דרך חיים א:ד

יוסי בן יועזר איש צרידה ויוסי בן יוחנן איש ירושלים וכו'. כבר פירשנו למה לא היה גם כן זוג עם אנטיגנוס איש סוכו, כמו שהיה זוג מכאן ואילך , כי אצל כל המקבלים שזכר היו שנים; יוסי בן יועזר איש צרידה ויוסי בן יוחנן איש ירושלים, וכן הזוגות האחרים. ואין לומר כלל שהיה דבר זה במקרה . וזה כי כאשר היתה הקבלה באה מזה לזה, מן משה ליהושע, ומיהושע לזקנים (למעלה משנה א), ותמיד לא היו מקבלים האחרונים במדריגה כמו הראשונים . אך אין ראוי לבא הקבלה מן אנשי כנסת הגדולה אל הזוגות, מפני שהם רחוקים זה מזה, כי הזוגות בעבור שהם זוג, לא היה* הקבלה ביד אחד מהם, רק בשניהם יחד . ואינו דומה לזקנים ונביאים, אף כי הם היו רבים , היתה הקבלה אצל כל אחד ואחד מהם, שהרי לא נזכרו כמה היו הזקינים וכמה היו הנביאים, שתאמר שהיתה קבלה ביד כולם ביחד , כמו שזכר הזוג בשמם, וזה מורה כי אצל שניהם ביחד היתה התורה. אבל הזקינים והנביאים ואנשי כנסת הגדולה, לא הזכיר אותם* בשמם , ולכך פירושו שאצל כל אחד ואחד היתה הקבלה של תורה . ומפני זה היה מוסר שנתנו אנשי כנסת הגדולה בלשון רבים (למעלה משנה א) 'הוו מתונים', וכן מוסר אנטיגנוס (למעלה משנה ב) 'אל תהיו כעבדים וכו", ואילו מוסר הזוגות בלשון יחיד 'יהי ביתך וכו", מפני כי לא תמצא אחר שהיה* אתו , ולפיכך אמר בלשון רבים, כמו שהוא נחשב כמו רבים. אבל הזוגות, שלא היה אחד מהם לבד, ולא היה הכל, לא אמר בלשון רבים, רק בלשון יחיד, כמו שהוא היה יחיד . ומעתה הפרש גדול יש בין אנשי כנסת הגדולה ובין הזוגות, כי אנשי כנסת הגדולה היה להם שם בפני עצמם, וגם היו רבים, ולא היה כאן קבלה מחולקת . ולפיכך אין סברא כלל שתהיה באה הקבלה מן אנשי כנסת הגדולה אל הזוגות, לפי שאין דומים כלל*. לכך כאשר הלכו לעולמם אנשי כנסת הגדולה, ולא נשאר רק שמעון הצדיק, שהיה אחד בלבד , וממנו* באה הקבלה לאנטיגנוס, שהיה גם כן אחד. מכל מקום אין כאן קבלה מחולקת כלל, רק ההפרש כי שמעון הצדיק היה בכלל אנשי כנסת הגדולה, ואילו אנטיגנוס לא היה בכלל אנשי כנסת הגדולה, ולא היה כאן רק הפרש אחד. ומן אנטיגנוס באה הקבלה לזוג, ואין כאן גם כן רק הפרש אחד; כי אנטיגנוס היה יחיד בלבד, והיתה אצלו הקבלה של הכל, והזוגות היתה קבלתם מחולקת, ולא היה אצל כל אחד הכל, ומעתה הכל כסדר* . ואצל הזוגות נשארה* הקבלה , כי הזוגות הם ראוים לבית השני, כמו שיתבאר , והכל כסדר . אמנם הגרסא אשר נמצא בספרים הישנים 'קבלו מהם' , ורוצה לומר כי הזוג הראשון קבלו גם כן משמעון הצדיק ומן אנטיגנוס . ולפי הגרסא הזאת הכל נכון, כי לא היה ראוי שיקבלו שנים מן אחד כלל, רק שנים משנים, ועתה היו שנים מן שנים גם כן. ומעתה לפי זה לא היה כאן רק חמשה זוגות, כי הזוג הראשון היו גם כן מקבלים מן שמעון הצדיק , ולא היו מקבלים מאנטיגנוס בלבד*, ועוד יתבאר .

יוסי בן יועזר איש וכו'. כבר אמרנו כי הגדולים לפי גודל מעלתם היה מוסר שלהם בדברים גדולים מאוד . ובא יוסי בן יועזר להזהיר על ביתו של אדם, אשר שם דירתו, ששם תהיה החכמה . ואין ספק כי ביתו אשר שם דירתו, הוא עיקר גדול, כאשר הוא בַּיִת אלקִי קדוש, לפי שהאדם תמיד שם, וכאשר ביתו - אשר שם דירתו - במעלה, נחשב לאדם שיש לו מעלה גדולה עליונה . ויתבאר בסמוך שבא לתקן בית האדם בעבודת השם יתברך בפרט באהבתו וביראתו . וכבר אמרנו כי אנטיגנוס תיקן את האדם עצמו ביראת שמים ובאהבת השם יתברך*. ואין האדם בלבד, כי צריך הוא אל בית ואשה ובני בית . ובא הזוג הזה לתקן הבית, ואשר הוא צריך אליו בבית לתקן ביתו* באהבה וביראה. ולפיכך אמר 'יהי ביתך בית ועד לחכמים', שיהיה בתוך ביתו חכמים , וזהו שלימות גדול כאשר ביתו הוא עומד לחכמים .

ואמר 'והוי מתאבק בעפר רגליהם', כלומר שלא יהיו החכמים נחשבים אליו כמו דרך החברים, שבזה היה ממעט במעלת החכמה כאשר הוא עדיין אינו חכם כמותם . אבל יהיה מתחבר להם, דהיינו להשפיל תחת רגליהם. וזהו 'הוי מתאבק בעפר רגליהם', שהוא סוף שפלותם, עד שיהיה מתחבר אל שפלותם . ויהיה מתאבק בהם להשפיל עצמו לגמרי, עד שיהיה מתחבר אל שפלותם. ודבר זה ראוי, וזה מפני כי השכל גם כן הוא נבדל מן האדם* , ואם מתחבר לתלמיד חכם כמו שני חבירים, לא היה החכם אצלו במדריגת השכל , שהוא נבדל . ולא שיהיה נבדל לגמרי מן התלמיד חכם, שאם כן לא היה התלמיד חכם אצל האדם במדריגת השכל שהוא באדם, שנמצא השכל בביתו, הוא גוף האדם הגשמי, שדומה לבית , כי השכל נבדל מן האדם, רק יש אל האדם קשור עם השכל, ובזה האדם מתאבק בשכל . וכך יהיה נוהג עם תלמיד חכם בביתו, שיהיה נמצא תלמיד חכם בביתו, אבל לא יהיה לו חבור גמור אליהם, רק מתאבק בעפר רגליהם כאשר ראוי לנהוג . וכאשר ימצא השכל באדם, שהוא נבדל מן האדם, אין לו חבור גמור עמו, רק שנמצא עמו, והבן זה .

ואמר 'הוי שותה בצמא את כל דבריהם'. פירוש, כמו שהשכל הוא משלים את האדם , וכאשר אין השכל באדם אז האדם חסר, ובשכל יושלם האדם . ולפיכך ישתה האדם בצמאה דבריהם, כי האדם שלא ישתה הוא חסר, ובשתיה יושלם . ולפיכך הוא שותה בצמאה, והוא להוט מאד אחר השלמת חסרון שלו, שכל זמן שהוא חסר אינו בטוב . ולכך ישתה בצמאה דבריהם גם כן, שבזה נראה כי התלמיד חכם הוא השלמת בני אדם, כמו שהוא אצל האדם שהשכל הוא השלמת האדם, וכאשר אין בו שכל הוא חסר .

והנה יוסי בן יועזר היה מלמד ומזהיר את האדם בתקון ביתו, שיהיה ביתו בית חכמה, ויהיו בביתו חכמים. ודבר זה ראוי לביתו, כי ראוי שיהיה ביתו דומה לבית שהוא הגוף, כי הגוף של אדם מקבל גם כן השכל, והוא שורה בו ונמצא בו . ולפיכך אם האדם רוצה לתקן שיהיה ביתו כאשר ראוי, והגוף במעלה* , יהיה ביתו בית ועד לחכמים. ויהיה מתאבק בעפר רגליהם, וישתה בצמאה דבריהם, כי כל אלו דברים הם נמצאים גם כן בשכל, שהוא נבדל מן האדם, רק שיש אל השכל מציאות עם האדם . כנגד זה יהיה מתאבק בעפר רגליהם, שדבר זה מורה על שהוא נבדל מן* התלמיד חכם, שהוא השכל, רק שיש לו* עמו הקשר מציאות, כי נמצא התלמיד חכם בביתו, וזהו הקשר מציאות בלבד, שנמצא עמו, אבל לא עירוב וחבור לגמרי . ובזה הכל נמשך כפי מה שנמצא השכל עם האדם, כמו שבארנו . ומפני כי השכל משלים את האדם, לכך ישתה גם כן בצמאה דבריהם, כי זה מורה שמקבל השלמה מן התלמיד חכם, ודבר זה ראוי להבין.