דרך חיים ב:יג

'רבי שמעון אומר הוי זהיר בקריאת שמע ובתפלה וכו". יש לשאול בזה, מה ענין 'אל תהא רשע בפני עצמך' אל הדברים שנזכרו לפני זה, שיהיה זהיר בקריאת שמע ובתפלה . פירוש ענין זה, שבא לומר כי האדם יהיה נזהר בקריאת שמע ובתפלה, כי קריאת שמע ותפלה הוא קבלת מלכות שמים , וכן התפלה היא עבודה אל הקב"ה . והאדם מצד שהוא אדם , צריך שיהיה נזהר בזה, כי האדם נברא לתכלית זה שיהיה האדם עובד בוראו . ולפיכך האדם מצד שהוא אדם צריך שיהיה נזהר בקריאת שמע ובתפלה, שעל ידי זה יקבל עליו מלכות שמים ועבודתו, כפי מה שנברא האדם עליו .

ואמר 'כשאתה מתפלל אל תעש תפלתך קבע'. בפרק תפלת השחר (ברכות כח:), רבי אליעזר אומר, כל העושה תפלתו קבע, אין תפלתו תחנונים. (ברכות כט:) מאי קבע, אמר רבי יעקב בר אידי אמר רבי אושיעא, כל שתפלתו דומה עליו כמשא . ורבנן אמרי, כל שאינו אומרה בלשון תחנונים . רבה ורב יוסף דאמרי תרווייהו, כל שאינו יכול לחדש בה דבר . אמר רבי זירא, אנא יכילנא לחדש בה דבר, ומסתפינא דלמא אתא למטרדיני . אביי בר אבין ורבי חנינא בר אבין אמרי, כל מי שאינו מתפלל עם דמדומי חמה . ואמר רבי מאי קרא , (תהלים עב, ה) "יראוך עם שמש ולפני ירח [דור דורים]" . לייטי במערבא מאן דמצלי עם דמדומי חמה, מאי טעמא, דלמא מטרפא ליה שעתה , עד כאן.

מדברי הכל נלמוד שצריך שתהיה תפלתו של אדם תחנונים, דהיינו כמו אדם שמבקש דבר מאת אחר דרך חנינה. ואם מתפלל דרך קבע וחוב, אין זה עבודה גמורה. כי העבודה כאשר האדם צריך אל השם יתברך, ונתלה בו יתברך לגמרי , ודבר זה כאשר יחשוב כי כל אשר עושה לו השם יתברך, עושה דרך חנינה ורחמים עליו . ואם דעתו כאשר מתפלל לפניו כי ראוי שיעשה השם יתברך בקשתו, הנה אין האדם נתלה בו לגמרי . ולפיכך צריך שתהיה התפלה דרך תחנונים, ומבקש מהשם* יתברך דרך תחנונים, ואז האדם בודאי צריך אל השם יתברך . ולפיכך אם התפלה עליו כמשא, שנראה שהוא רוצה לצאת ידי חובתו בלבד, אין זה נחשב תפלה, שהיא עבודה אל השם יתברך, המורה שהאדם נתלה בו יתברך . ומה שאמר רבי אליעזר 'העושה תפלתו קבע, אין תפלתו תחנונים' , רוצה לומר כי כאשר התפלה בענין שהאדם צריך אל השם יתברך לגמרי, כי כך האמת כי האדם נתלה בו יתברך , ואם תפלתו תחנונים, יעשה השם יתברך בקשתו .

ולרבנן אף אם אין מדבר בלשון תחנונים, אין תפלתו תחנונים . כי הלשון שהוא תחנונים אינו כמו הלשון שהוא קבע . ולפיכך אם אין תפלתו בלשון תחנונים, גם כן דבר זה בכלל שעושה תפלתו קבע, כי עיקר התחנונים שמשפיל עצמו לפני השם יתברך, ומתפלל לפניו כמו עבד לפני אדוניו . ודבר זה אינו שייך במחשבה בלבד, רק במעשה, שהיא התפלה עצמה, דהיינו הדבור , שישפיל עצמו לפניו. כי אין דומה מי שמשפיל עצמו במחשבה, או משפיל עצמו במעשה . ולפיכך אמר שצריך שתהיה התפלה בלשון תחנונים דוקא, ועיקר התפלה הוא הדבור .

ולרבה ולרב יוסף כל שאינו יכול לחדש בה דבר, ודבר זה נראה קבע, כאשר הוא מתפלל תפלה אחת תמיד. ואומר אני, כי הנוהגים להתפלל מתוך הסדור, היא תפלת קבע יותר, ואינו דומה למי שמתפלל בעל פה, כי דומה לתחנונים ביותר . אך מפני שבלא זה אין אנו מכונין בתפלה כל כך, ואם מתפלל על פה לא יכוין כלל, יותר עדיף שיהיה לו הסדור .

ולאביי ולרבי חנינא שאין* מתפלל עם דמדומי חמה. והיינו בזמן שאין עיקר המצוה להתפלל , שאם מקדים התפלה, נראה שרוצה לסלק מאתו עול תפלה , ולכך תפלתו קבע . ומפני שבא רבי שמעון להזהיר על התפלה, הזהיר שתהיה התפלה תחנונים, כאשר ראוי להיות התפלה .

ואמר אחר כך 'אל תהא רשע בפני עצמך' . רוצה לומר שלא יהא רשע בפני עצמו, אף כי עיקר הרשעות הוא כאשר הוא רשע לבני אדם, ועל* זה יפול שם רשע, כמו שאמר (שמות ב, יג) "רשע למה תכה רעך" , וכדכתיב (תהלים י, טו) "שבור זרוע רשע", פירוש הזרוע והכח אשר הרשע עושה עם הבריות , שבור זרוע שלו*. וזה כי הצדיק הוא שאינו יוצא מן הצדק, שהצדק הוא השוה, ואין יוצא הצדיק ממנו . אבל הרשע הוא הפך הזה, שיוצא מן הצדק שהוא השוה . לפיכך כאשר הוא רשע לבריות זה שיוצא מן הצדק, עד שיציאתו ניכר לאחרים, והם הבריות, ואז נקרא 'רשע' .

ולפיכך אמרו בפרק הקורא (מגילה יז:) ומה ראו לומר ברכת השנים בתשיעית, אמר רבי אלכסנדרי, כנגד מפקיעי שערים, דכתיב (תהלים י, טו) "שבור זרוע רשע", ודוד כי אמרה בתשיעית אמרה , עד כאן. ומה ענין "שבור זרוע רשע" לענין מפקיעי* שערים. ורש"י ז"ל פירש שם; וממאי דבמפקיעי שערים מדבר, דכתיב [בההיא פרשתא] (תהלים י, ט) 'יארוב [במסתר כאריה בסוכו] לחטוף עני', וכי הלסטים אורב עני, והלא העשיר הוא אורב, אלא במפקיעי שערים הכתוב מדבר . ואין ענין הגמרא משמע כך, דהוי ליה בגמרא לפרש הא מלתא . אבל הפירוש כי שם 'רשע' נופל* על אותו היוצא מן הסדר הראוי אשר סדר השם יתברך, ובזה נקרא רשע . ולפיכך מפקיעי השערים, המוציאים סדר העולם מן השעור, והם מפקיעים השער, זהו הרשע היוצא מן הצדק השוה. ודוד אמר מזמור התשיעי על הרשע, דכתיב "שבור זרוע רשע", ולכך תקנו ברכת השנים - שהוא כנגד מפקיעי שערים שהם מוציאים סדר העולם מן השעור, והם נקראו בפרט רשעים, קבעו* גם כן בתשיעי, כמו שדוד אמר מזמור "שבור זרוע רשע" בתשיעי. ויש לך להבין מאד למה הזכיר הרשע, שהוא הפך הצדיק, בתשיעי דוקא, כי הצדיק ראוי בתשיעי , והצדיק ישבור הרשע .

ולפיכך אמר כאן שאל יהא רשע בפני עצמו, אף כי לא יגיע ברשעתו אל זולתו, רק הוא רשע בפני עצמו, מכל מקום אף אם אינו רשע גמור, שם 'רשע' עליו. ולגודל רוע הרשעות ופחיתות הרשעות, אפילו רשעות מה הוא פחיתות גדול מאד . ואמר זה כאן , כי התפלה היא העבודה במקום קרבן , והכתוב אומר (משלי כא, כז) "זבח רשעים תועבה", ולפיכך הזהיר בזה*. וכן אמר הכתוב (משלי טו, ח) "זבח רשעים תועבת ה' ותפלת צדיקים רצונו" . ובודאי מה שאמר "זבח רשעים תועבה" הוא גם כן על התפלה . גם אמר 'אל תהיה רשע בפני עצמך', שאף אם תהיה רשע בפני עצמך, שלא ידע בזה האדם, הרי הקב"ה יודע , ותפלתך אינה מקובלת להשם* יתברך, שנאמר "זבח רשעים תועבה ותפלת צדיקים רצונו". ולפיכך סדר מה שאמר 'ואל תהיה רשע בפני עצמך' עם התפלה. ואלו ג' דברים גם כן הם דבר אחד , משלימין את האדם שברא השם יתברך לעבודת* יתברך, היא התפלה.