דרך חיים א:ג

אנטיגנוס . כבר בארנו, כי במה שהיו אלו האנשים אבות העולם, ולא היה כיוצא בהם בזמן שלהם, היו מלמדים מוסר לעולם . וכפי ערך מדריגת מעלתם, היה מדריגת מוסר שלהם . כי המוסר שאמר שמעון הצדיק כולל כל העולם, שהרי אמר* (למעלה משנה ב) 'על ג' דברים העולם עומד' . וכך הוא מוסר של אנטיגנוס איש סוכו, כי דבריו הם בעבודת השם יתברך, אשר בודאי עבודת השם יתברך הוא כולל כל מעשה האדם , כי כל מעשה האדם ראויים שיהיו פונים אל עבודתו יתברך . ולפיכך אמר 'אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב לקבל פרס, ויהי מורא שמים עליכם'. ועוד יתבאר סדר אנטיגנוס אחר* שמעון הצדיק .

ושואלים על זה , איך אמר 'אל תהיו כעבדים המשמשים לקבל פרס', והלא כל התורה מלא מזה; (דברים ה, טז) "למען ייטב לך ולמען יאריכון ימיך", וכן במקומות הרבה . ועוד, הרי אמרינן בפרק קמא דבבא בתרא (י:) האומר סלע זו לצדקה על מנת שיחיה בני, הרי זה צדיק גמור . ואיך אמר 'אלא הוו כעבדים המשמשים את הרב שלא לקבל פרס' . ועוד קשה, שאמר 'אלא כעבדים המשמשים את הרב שלא לקבל פרס', וכי איזה הם העבדים המשמשים שלא לקבל פרס , לא היה צריך לומר רק 'אל תשמשו לקבל פרס', ולא* 'שלא לקבל פרס' . ועוד קשה, מה שאמר 'ויהא מורא שמים עליכם', ולא אמר 'ויהא מורא המקום עליכם', או 'מורא הקב"ה עליכם' .

ופירוש מאמר הזה, שודאי עיקר העבודה שיעבוד השם יתברך מאהבה, ואם יעשה בשביל שכר, דבר זה אינו עיקר העבודה . אמנם מכל מקום אף אם עובד בשביל השכר שיגיע לו, הוא צדיק גמור, רק באומות העולם אינו צדיק, כדאיתא בפרק קמא דבבא בתרא (י:) . והטעם, כי כאשר עושה רצון השם יתברך הוא צדיק , והשם יתברך רוצה שיהיה הטוב לישראל . והרי זה שאומר 'הרי סלע זה לצדקה על מנת שיחיה בני', או 'שאהיה בן עולם הבא', הוא גם כן רצון השם יתברך , ולפיכך הוא צדיק גמור. אבל באומות עולם אין לומר כך , ואם היה אפשר לעולם בלא אומות עולם, היה דבר זה נחשב מעלה לעולם , רק שאי אפשר לעולם בלא אומות העולם, כמו שהארכנו במקום אחר . לפיכך באומות עולם, שאין רצונו יתברך בהם , לכך אינו צדיק . שהרי דניאל נענש שנתן עצה לכורש על הצדקה, כאשר הצדקה היה לתת שלוה למלכותו* . אבל בישראל הוא צדיק גמור , כי הטוב לישראל היא רצונו יתברך. ואם כן בזה שאמר סלע זו על מנת* שיהיה בן עולם הבא, זהו רצון השם יתברך. ואין פירוש 'צדיק גמור' צדיק* גדול , אבל פירושו צדיק בלי חסרון ובלי תוספת חסידות . אבל מדה העליונה, שיהיה נקרא עובד מאהבה לגמרי , אין לו, אם משמש על מנת לקבל פרס . ובפירוש אמרו כך בפרק קמא דע"ז (יט.), "במצותיו חפץ מאוד" (תהלים קיב, א), אמר רבי אליעזר במצותיו חפץ, ולא בשכר מצותיו . כדתנן , הוא היה אומר אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס . הרי לך מבואר כי עיקר המצוה שיחפוץ במצותיו . ועל זה אמר דוד (תהלים קיב, א) "אשרי האיש" , כלומר שהוא האיש המאושר על כל כאשר במצותיו חפץ מאד, ולא בשכר מצותיו . אלא דמכל מקום צדיק הוא, אף אם עובד שיהיה בן עולם הבא. והתורה דברה מזה הצדיק, ולכך אמר (דברים ה, טז) "למען ייטב לך" .

ואפשר לפרש , שאין הכתוב מדבר שיעשה תכלית כונתו אל הטוב, דהיינו השכר, אבל הכתוב אמר שכך יהיה נמשך מהשם יתברך הטוב, אבל שיעבוד בשביל זה להקב"ה - זה אינו, אבל עיקר העבודה שיהיה עובד השם יתברך בשביל אהבה, ולא ישים תכליתו כלל אל השכר המגיע, רק שהשכר נמשך מן השם יתברך מעצמו . ואין פירוש "למען ייטב לך" שיעשה המצוה בשביל זה, שכן כתיב גם כן (דברים כט, יח) "למען ספות הרוה וגו'" , וכמו שפירש הרמב"ן ז"ל בפירוש התורה (שם), רק שהכתוב רוצה לומר כי דבר זה נמשך ממנו . וכן "למען ייטב לך". ואין הפירוש שיעבוד את השם יתברך בשביל הטוב, רק שהטוב נמשך מזה. ופירוש ברור הוא, שאין ראוי שיהיה עיקר העבודה בשביל זה . ומה שלא אמר 'תהיו עובדים מאהבה' , כי לא היה משמע שיהיה אוהב השם יתברך מצד עצמו, ולא בשביל טוב שעשה לו או שיעשה לו , רק היה משמע שכל מי שעשה השם יתברך טוב אליו, יש לו לאהוב אותו ויעבוד אליו, כי גם זה אהבה היא, שהרי אוהב אותו יתברך בשביל הטוב שעשה לו . ולפיכך אמר שיהיו משמשים שלא לקבל פרס, שאין עיקר העבודה כך. אף כי בוודאי וברור שהוא צדיק גמור כאשר עובד השם יתברך, הן בשביל הטוב שעשה, או בשביל הטוב שיעשה, אבל עיקר העבודה שיאהב את השם יתברך, ויחפוץ לעשות מצותיו, ובזה יש לו דביקות בו יתברך מצד עצמו . ויש אשר האריכו דברים בפירוש זה , ונטו מדברי חכמים, מדרך* האמת , כי הדברים האלו ברורים. ואיך לא יהיה הדבר הזה פשוט, שעיקר האהבה כאשר אוהב את השם יתברך מצד עצמו, כאשר יכיר גדולתו* ורוממותו , והוא אמת, ודבריו ומצותיו אמת , ולכך הוא אוהב לעשות מצותיו . וזהו בודאי יותר ממי שהוא עובד השם יתברך בשביל הטובה שעשה לו, או שיעשה לו. ולפיכך אותן הדברים הם יוצאים מדעת חכמים ז"ל .

ומה שאמר 'אלא הוו כעבדים המשמשים את הרב שלא לקבל פרס', ולא ימצא עבדים המשמשים על מנת שלא לקבל פרס, ולא הוי ליה לומר רק 'אל תהיו כעבדים המשמשים על מנת לקבל פרס' , מפני שיהיה* משמע מזה שאסור לגמרי , ואם עשה זה הרי הוא רשע, שכך משמע לשון 'אל תהיו כעבדים וכו". ולכך אמר 'אל תהיו וכו", ורוצה לומר לא שזה רע, דודאי אפילו אם עובד את השם יתברך לקבל פרס גם כן הוא צדיק גמור* , אלא שיש לו לעבוד השם יתברך ביותר טוב, שלא על מנת לקבל פרס, ולכך אמר 'אלא הוו וכו" . והחכם הזה לא בא ללמד רק עיקר העבודה שתהיה על מנת שלא לקבל פרס, ולכך הוצרך לומר 'תהיו כעבדים וכו", ולא היה די במה שאמר 'אל תהיו כעבדים', וכמו שאמרנו . ומה שלא אמר 'הוו משמשים את הרב שלא לקבל פרס' , שודאי לא נמצא עבדים המשמשים את הרב שלא לקבל פרס שילמוד מזה עבודת המקום . ולפיכך אמר 'אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב לקבל פרס', שלא נחשב זה עבודה גמורה, כי העבד המשמש את הרב לקבל פרס אין אוהב את הרב , על כן אתם אל תהיו ככה, שאם כן לא יהיה לכם אהבה אל השם יתברך, רק 'תהיו כעבדים וכו", אף על גב כי לא נמצא הרבה דבר זה. עם* כל זה, אתם תעשו כך, להיותכם עובדים השם יתברך [שלא] על מנת לקבל פרס. מכל מקום כיון שאין רגיל העבדים המשמשים שלא על מנת לקבל פרס, לא שייך לומר דבר זה בלבד 'תהיו כעבדים המשמשים שלא על מנת לקבל פרס'.

והוסיף לומר 'ויהי מורא שמים עליכם'. אחר שהזהיר אותם על האהבה, הזהיר אותם על היראה גם כן. וזה כי מדרך מי שאוהב את אחד לבו קשורה בו , ודבר זה מבטל היראה . משל זה, שאם אחד מזכיר שמו של הקב"ה, מי שאוהב השם יתברך, כאשר ישמע אדם דבר שנאהב לו, אין ספק שהוא שמח . ודבר זה מבטל היראה, כי יש לאדם שיהיה ירא ויבהל כאשר ישמע הוצאת השם, מפני היראה . ולפיכך אמר, אף שהזהרתי אתכם על אהבה, לא יהיה השם יתברך נחשב כמו אוהבך אשר אתה רגיל עמו, אבל יהיה נחשב לו כי השם יתברך בשמים ואתה על הארץ, וכך יהיה נחשב לך הקב"ה בשמים, ואתה על הארץ , ובזה יהיה מורא שמים עליך, ולא תהיה האהבה מבטלת היראה . ולכך אמר 'ויהי מורא שמים עליכם', ולא אמר 'ויהי מורא המקום עליכם' . ובכל מקום אצל המורא נאמר 'יראת שמים', ולא נאמר 'אהבת שמים', כי היראה צריך שיהיה נחשב אליו הקב"ה נבדל ממנו לגמרי, והוא יתברך יושב בשמים, והאדם על הארץ*. אבל האהבה נחשב* שהוא דבק בו יתברך, כדכתיב (דברים ל, כ) "לאהבה את ה' אלקיך ולדבקה בו" . והתבארו דברי אנטיגנוס מבלי יציאה מן הדרך הנכון כלל .

וכבר אמרנו כי ראוי מאמר זה לאנטיגנוס, בעבור שהוא כולל כל עבודת המקום מאהבה ומיראה כמו שראוי. ומאמר זה בא אחר מאמר שמעון הצדיק (למעלה משנה ב) שנתן עמודים אל כל העולם, בא עתה לתת אל האדם שהוא בעולם איך יהיה עם בוראו על ידי האהבה והיראה. כי העולם נברא בשביל האדם שיהיה עובד בוראו , והעבודה היא על ידי האהבה והיראה . ובודאי מאמר זה ראוי לאנטיגנוס, שהוא אחד במקום שנים , כי עיקר האהבה והיראה יש להם שורש אחד . כי צריך האדם שיהיה אוהב השם יתברך (דברים ו, ה), ויהיה ירא מפניו (שם פסוק יג), וזהו שראוי אל האדם. ואין ראוי שתהיה יראה בלא אהבה, ואהבה בלא יראה . אבל יש מעשה שיש בו אהבה בלבד, ויש מעשה שיש בו יראה בלבד, אבל האדם ראוי שיהיה בו אהבה והיראה ביחד . ולכך אנטיגנוס שבא להזהיר האדם על האהבה ועל היראה, ראוי שלא יהיה זוג עמו. אבל הזוגות שבאו אחריהם , אחד מן הזוג היה בא להזהיר על מעשה שיש בו אהבה בלבד, והשני על מעשה שיש בו יראה בלבד, כמו שיתבאר . ותמיד אחד היה מזהיר על מעשה של אהבה, והשני על מעשה שיש בו היראה. ופירוש זה נכון, ועוד יתבאר .