כי כבר הזהיר (למעלה פ"א מ"ג) שלא יהיו משמשים את הרב על מנת לקבל פרס, יראה לומר דהיינו כאשר עיקר עבודתו בשביל זה שהוא עובד השם יתברך על מנת לקבל פרס , אבל דבר זה הוא כדי לעורר האדם, כי האדם בעל גוף וחומר אינו נשמע כל כך לעבודת השם יתברך , וצריך התעוררות, כמו התינוק שצריך התעוררות אל הלימוד, ונותנים לו דבר כדי שילמוד , כך צריך האדם התעוררות. ואם האדם* מעורר את עצמו על ידי שיחשוב בשכר הגדול שיש לאדם, לא נקרא שהוא עובד על מנת לקבל פרס, כיון שאין זה רק התעוררות שלא ימנע מן העבודה . ולכך אמר זה כנגד יצר הרע, כאשר ירצה לפתות אותו שלא יהיה עמל בתורה, ושלא יבא עצלה לעמל הזה. ואף על גב שהוא עושה מאהבה, ושלא על מנת לקבל פרס , יש לחוש באולי יגיע אליו עצלה, ואין מאמין בנפשו . ועל זה אמר 'ולפני מי אתה עמל ונאמן וכו", ובזה לא יגיע עצלה לעמל שלו. אבל בודאי אין תכלית למוד שלו בשביל השכר כלל, רק כי דבר זה להחזיק ידו שלא לבא לידי עצלה , שיש לדאוג מזה . והתבאר לך כי כל אלו חמשה חכמים כל אחד ואחד אמר ג' דברים , אשר הם שייכים זה לזה .

אך יש לך לדעת עוד , כי מה שאמר כל אחד ואחד ג' דברים דווקא, ודקדק התנא הזה במה שאמר (משנה י) 'והם אמרו ג' דברים', כי אלו חכמים שלימים היו, לכך היו משלימים את האדם כל אחד ואחד על ידי שלשה דברי מוסר . כי באדם* יש בחינות מתחלפות, שאין האדם* דבר אחד, אבל יש בו חלקים . ולפיכך דברי מוסר שבאים להשלים את האדם, צריך שיהיו יותר ממוסר אחד. כי דבר שהוא מוסר לדבר אחד, אינו מוסר לשני, ואשר הוא מוסר לשני, אינו מוסר לראשון . ואף כי יש כמה דברים שצריכים אל האדם , והם דברי מוסר שלו , מכל מקום אשר הם כוללים והם ראשונים הם שלשה בלבד. ויש באדם ג' בחינות; הבחינה האחת מצד כחות נפשו, הבחינה השנית מצד כחות גופו , הבחינה השלישית מצד האדם עצמו, כי אין אלו אלא* חלקים בלבד, לכך הבחינה הג' מצד שהוא אדם כולל הגוף והנפש שיש לאדם . כלל הדבר, כי האדם צריך מוסר מצד כחות הגוף, וצריך מוסר מצד כחות נפשו, ומצד האדם בעצמו, אשר הוא כולל חלקיו. ולפיכך באו אלו החכמים בדברי מוסר שלהם להשלים האדם בכל, כי כל אחד ואחד צריך מוסר מיוחד. וכל אחד ואחד מן החכמים מוסיף על שלפניו לתקן את האדם בשלשה דרכים לגמרי, עד שהאחרון מתקן אותו לגמרי במה ששייך לאדם מצד חלקי האדם אשר זכרנו, אף שאינו קרוב כמו שלפניו כמו שיתבאר . ויש לך להבין זהו מאוד מאוד, כי ג' דברים שאמר כל אחד מהם הם תקון האדם, שהוא כולל מן הימין, והשמאל , והאמצע , ועל זה מיוסד הכל, והבן זה .

ויש לך לדעת , כי מה שאמר רבי אליעזר (משנה י) 'יהי כבוד חבירך חביב עליך כשלך' הוא ענין גדול מאד להביא את האדם לעולם הבא. ובפרק תפלת השחר (ברכות כח:), כשחלה רבי אליעזר, נכנסו תלמידיו אצלו, אמרו לו, רבי, למדינו ארחות חיים ונזכה לעולם הבא. אמר להם, הזהרו בכבוד חבריכם וכו' . הרי כי רבי אליעזר שאמר כאן 'יהיה כבוד חבירך חביב עליך כשלך', רוצה לומר כי דבר זה מביא האדם לחיי עולם הבא. ואל יקשה לך כי למה דבר זה מביא לחיי עולם הבא, כי דבר זה יש להבין מדבר זה שאמרו חכמים (ב"מ נט.) כל המלבין פני חבירו אין לו חלק לעולם הבא, ומזה תבין כי ההפך הוא, הזהיר בכבוד חבירו, הוא הדרך לחיי עולם הבא, וכמו שיתבאר לקמן דבר זה בבירור .

כי כאשר הוא נוהג כבוד באדם שנברא בצלם אלהים, כי האדם נברא בצלם אלהים (בראשית א, כז), ומפני זה ראוי לעולם הבא . כי אין ראוי לאדם עולם הבא, רק בשביל צלם אלהים אשר הוא לאדם מן העליונים, וכדכתיב בכתוב (בראשית א, כו) "נעשה אדם בצלמנו כדמותנו" . ומפני זה ראוי האדם לחיי עולם הבא. ולפיכך אמר כאשר תהיו נזהרים בכבוד חבריכם, וזה מצד שנברא בצלם אלקים, לכך* יהיה לכם עולם הבא, ולא תהיו חס ושלום מבזים את הצלם , שבו תלוי עולם הבא . וכן אמרו בספרי "לא תעלה במעלות על מזבחי" (שמות כ, כו), רבי ישמעאל אומר, הרי הדברים קל וחומר, ומה אם אבנים שאין בהם ידיעה לא לרעה ולא לטובה, אמר המקום לא תנהג בהם מנהג בזיון, חבירך שהוא בדמיון של מי שאמר והיה העולם, דין הוא שלא תנהג בו בזיון, עד כאן. הרי כי האזהרה על חבירו מפני כי הוא נברא בצלם אלהים, כי זהו המעלה היתירה שיש לאדם, ובשביל זאת המדריגה האדם זוכה גם כן למעלה העליונה, לחיי עולם הבא . ולכך אמר כי זה ארחות חיים לעולם הבא, להביא את האדם מן עולם הזה, שהוא עולם הגשמי, אל עולם הנבדל , הוא עולם הבא . ואמר רבי אליעזר גם כן כאן 'יהי כבוד חבירך חביב עליך כשלך', ללמוד לאדם אורחות חיים, שבו יגיע לעולם הבא .

ואומר אחר כך (משנה י) 'ואל תהא נוח לכעוס'. שכשם שזה הדרך הוא אורחת חיים הפונה נכחו להביא האדם לעולם הבא, הזהיר האדם שיהיה נשמר מן הדרך אשר מאבד ממנו עולם הבא. וזה אמרו 'ואל תהא נוח לכעוס', כי הכעס הוא מביא את האדם לידי חטא , עד שהוא מאבד את האדם מן העולם הבא, וכמו שהתבאר כי בעל כעס הוא בעל חטא. ולפיכך הכעס הוא הכנה שמביא האדם לידי חטא, ולהיות נאבד מן העולם הבא. ולכך אמר תחלה 'יהי כבוד חבירך חביב עליך כשלך', שזה הדרך מביא האדם לעולם הבא, כמו שאמר רבי אליעזר בברכות (כח:) . ואחר כך הזהיר את האדם על הדבר שהוא מפסיד ממנו עולם הבא, לכך אמר 'ואל תהא נוח לכעוס', ואין לך דבר שהוא הגורם והסבה אל החטא יותר מן הכעס .

ואחר כך אמר (משנה י) 'ושוב יום אחד לפני מיתתך'. ורוצה לומר שאם חטאת, ו"אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא" (קהלת ז, כ) , יהיה נזהר לעשות כל יום ויום תשובה (שבת קנג.), ובשביל זה יהיה לו חיי עולם הבא בשלימות .

ומה שלא חשיב רבי אליעזר בפרק תפלת השחר (ברכות כח:) אלו דברים, רק אחד מהם, דהיינו 'הזהרו בכבוד חבריכם' . שלא שאלו ממנו רק אורחת חיים בלבד , ודבר זה אורחת חיים המביא עצמו לחיי עולם הבא. ובכאן פירש להשלים כל אדם על ידי ג' דברים; שיהיה לו עולם הבא, ולא יהיה בא לידי אבוד עולם הבא , ופירוש זה ברור.

וכבר אמרנו כי אלו שלשה דברים משלימים את האדם בכל צד . כי מה שאמר 'יהי כבוד חבירך חביב עליך כשלך', מוסר זה שייך אל האדם [במה] שהוא אדם , שיש לכבד צלם האדם במה שהוא אדם. כאילו אמר יש לך לכבד את חבירך במה שהוא אדם נברא בצלם אלקים. ואם אין האדם עושה דבר*, רק אינו מקפיד על חבירו שהוא אדם נברא בצלם אלקים , מורה על פחיתותו וחסרון מצד שהוא אדם . שאם היה אדם בעל מעלה כמו שראוי אל האדם* מצד הצלם הזה, היה מכבד את חבירו שנברא בצלם אלקים . ולפיכך תקן זה, לתקן את האדם במה* שהוא אדם. ואמר אחר כך 'אל תהא נוח לכעוס', ודבר זה נגד כח הנפשי הנבדל, כי הכעס הוא מצד הנפש , וכנגד זה אמר שלא יהיה בעל כעס, שאם יעשה זה לא יהיה לנפש מעלתו . ואמר כנגד הגוף 'שוב יום אחד לפני מיתתך', כי במה שהאדם בעל גוף שייך בו תשובה, כי אם לא היה האדם בעל גוף, לא היה אצלו תשובה, שלפיכך אמרו ז"ל (להלן פ"ד מי"ח) יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה, כמו שיתבאר בעזרת השם, עיין שם . וכנגד זה אמר 'שוב יום אחד לפני מיתתך'. והבן הדברים אשר רמזנו פה, כי הם דברי חכמים באמת, ובלי ספק, לא מכח סברא ואומדנא , רק באמת. רק כי אי אפשר לפרש הדברים כפי מה שהם , רק ישמע חכם ויוסיף חכמה ודעת . והנה חבר רבי אליעזר אלו שלשה דברים ביחד, שהם השלמת האדם כמו שאמרנו.

וכן רבי יהושע אמר גם כן דברי מוסר להשלים את האדם (משנה יא). כי כבר אמרנו כי האדם יש בו ג' דברים; האחד, גופו. והשני, נפשו, והם חלקיו. והשלישי הוא האדם בעצמו, אשר הוא כולל שניהם, כמו שבארנו. ולפיכך עין הרע מוציא את* האדם מן העולם (שם), שכאשר דבק בכח הנפש הרע , אין ספק שמגיע הפסד לאדם מפני הרע, שהוא החסרון אשר הוא דבק בנפשו , שהוא עין הרע. ולכך עין הרע מוציא את האדם מן העולם. ואמר אחר כך יצר הרע, שהוא חסרון רע דבק בכח הגוף, אשר יצר הרע דבק בגוף . וראיה לזה שאף בבהמה גם כן איכא יצרא, כדאיתא בפרק קמא דבבא קמא דגם לבהמה יש יצר הרע . אבל עין הרע אין לבהמה , שאין לבהמה כח נפשי נבדל, רק אל האדם, כי הנפש לבהמה אינו נחשב רק כגוף . ועיקר יצר הרע בעריות , שהוא לגוף , ודבר זה מבואר. וכאשר יצר הרע, שהוא רע , דבק בגוף האדם, מוציא את האדם מן העולם, אחר שההעדר, שהוא הרע, דבק בחלק הזה . וכן שנאת חנם , כי הבריות הם האדם, ואם שונא את האדם במה שהוא אדם, יש בו פחיתות וחסרון מצד שהוא אדם. כי אם הוא אדם שלם, לא יהיה שונא את הבריות אשר הם אדם, רק שיש בו פחיתות במה שהוא אדם . ולפיכך דבר זה מוציא את האדם מן העולם.

וכדי שלא תצא מזה עד שתעמוד על עיקר דבר זה מה שאמר 'עין הרע ויצר הרע ושנאת הבריות מוציאין את האדם מן העולם הזה' , יש לך לדעת כי המיתה מגעת אל האדם כאשר הוא סר מן האמצע אשר נברא האדם עליו , ונוטה אל אחד הקצוות, בזה מגיע אל האדם המיתה. ודבר זה מבואר, שכל מיתה הוא קצה, אבל השווי והמצוע הוא החיים, כמו שהארכנו למעלה בהקדמה, עיין שם .

ותדע כי העולם הזה אשר ברא השם יתברך, בריאתו הוא בשווי, ולא יצא מן המצוע, כמו שבארנו שיהיה קיום, כי המצוע יש לו קיום ביותר . ויורה זה מה שנברא בששה ימים (שמות כ, יא) . כי אות הוי"ו מורה על השווי , וזה תבין מצד הצורה, שהיא עומדת כמקל זקוף בשוה , רק מעט היא עקומה בראשה , מכל מקום לא תמצא זה בשאר אותיות . וכן בקריאה, שנקרא וי"ו, שוה בקריאתו . וכן במספר הוא השוה ביותר . וכן כתב הראב"ע ז"ל בפרשת שמות (שמות ג, טו) על הוי"ו, שהוא מספר שוה במערכת האחדים , ולא תמצא מספר במערכת האחדים שהוא שוה כמו מספר הששה; כי שלשה החלקים שנחלקים הששה אליהם, הם ששה. כי נחלק לחציו, הוא שלשה. והשליש ממנו, הוא שנים. והששית ממנו, הוא אחד, וכלם ביחד הם ששה. הרי כי חלקיו שנחלק אליהם הוא שוה אל הכל. ולא תמצא זה במספר האחדים; כי ד' נחלק לחצי, והוא שנים. ולרביעית, הוא אחד, והם שלשה ביחד, אינם שוים לד'. ומספר שמונה נחלק לחציו, והוא ארבע. ולרביעית, והוא שנים. ולשמינית, והוא אחד, הרי ז'. ולא תמצא אחד שהוא במערכת [האחדים], השוה כמו מספר ששה . ומפני כי העולם נברא בשוה, נברא בששה ימים, שמורה המספר על השווי שבעולם.

ואין לך בריאה מן הנבראים שהוא יותר בשוה מן האדם , ולכך נברא האדם בששי (בראשית א, כז), המורה על השווי שיש באדם . והשווי הזה, דהיינו כי האדם הוא מגוף ונפש, צריך שיהיה עומד בשווי, שלא יהיה נוטה אל הקצה שיהיה האדם גוף לגמרי , ולא יהיה נוטה אל כוחות הנפש, כאילו היה כולו נפשי , רק צריך שיהיה עומד בשווי הזה . וכן אין ראוי שיהיה האדם הפך אל עצמו , שבזה הוא נוטה אל ההעדר הגמור.

וזה שאמר כי 'עין הרע ויצר הרע ושנאת הבריות מוציאין האדם מן העולם'. כי האדם שהוא בעל עין הרע, פועל ביותר בכח נפשו , עד שהוא שורף הכל בעין שלו . וזה תגבורת נפשי יותר מן הראוי , ובזה הוא יוצא לקצה אחד. שאין האדם נברא רק על השווי מגוף ונפש, ומה שהוא נוטה אל הקצה דבק בו ההעדר, כמו שהתבאר , לכך הוא מוציא את האדם מן העולם . וכן אם האדם נוטה לכח הגוף החמרי ביצר הרע, דבק בגוף כאילו הוא הכל גוף . וזה יציאה אל הקצה, והקצה דבק שם ההעדר, כי הוא קצה, ודבר זה מוציא אותו מן העולם . כי ראוי שיהיה האדם עומד מבלי שיהיה נוטה אל הקצה. והבן מה שאמר ש'מוציא אותו מן העולם', כי העולם הזה עולם שוה, שברא השם יתברך אותו בשוה. והנוטה מן השווי אל הקצה הגמור, הוא יוצא מן עולמו , ודבק בו ההעדר לגמרי. ואלו שני דברים אשר הם לאדם מצד היציאה אל קצה אחד, שעל ידי זה דבק בו ההעדר, ומוציא אותו מן העולם.

אמנם הדבר השלישי, והוא שנאת הבריות, כי שנאת הבריות מוציא את האדם מן העולם, מפני שהוא מתנגד אל עצמו, שהרי הבריות הם האדם עצמו אשר ברא השם יתברך בעולם. וכאשר יש כאן שנאת הבריות, הוא מתנגד אל האדם עצמו על ידי שנאת הבריות, ובזה נוטה אל ההעדר הגמור, כי שנאת הבריות ששונא אותם עד שלא יהיה נמצא האדם* , דבר זה העדר גמור. ואיך אפשר שיהיה לו קיום בעולם, כאשר הוא מתנגד אל עצמו, והוא נוטה אל ההעדר, כאשר שונא את הבריות, הרי הוא הפך עצמו, כי הבריות הם האדם . וכן אם הבריות שונאים אותו, כי מה שאמר 'שנאת הבריות' יובן בשני פנים; הן אם הוא שונא את הבריות, או שהוא גורם שהבריות ישנאוהו . וזה מפני שיש כאן התנגדות והפך אל עצמו , ובזה הוא נוטה אל ההעדר לגמרי. כי הפך האדם, שהוא המציאות , הוא העדר בעצמו .

ומעתה התבאר לך מה שאמר בכאן 'עין הרע ויצר הרע ושנאת הבריות מוציאין את האדם מן העולם', מפני כי היציאה מן העולם הוא על ידי שהוא יוצא לקצה , שעל ידי זה דבק בו ההעדר, ודבר זה יציאה מן העולם . וכן כאשר האדם מתנגד אל עצמו , נוטה אל ההעדר. ותבין איך עין הרע יציאה מצד השמאל, ויצר הרע יציאה מצד הימין , ושנאת הבריות היא יציאה מן האדם עצמו , שהוא היושר , כמו שהתבאר . והבן זה כי הם דברים עמוקים בחכמה . והנה תראה בעיניך כי רבי יהושע נתן מוסר לכל חלקי האדם; שהרי התחיל בנפש וכחות שלו, שממנו עין הרע. ואחר כך נתן מוסר לגוף, שבו יצר הרע, כמו שהתבאר למעלה . ואחר כך נתן מוסר לאדם מצד שהוא אדם, שלא ישנא את הבריות, ולא ישנאוהו. כי אם ישנא הבריות, או ישנאוהו הבריות, אינו נחשב אדם. שאם היה אדם, אין דבר מתנגד לעצמו , והרי הוא נוטה אל ההעדר. ובזה נתן מוסר אל האדם בכל בחינות חלקיו כמו שאמרנו. והתבאר לך דברים גדולים דברים אמתיים, אשר אין ספק בהם בכל אשר אמרנו . ופירשנו הדבר בבחינות שונות זה מזה , כדי להעמיד אותך על נכון. כי אף אם הבחינות שונות, הכל שורש אחד אמיתי , אין ספק בזה כלל למי שמבין .

וכך הם דברי רבי יוסי שאמר (משנה יב) 'יהי ממון חבירך חביב עליך כשלך וכו". בא לתת מוסר במה שאמר 'יהי ממון חבירך חביב עליך כשלך', וזה בשביל מעלת האדם, שאף ממון שלו יהיה חשוב בעיניו, כל שכן הוא עצמו שחשוב בעיניו*, כמו שהתבאר למעלה בדברי רבי אליעזר (משנה י) . וכנגד זה אמר (משנה יב) 'יהי ממון חבירך חביב עליך כשלך'. וכדי להשלים האדם מצד מה שהאדם בעל גוף, ואינו מוכן אל התורה , אמר (שם) שיהיה מכין ומתקן עצמו לתורה, שאין התורה ירושה לו, כלומר שהוא בעל גוף, כמו שהתבאר . ולכך צריך שיהיה מכין עצמו בכל כחו ללמוד תורה . ומה שאמר (שם) 'וכל מעשיך יהיו לשם שמים', דבר זה מוסר לנפש, כי בו תלויים פעולת ומעשה האדם כולם, כי הנפש הוא הפועל, ולכך הפעולות הם באים מן הנפש . ולכך אמר כנגד זה 'וכל מעשיך יהיו לשם שמים' .

ובא רבי יוסי לתת מוסר אל האדם בבחינת* כל חלקיו, ודבר זה מבואר . רק שדברי רבי יוסי הם יותר רחוק ממה שאמר רבי אליעזר, כי רבי אליעזר אמר (משנה י) 'יהי כבוד חבירך חביב עליך כשלך'. והוסיף רבי יוסי 'יהא ממון חבירך וכו". וכן מה שנתן רבי יהושע* (משנה יא) מוסר לגוף להרחיק עצמו מיצר הרע שבגופו , בא רבי יוסי להוסיף עוד שיהיה מתוקן לדברי תורה, דהיינו שלא ילך אחר עניני גופו , ויפנה אל הבטלה . וזה שאמר (משנה יב) 'התקן עצמך לתורה שאינה ירושה לך'. כי האדם במה שהוא אדם בעל גוף, אין התורה שלו, לא כמו אם היה בלתי גוף, היה התורה לו מעצמו . וכן הוסיף לתקן הנפש, שיהיה פועל כל מעשיו לשם שמים, ולא יפעול שום דבר שלא לשם שמים.

ובא רבי שמעון והוסיף עוד לתקן לאדם לגמרי , וזהו שאמר (משנה יג) 'הוי זהיר בקריאת שמע וכו". הזהיר בראשונה בקריאת שמע ובתפלה, וזה מצד האדם עצמו במה שהוא אדם, שהוא ראוי לקבל עליו מלכות שמים, ולעבוד השם יתברך, כי בשביל זה נברא האדם . שהרי לא נברא האדם רק לעבוד את השם יתברך, כדכתיב (קהלת יב, יג) "את האלהים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם", ואמרו ז"ל (ברכות ו:) כל האדם נברא בשביל זה .

ומפני כי האדם מצד גופו אינו עם השם יתברך , ולכך כאשר נכנס לפני השם יתברך בתפלה , צריך לסלק הדברים הגופניים כלם, וכאילו האדם רוחני לגמרי . ולפיכך אמר כנגד זה (משנה יג) 'ואל תעשה תפלתך קבע', להיות התפלה כמו משא על האדם מצד הגוף . לכן כתב בטור אורח חיים (סימן צח) כי החסידים ואנשי* מעשה שהיו מתבודדין בתפלה, עד שהיו מגיעים להתפשטות הגשמיות ולהתגבר רוח השכלי, עד שהיו מגיעים קרוב למעלת הנבואה . ודבר מבואר הוא כאשר האדם עושה תפלתו תחנונים, עד שהוא דבק בו יתברך , שבזה מסלק הגשמית אשר הוא המפריד בין השם יתברך ובין האדם . ולפיכך אמר מצד שהאדם בעל גוף גשמי*, יש לו להיות נזהר שאל יעשה תפלתו קבע.

ואמר אחר כך (משנה יג) 'אל תהא* רשע בפני עצמך', והוא כנגד הנפש, שהרשעות הוא בנפש. וכן הכתוב אומר בכל מקום (משלי כא, י) "נפש רשע אותה רע" , וכמו שבארנו למעלה . ואין הרשעות רק אל הנפש, לגודל כח הרשעות וזרוע רמה שלו , שפועל בכח נפשו, לא אל כחות הגופנים כלל , ודבר זה מבואר למעלה אצל 'רע עין' . ולכך היה משלים רבי שמעון גם כן את האדם מצד הדברים אשר ראוים לאדם לתת מוסר לכל חלקיו , והוא מבואר. וכבר בארנו למעלה מה שאמר 'ואל תהיה רשע בפני עצמך', שרוצה לומר אף כי עיקר הרשעות הוא אל האדם, לא יהיה רשע בפני עצמו בשום חטא, ואף שאין זה לאדם . ואפשר לומר גם כן פירוש 'ואל* תהיה רשע בפני עצמך', היינו שלא יהיה רשע אפילו לעצמו , לסגף גופו עד שיהיה עושה רע לעצמו. כי כמו שנקרא חסיד מי שגומל לנפשו טוב, כדכתיב (משלי יא, יז) "גומל נפשו איש חסיד" , כך יקרא רשע מי שהוא עושה רע לעצמו . ואפילו תענית , אמרינן (תענית יא:) היכי דלא מצי מצער נפשיה נקרא חוטא . והא דלא אמר 'ואל תהא רשע לעצמך' , כי הרשעות הוא שנראה אל אחר כמו שאמרנו , ולכך אמר 'אל תהיה רשע בפני עצמך', כלומר שאתה רשע כנגד עצמך .

וכן מה שאמר רבי אלעזר (משנה יד) 'הוי שקוד ללמוד תורה', נתן* לאדם מוסר מצד כל הבחינות שיש לאדם . כי מה שאמר 'הוי שקוד ללמוד תורה' הוא כנגד האדם בכללו, כי האדם מצד עצמו לעמל של תורה נברא (סנהדרין צט.), וכמו שהתבאר למעלה . ולפיכך כנגד זה אמר 'הוי שקוד ללמוד תורה'.

ואמר 'ודע כדי* שתשיב לאפיקורס' , דבר זה הוא הרהורי מינות שעולים במחשבת נפשו של האדם, וכדכתיב (במדבר טו, לט) "לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם", ואמרו בפרק היה קורא (ברכות יב:) "אחרי לבבכם" זו מינות, וכן הוא אומר (תהלים יד, א) "אמר נבל בלבו אין אלהים" . "ואחרי עיניכם" זהו הרהורי עבירה, שנאמר (שופטים יד, ג) "ויאמר שמשון אל אביו אותה קח לי כי היא ישרה בעיני". "אשר אתם זונים אחריהם" זהו הרהור עבודה זרה, שנאמר (שופטים ח, לג) "ויזנו אחרי הבעלים" . וכנגד זה אמר 'ודע מה שתשיב לאפיקורס', שאם ילמד מה שישיב לאפיקורס, כל שכן שלא יעלה על לבו ומחשבתו שום הרהור רע . ומפני כי הנפש מהרהר המינות, אמר שיהיה שקוד לבטל זה מעיקרא , והרי זה תקון נפשו ביותר מן כל הראשונים .

וכנגד בחינת הגוף שהוא המונע מן העמל הזה , אמר 'ודע לפני מי אתה עמל', שיתן לו שכר גדול לפי עמלו, ובזה מעורר האדם שלא יהיה לו מונע מצד החומר. ודבר זה התבאר למעלה , שכל זה שאמר שיחשוב השכר הוא כנגד היצר הרע שבגופו, שמסית האדם שלא יהא עמל בתורה. וכנגדו אמר שיחשוב השכר שיהיה לו על עמלו בתורה, ובזה יכניע יצרו לעמל התורה. ולא שרצה לומר שילמד בשביל השכר שיהיה לו, רק דבר זה דבר כנגד יצר הרע, כמו שאמרנו למעלה בביאור , וזהו המדריגה האחרונה .

וכל אחד הוסיף תיקון לאדם בכל חלקיו, עד שאלו דברים מיסרים את האדם לגמרי באלו שלשה חלקים אשר אמרנו , והבן הדברים האלו כי ברורים מאד הם. והתבאר לך דברי חכמים האלה, שכל אחד אמר ג' דברי מוסר, להישיר את האדם בכל חלקיו, עד כי בג' דברי מוסר שנתן כל אחד ואחד כולל הרבה מאד, כמו שהתבאר. ואם כי יש עוד עומק בדבריהם באלו ג' דברים אשר נתנו מוסר לאדם להשלים את האדם, וכמו שרמזנו למעלה .