דרך חיים א:יח

המאמר הזה * צריך פירוש, למה אמר על אלו דברים העולם עומד עליהם. ועוד, הרי בתחילת הפרק (למעלה משנה ב) אמר "על שלשה דברים העולם עומד", ואינם אלו שזכר כאן . ויש לפרש המשנה הזאת, הנה האדם אשר השם יתברך ברא אותו, יש לו דברים מחולקים ; האחד, הוא השכל, אשר השכל הוא קנין לאדם, כמו שאמרו ז"ל (קידושין לב:) אין 'זקן' אלא שקנה חכמה . הדבר* השני הוא האדם בעצמו, שהוא חי מדבר . החלק השלישי הוא ממונו, שנחשב קנינו, אלו ג' דברים שייכים לאדם ; האחד הוא עצמו, ושני דברים הם קנינו . וימצא האדם לפעמים והוא חסר קנין השכל, ולפעמים הוא חסר קנין הממון. והשנוי הוא באלו דברים כמו שיתבאר , וצריך אל עמודים המחזיקים עד שלא יפלו.

ועל זה אמר "על שלשה העולם עומד; על האמת", שאם שקר גובר בעולם, הרי השקר הוא בטול לגמרי אל השכל, עד שלא ימצא . והרי השם יתברך נתן בעולם השכל, והוא חלק אחד משלשה חלקי העולם. וכאשר האדם רודף האמת, יוצא השכל בעולם כאשר ראוי .

ועל הדין עומד החלק השני שהוא קנין לאדם , והשם יתברך נתן לכל אדם קנין ראוי לו, ואין האדם ראוי שיהיה נוגע במוכן לחבירו, רק מה שהשם יתברך נתן לכל בריה . ואם אין דין, יבא בטול לחלק הזה, שהוא קנין של אדם, ויבא קנין אדם זה, שהוא שלו, לאדם אחר, ואין ראוי זה . ודבר זה אינו מצד המחלוקת , כי המחליף פרה בחמור וילדה, ואינו ידוע לבעלי דינין עצמם אם קודם לכן ילדה, אם אחר כך ילדה (ב"מ ק.), ויש חלוק ביניהם, ואין בזה מחלוקת בין בעלי דינין . וכן דברים הרבה שכל אחד טוען זכותו, ואינו מבקש לטעון שקר, רק שכל אחד לפי דעתו הוא זוכה . ולכך אמר שגם על הדין העולם עומד, כאשר יש דין בעולם כל אחד זוכה כראוי, וכפי אשר השם יתברך ברא את העולם, ונתן לכל* אחד ואחד קנין אשר שייך לו, ועל ידי הדין כל אחד עומד בשלו . כדאמרינן במסכת שבת (י.), כל דיין שדן דין אמת לאמתו אפילו שעה אחת, כאילו נעשה שותף [להקב"ה] במעשה בראשית. ורוצה לומר, כי השם יתברך ברא את העולם, ונתן לכל אחד ואחד הראוי לו כאשר ברא העולם . ואם הדיין דן דין אמת לאמתו, עד שכל אחד ואחד עומד במה שראוי לו, כמו שברא הקב"ה את העולם, ונתן לכל אחד קנין ממון בפני עצמו, הרי על ידי הדיין עומד כל אחד כמו* שבראו השם יתברך, ונתן לכל אחד ואחד שלו . ולכך אמר 'כל דיין שדן דין אמת לאמתו' , לאפוקי לפעמים הדין אמת מצד הטענות, והטענות אינם כראוי . וכאשר הוא כך, סוף סוף הגיע הממון לאשר אין ראוי לו, ולא שייך בזה 'נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית' . רק כאשר הדין אמת כמו שראוי, ואז הדיין מעמיד כל אחד בממון אשר ראוי, אשר* נתן השם יתברך אליו. ולכך העולם עומד על הדין.

ואמר שהעולם עומד על השלום, ודבר זה שייך אל האדם עצמו . וזה כי בני אדם שנבראו בעולם נכנסו במחלוקת , במה שכל אחד רוצה שיהיה הוא הכל, ולפיכך בני אדם הם מתנגדים בעצמם, כאשר הם ביחד, והאחד בטול השני בעצמו . ולפיכך אמרו על השלום עומד העולם, שלא יבא מחלוקת בין איש לחבירו בעצמו , ודבר זה שלא מצד הממון רק מצד עצמם . הרי ג' דברים אלו שהם עמודי העולם, וג' חלקים אשר הם בעולם, אשר אין נמצא עוד חלק כלל; דהיינו השכל, ואין זה האדם עצמו, כי השכל מגיע לאדם כשגדל, והוא קונה השכל . והאדם עצמו , וקנייני האדם, שהם ממונו. ועל ידי דין אמת ושלום תלויין אלו ג' דברים , שלא יתמוטט העולם.

ומעתה לא יקשה הרי שמעון הצדיק מנה אחרים (למעלה משנה ב) , כי אותם הם הסיבה [לעולם], שהשם יתברך, שהוא הסבה ועלה לעולם , מעמיד העולם, כמו שבארנו למעלה באר היטב . ואלו הג' דברים שלא יבא בטול והפסד לעולם מצד עצמו של עולם . ולפיכך שמעון הצדיק התחיל באלו ג' דברים, מפני כי על ידי אלו* ג' דברים מעמיד השם יתברך העולם, ואם אין אלו ג', בטל התחלת העולם . ורבן שמעון בן גמליאל אומר כי ג' דברים הם סבה שהעולם עומד על עמדו כאשר ראוי, ולא ישתנה מצד עצמו . ולכך רבן שמעון בן גמליאל שהיה האחרון , הזכיר אלו ג' דברים אשר על ידם נשאר העולם קיים, ולא יבא לו בטול מצד עצמו . ובודאי פירש זה נאה ומקובל הוא .

ועוד יש לך* לדעת מה שאמר רבן שמעון בן גמליאל 'על שלשה דברים העולם עומד', הנה ידוע כי אמרו העולמות הם ג' . העולם השפל הזה, הוא עולם התחתון, עד עולם הגלגלים, הוא נקרא 'עולם השפל' , אשר הוא עולם הויה והפסד , ודבר זה לא שייך רק בעולם התחתון . וכל הויה הוא על ידי אחר שפועל בו ההויה, כי אין הויה מעצמה, רק שאחר פועל ההויה .

ואחר כך עולם האמצעי, אין בו הויה אחר שנבראו, כי עולם הזה אין שם חסרון עד שיהא* צריך הויה , רק הכל בשלימות . ומפני כך העולם הזה הוא עולם השלום, כי על ידי השלימות שנמצא בהם יש בהם השלום . ומה שהעולם הזה מיוחד בשלום, אמרו ז"ל בפרק אם* אינן מכירין (ר"ה כג:), אמר רבי יוחנן, מאי דכתיב (איוב כה, ב) "המשל ופחד עמו עושה שלום במרומיו", מעולם לא ראתה חמה פגימתה של לבנה ולא פגימתה של קשת ; פגימתה של לבנה, משום דחלשה דעתה . פגימתה של קשת, שלא יאמרו עובדי חמה גירא קא משדיא , עד כאן. ומאמר זה בודאי צריך פירוש, ואין כאן מקום זה . רק שלמדנו מזה כי עולם הגלגלים הם שנבראו בשלום, עד שאין שם התנגדות כלל . ועוד במדרש "המשל ופחד עמו" (איוב כה, ב), "המשל" זה מיכאל, "ופחד" זה גבריאל, "עושה שלום במרומיו" אפילו העליונים צריכים שלום, המזלות עולים אחורנית, שכל אחד אומר אני תחילה, ואינו רואה מה שלפניו*, עד שכל אחד אומר אני ראשון, ומשלימין זה לזה, ולא זה מזיק את* זה, והרי העליונים צריכין שלום, עד כאן. הרי לך כי העולם האמצעי הכל בו שלום, כי העולם הזה אשר הוא עולם האמצעי, הם גופים שלימים, ואין מקבלים הויה ושנוי אחר בריאתם יש מאין . ומכיוון* שאין בהם שנוי, זהו השלום שנמצא, כי הם נשארים בהוייתם מבלי השתנות, כי המשתנה אין שלום לו, ולפיכך בהם השלום . ואם לא היה קשור השלום ביניהם, לא היו שלימים בעצמם, כי מאחר שכל אחד חלק בפני עצמו, וידוע כי החלק חסר, שהרי הוא חלק בלבד . ולפיכך אם לא היה בעולם האמצעי הזה השלום, שיש להם קשור וחבור זה עם זה עד שהכל מקושר, לא היה שם שלימות, כי היה כל אחד בפני עצמו, והחלק אינו שלם. וכבר אמרנו כי הם גשמים שלמים , אבל מצד השלום הוא החבור אשר ביניהם, אז אין נקרא כל אחד ואחד חלק, שהרי כאילו הכל אחד , ולפיכך השלום משלים הכל . ומפני כך נקרא 'שלום' מלשון השלמה, כי כאשר אין שלום אז כל אחד חלק וחסר השלמה, ובשלום יושלם עד שאינו חלק, שהרי יש לו שלום האחד עם האחד, ואז הדבר שלם . ומפני זה תבין כי כל חותמי ברכות חותמים בשלום; בברכת כהנים חותמים בשלום, בתפילה חותמים בשלום (ויק"ר ט, ט), כי על ידי השלום הדבר נשלם, והדבר נשלם בסוף הכל , ולכך השלום השלמת הברכה . ומפני זה העולם האמצעי מיוחד בשלום, ודבר זה הוא עולם האמצעי, כי הוא עולם שיש בו השלימות, ואין שום שנוי וחסרון בהם, וזהו השלום . ועוד כי העולם האמצעי הוא עולם השלום, כי השלום הוא כאשר כל אחד ואחד עומד מבלי שיכנס האחד לגבול האחר , כמו שהוא בעולם האמצעי שכל אחד ואחד עומד במשמרתו , וכאשר כל אחד במשמרתו, הוא השלום . לכך עולם האמצעי מיוחד בשלום, ולפיכך בהם השלום לגמרי . ותמיד אמרו "עושה שלום במרומיו" , שמזה תראה כי מיוחד הוא בשלום .

העולם העליון * הוא עולם השכל , אשר השכל הוא השגת האמת , וקראו אותו 'עולם השכלים הנפרדים' . אף על פי שאין דעתי כך, ואין נראה דעת חכמים כך , מכל מקום בודאי הוא עולם שאין שם שקר רק אמת, כי בעולם האמצעי לא שייך לומר עליו השגת האמת , ולא כמו שאומרים כי הגלגלים חיים משכילים , כי כבר התבאר שאין כך דעת חכמים . אבל עולם העליון הוא השגת האמת, ונקרא 'עולם האמת' .

נמצא אלו שלשה עולמות, כל אחד מיוחד בדבר אחד; העולם העליון מיוחד באמת. העולם האמצעי מיוחד בשלימות ובשלום. העולם התחתון שהוא עולם ההויה, ואין הויה מעצמו, רק שמקבל הויה מן הפועלים . וידוע כי יש פועלים בעולם התחתון, וזהו כמו שכתוב (בראשית א, טז) "את המאור הגדול לממשלת היום ואת המאור הקטן לממשלת הלילה וגומר" . והפועלים האלו גוזרים משפטים על התחתונים, וקראו אותם 'משפטי המזלות' , והוא דין גמור מה שגוזרים העליונים על התחתונים . ומפני זה כתוב בכל מעשה בראשית (בראשית פרק א) "אלקים", שהוא לשון דיין , מפני כי השם יתברך גזר ההויה בכח דין על העולם, כמו הדיין שגוזר משפטו על הנדונין בכח דין, שהרי שם הדיין גם כן 'אלקים', שמזה תראה כי ההויה הוא דין בעצמו, כאשר יגזור ההויה כפי המשפט אשר ראוי . וזה אמרם (שבת י.) כל דיין שדן דין אמת לאמתו כאילו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית , ודבר זה כמו שיתבאר עוד בסמוך , כי מעשה בראשית גם כן היו נבראים בגזירתו, והיו מקבלים גזירותיו ומשפטיו. לכך הדיין כאשר גוזר גזירותיו ומשפטיו, מתחבר למדה זאת שגזר השם יתברך על הנבראים , "כי הוא אמר ויהי הוא צוה ויעמוד" (תהלים לג, ט) . ולפיכך העולם התחתון מיוחד בזה , שלא נמצא דבר זה בעולם העליון ובעולם האמצעי, רק בעולם התחתון, שהוא עולם הזה, והוא מקבל הדין מן המושלים .

ועוד כמו שאמרנו, כי עולם אמצעי, מפני שהם עומדים כל אחד בשלום, אין אחד נכנס לגבול הב', לכך נקרא עולם השלום . כי עולם התחתון עולם הדין, כי יכנסו חלקי העולם זה בזה , וצריך כאן לדין. כי הדיין הוא שמחייב שיתן זה לזה כך וכך, וגם מחייב להחזיר למי שלקח מה שלא היה ראוי לו ליקח . ודבר זה הוא בעולם התחתון, כי על ידי המושלים, הם השמים וצבאיהם , שהם מושלים פועלים בתחתונים, הם שגוזרים ומחייבים מה שיתן זה לזה לפי הסדר והמשפט אשר סדר המנהיג, הוא השם יתברך . ודבר זה ידוע, כי ההרכבה נעשה על ידי שהיסודות מתערבים, ונעשה ההרכבה , ואין לך דין יותר מזה . וכן אם לקח יותר ממה שראוי, שמחזיר, כמו שידוע מענין האידים העולים מן המים על ידי תנועת השמים וגזירתם, שמוציאים אותן משם לצורך ההויה . וכן בכל הדברים שנעשו בתחתונים. כלל הדבר, כי עולם התחתון נבנה על גזירת דין, שממנו ההויה בעולם .

ומעתה אם אין האמת בעולם, כאילו בטל העולם העליון, שמיוחד באמת, וזה עיקר עצמו של עולם העליון . וזה כי כאשר ברא השם יתברך אלו שלשה עולמות, היו צריכין לקשר ולחבר יחד כמו שבארנו בסמוך דבר זה . ועל ידי האדם היה קשור אלו ג' עולמות, כי האדם הזה אשר ברא השם יתברך, הוא נברא מלמטה ומלמעלה . ולפיכך ראוי שיהיו נמצאים בו כל ג' עולמות, שהאדם הזה כלול מהם . והדבר הזה ראוי ומחויב, כי מאחר שהאדם הזה מהעליונים ומהתחתונים (רש"י בראשית ב, ז), ראוי שיהיה נמצא בו מה שמיוחדים בו כל ג' עולמות . וכבר האריך הרמז"ל בחלק הראשון (במו"נ שם פע"ב) לפרש דבר זה . ועל כל פנים דבר זה מבואר כי האדם שקול כנגד הכל , ואין להאריך בזה .

ולפיכך כאשר רצה השם יתברך להשלים את ישראל, מפני כי ישראל הם האדם באמת, כמו שאמרו (יבמות סא.) אתם קרוין אדם, ואין אומות קרוין אדם* , ולהם נתן התורה מן העולם העליון . והשלום מעולם האמצעי, כי הם בפרט עם אחד מתאחדים ומתקשרים יחד, וכמו שנאמר (ש"ב ז, כג) "ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ" . ונתן בהם י"ב שבטים, אשר הם מתקשרים* זה עם זה , כמו שהוא בי"ב מזלות העולם* האמצעי , שהם מתחברים יחד ויש שלום ביניהם , כך י"ב שבטים הם מתחברים יחד, עד שאי אפשר שיהיה הא' בלא הב' . הרי כי בישראל, שהם האדם, יש בהם מן עולם אמצעי כפי מה שאפשר . ונתן להם הדין , אשר כל עצמו של העולם הזה הוא הדין כמו שביארנו לך* . ולכן נתן להם הדין, עד שהם נכללים מכל ג' עולמות כאשר ראוי לאדם. הרי נכללים כל ג' עולמות באדם, כי על ידי האדם מתקשרים כל ג' עולמות, כאשר הוא כולל שלשתן כמו שביארנו . ואם לא כן, לא היה העולם מתקשר עד שיהיה כאן עולם אחד, אבל היה עולם מחולק, ודבר זה אי אפשר, כי העולם הוא מן השם יתברך שהוא אחד (דברים ו, ד), ראוי שיהיה העולם אחד . ולפיכך על ידי האדם, שהוא כלול מאלו ג' עולמות, [הם] מקושרים ביחד, ובלא זה היה העולם מהורס .

ורמזו חכמים איך האדם מקשר כל העולמות, וזה שאמרו במדרש (ילקו"ש ח"א רמז יח); בראשון ברא שמים וארץ מן העליונים ומן התחתונים, בשני "יהי רקיע" (בראשית א, ו) מן עליונים, בשלישי "תדשא הארץ" (בראשית א, יא) מן התחתונים, ברביעי "יהי מאורות" (בראשית א, יד) מן העליונים, בחמישי "ישרצו המים" (בראשית א, כ) מן התחתונים, בששי בא לברא האדם, אמר אם אני בראו מן העליונים, עכשיו יהיו רבים העליונים על התחתונים בריה אחת, ואין שלום ביניהם, ואין שלום בעולמי. ואם אני בורא אותו מן התחתונים, עכשיו התחתונים רבו בריה אחת על העליונים, ואין שלום ביניהם, ואין שלום בעולמי. אלא הרי אני בורא אותו מהעליונים ומהתחתונים, הדא הוא דכתיב (בראשית ב, ז) "וייצר יי אלקים את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת רוח חיים", עד כאן. ומה מחלוקת שייך בין עליונים לתחתונים שאמר שלא יהיה שלום ביניהם . אבל הפירוש שלא יהיה קשור ואחדות בעולם, וזה שאמר ש'אין שלום בעולמי', כי ראוי שיהיה העולם מקושר, שצריך שיהיה בודאי העולם עולם* אחד מקושר, כי הבורא - הוא השם יתברך - הוא אחד . וזה שאמר 'אין שלום בעולמי' , שאני אחד, וכך העולם שהוא שלי הוא אחד, עד שראוי שיהיה העולם אחד מקושר. ולפיכך היה בורא השם יתברך האדם מלמעלה ומלמטה, והוא מקשר ומאחד את העולם, עד שהוא מקושר לגמרי, והוא עולם אחד .

וזה שאמר "על ג' דברים העולם עומד"; שאם אין דין אצל האדם, הרי יש בטול לעולם הזה . כי האדם נברא שיהיה הוא כולל כל ג' עולמות, והרי אין כאן דין אשר הוא באדם מצד עולם התחתון, שכל ענין עולם התחתון הכל גזירת דין , ואם כן יש בטול לעולם. וכן כאשר אין שלום, הרי האדם נברא שיהיה נכלל בו גם כן העולם האמצעי, עד שהוא מקשר כל ג' עולמות . ואם אין בו האמת, הרי בטול לעולם, שהרי האדם ראוי שיהיה כלול* בו האמת, כי האמת מן העולם העליון, כדי שיהיה האדם מקשר כל ג' עולמות. וכאשר אין הקשור הזה, הרי זה בטול העולם. ולפיכך "העולם עומד על הדין ואמת ושלום". והזכירם כסדר* ; והתחיל בעולם אשר אנחנו בו, ואחר כך הזכיר בעליון, ואחר כך האמצעי, כי רצה התנא לזכור השלום באחרון, כי השלום נזכר תמיד בסוף, והוא חותם הכל, כמו שבארנו . ופירוש זה ברור גם כן , ויש לו ראיה במדרש חכמים, ואין כאן מקום להאריך בזה, ויתבאר בנתיבות עולם בעזרת השם יתברך .

ואמנם הפירוש הברור על פי החכמה הברורה מה שאמר "על שלשה דברים העולם עומד", דע לך כי תמצא כאשר ברא הקב"ה את עולמו היה נברא על ידי שלשה דברים; האחד, שהוציא אותם הפועל אל הפעל, כדכתיב (בראשית א, א) "בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ" . ואצל הבריאה נאמר "אלהים", שהוא מדת הדין (ב"ר לג, ג) , וכן באמת בכל מעשה בראשית (בראשית פרק א) נאמר "אלהים", מפני שברא הקב"ה העולם במדת הדין . וזה אמרם (שבת י.) כל הדן דין אמת לאמתו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית , כי השם יתברך ברא העולם בדין, שהרי בכל מקום במעשה בראשית נאמר "אלקים", והיושב בדין משתתף ומתחבר למדה זאת שברא הקב"ה את העולם, ובזה נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית, ואין כאן מקום להאריך בזה .

וכאשר ברא השם יתברך את העולם, ברא אותו באמת , כמו שתקנו חכמים (סנהדרין מב.) בברכה "פועל אמת* שפעולתו אמת" , כי אין בבריאתה שקר, וכמו שאמר הכתוב (תהלים קיא, ח) "סמוכים לעד לעולם עשוים באמת וישר" . הנה השם יתברך ברא אותם בדין, דהיינו היציאה אל הפעל בגזירת דין, שכך גזר השם יתברך, והדין* דין אמת. ואילו לא היה בהם חס ושלום האמת, לא היה קיום לדבר שהוא שקר , אבל הם עשוים באמת. ופירוש דבר זה בכל הנבראים עצמם אין דבר שיוצא מן האמת .

הג' כאשר נגמר מעשה בראשית נתן השם יתברך מנוח לנבראים, שנאמר (בראשית ב, ב) "ויכל אלקים ביום השביעי", ודבר זה הוא המנוחה והשלום . וכן אמרו במדרש (ב"ר י, ט) מה נברא מאחר ששבת, שאנן נחת ושלוה והשקט, עד כאן. פירוש, מה שנברא בשבת, מאחר ששבת מכל מלאכתו, ומה נברא בו, ואמר כי ברא שאנן והשקט ונחת ושלוה, וזהו השלום שהיה כשכלה הבריאה, וכמו שפירש רש"י ז"ל בפירוש החומש (בראשית ב, ב) 'מה היה העולם חסר, מנוחה, בא שבת בא מנוחה' . ואין זה מן הבריאה עצמה כלל, שהרי אין השבת בכלל ימי המעשה , אבל מכל מקום הוא קיום העולם, שהרי כתיב "ויכל אלקים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה", שהיה משלים כל המלאכה של ששת ימי בראשית , וההשלמה הוא* קיום הכל . ועל השלום הזה שהיה בשבת באה מצות הדלקת נר שבת משום שלום בית, וכדאמר בפרק במה מדליקין (שבת כה:) "ותזנח משלום נפשי" (איכה ג, יז), אמר רבי אבהו, זהו הדלקת נר בשבת, עד כאן . ופירוש זה אין כאן מקומו .

ומכל מקום התבאר לך פירוש המשנה הזאת שאמרה "על ג' דברים העולם עומד", כי העולם בבריאתו ובקיומו יש בו ג' דברים; כי העולם נברא בדין מן השם יתברך, שהוא גוזר בגזירת דין שיהיה נברא . וסדרו באמת וביושר, ואין דבר יוצא מן האמת מכל אשר ברא . והשלישי, אשר נתן השם יתברך בתכלית בריאת העולם כאשר היה נברא - העמידה, והוא המנוחה והשלום . כי בששת ימי המעשה לא היה מנוחה, רק היה התנועה לצאת לפעל , וככלות ימי המעשה היה העמידה, והוא המנוחה , וזהו השלום . וכמו שאמר רבי בשעת פטירתו (כתובות קד.) יהי רצון שיהא שלום במנוחתי, יצאה בת קול ואמרה (ר' ישעיה נז, ב) "יבא שלום ינוח על משכבותיו" . ולפיכך "העולם עומד על הדין ועל האמת ועל השלום". ואלו ג' דברים מצד ג' בחינות; מצד הפועל, שהוציא הבריאה לפעל בגזרתו, ובגזרה זאת מקיים אותו גם כן, כמו שהוציא אותו אל הפועל . וכאשר אם אין דין בעולם, אז העולם הוא מתמוטט מצד זה . והבחינה הב', מצד העולם עצמו, שהוא עשוי באמת . כמו הדיין שהוא דן דין , שנקרא 'דיין' מצד שהוא דן את הדין , והדין בעצמו צריך שיהיה אמת . וכך העולם נברא בדין וקיום שלו בדין, והעולם עצמו יש בו האמת, ואם אין אמת, אז העולם מתמוטט מצד בחינה זאת בעצמה, שיהיה בעולם האמת . והשלום הוא מצד בחינה ג', שתכלית העולם צריך שיהיה בו השלום והמנוחה, כמו שהיה בבריאת העולם , כי זה הוא השלמה ותכלית הדין, הוא השלום . וכך אם אין השלום בעולם, העולם הוא מתמוטט מצד הבחינה הזאת, הוא השלום, שהוא השלמת העולם . ונזכרו כסדר בלא שנוי .

ובא לומר כי הדין יש לו מעלה עליונה, שהעולם עומד עליו . וכן האמת יש לו מעלה עליונה, שהעולם מסודר באמת, וכל אשר בעולם נברא באמת . וכן מי שאינו במחלוקת הוא מעלה עליונה, שכן העולם עומד בשלום, כי בגמר הבריאה נתן לעולם העמידה ומנוחה שלא היה קודם, רק היה יוצא אל הפועל תמיד , ודבר זה הוא השלום אשר עליו עומד העולם, והוא למעלה מן ההויה שהוא בששת ימי המעשה. והוא אשר אמרנו למעלה ממדת רודף שלום , ודי בזה למבינים ולחכמים , ואין לפרש יותר, ופירוש זה ברור. ואלו* כל השלשה נכללים בדברי התנא , כי כאשר תעיין הם קרובים זה לזה , אך פירוש האחרון ברור שאין ספק בו .

ומעתה יש לך להבין, כי אלו ג' עמודים שזכר שמעון הצדיק (למעלה משנה ב) , דהיינו העבודה אשר זכר שמעון הצדיק, נגד זה זכר רבן שמעון בן גמליאל הדין. ואמרו ז"ל (מכילתא ס"פ יתרו) למה נסמכה פרשת משפטים (שמות כא, א) לפרשת מזבח (שמות כ, כא-כג), שתשים סנהדרין אצל המזבח . כי אלו ב' דברים, העבודה ודין, שניהם הם להקב"ה בפרט. כי כמו שהעבודה אליו , כך הדין אל הקב"ה, שנאמר (דברים א, יז) "כי המשפט לאלהים", וכתיב (ר' דה"י ב יט, ו) "כי לא לאדם תשפטו כי המשפט לאלהים" . ובפרשת שופטים (ר' דברים טז, יט-כ) מזהיר תחלה על הדין "צדק צדק תרדוף לא תטה משפט לא תקח שוחד", ואחר כך מזהיר על העבודה (שם פסוקים כא-כב) "לא תקים לך מצבה לא תטע אשירה", "לא תזבח וגו'" (דברים יז, א), כמו שהתבארו דברים אלו בנתיבות* עולם (נתיב הדין פ"א) כי אלו ב' דברים מיוחדים להקב"ה . ועוד אמרו (סנהדרין ז:) הממנה דיין שאינו הגון כאילו נטע אשירה, ובמקום תלמיד חכם כאילו נטע אשירה אצל המזבח, הרי הדין והמזבח ענין אחד . וכנגד התורה שזכר שמעון הצדיק, זכר רבן שמעון בן גמליאל האמת, כי התורה היא בעצמה "תורת אמת" (מלאכי ב, ו) , ואין אמת כמו התורה . וכנגד גמילות חסדים שזכר שמעון הצדיק, זכר רבן שמעון בן גמליאל השלום בין הבריות, והצדקה - שהוא גמילות חסדים - הוא שלום בעצמו, כמו שאמר (ישעיה לב, יז) "והיה מעשה הצדקה שלום" . וכמו שאמרו ז"ל (להלן פ"ב מ"ז) 'מרבה צדקה מרבה שלום', כמו שיתבאר בעזרת השם יתברך . וכן אמרו בפרק קמא דברכות (ח.), כל העוסק בתורה ובגמילות חסדים ומתפלל עם הצבור וכו' , שנאמר (תהלים נה, יט) "פדה בשלום נפשי וגו'". ופירש רש"י ז"ל (שם בברכות) גמילות חסדים נקרא שלום, שעל ידי גמילות חסדים יש שלום בין הבריות .

וכמו שעל ידי העבודה הוא טוב לשמים , וכך הדיין שהוא דן דין אמת לאמתו הוא טוב לשמים, שהרי הוא נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית (שבת י.) . ועל ידי התורה שזכר שמעון הצדיק, היא מעלת האדם עצמו, כמו שאמרנו למעלה , כנגד זה זכר רבן שמעון בן גמליאל האמת, שהוא מעלת ושלימות עצמו כאשר הוא איש אמת רודף האמת , כי האמת הוא שאהוב, והשקר הוא שנאוי ומאוס , והאמת יש לו מציאות, והשקר אין לו מציאות . וכמו שזכר שמעון הצדיק גמילות חסדים, שעל ידה* הוא טוב לבריות , כנגד זה רבן שמעון בן גמליאל זכר* השלום, שעל ידו* הוא טוב לבריות .

וההפרש בין אלו שזכר רבן שמעון בן גמליאל , כי אלו שזכר שמעון הצדיק על ידם השם יתברך התחיל לעולם, כי על ידי התורה ועבודה וגמילות חסדים היה השם יתברך משפיע העולם, כי אלו שזכר שמעון הצדיק, הם יסודות והתחלת העולם . ואלו ג' שזכר רבן שמעון בן גמליאל* הם קיום העולם, שעל ידם הקב"ה מקיים העולם; כי הדין קיום העולם, שהשם יתברך מעמיד העולם בגזירתו, שנאמר (תהלים לג, ט) "הוא אמר ויהי הוא צוה ויעמוד" , וגזירתו יתברך הוא הדין , שלכך נאמר בכל הבריאה "אלקים" (בראשית פרק א) . וכאשר יש דין בעולם, והדין הוא הגזירה, והדיין נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית (שבת י.) , שגזר על העולם הקיום במדת הדין, ובזה הקב"ה גוזר ומקיים העולם. ואם אין דין בעולם, הנה אין הקב"ה מקיים העולם בגזירתו יתברך גם כן . ואם אין האמת בעולם, אין הקב"ה מקיים העולם, דכתיב (תהלים קיא, ח) "סמוכים לעד לעולם עשוים באמת וישר" , הרי כי על ידי האמת הם סמוכים לעד לעולם, כי קושטא קאי, שקרא לא קאי (שבת קד.), ואם אין האמת, הרי העולם מתמוטט . ואם אין השלום, הרי אמרנו כי השלום הוא שנתן השם יתברך בבריאת עולמו בגמר הבריאה ההשלמה, והוא השלום, ובו תלוי הכל . ואם אין השלום, הרי זה התמוטטות העמוד שנתן השם יתברך לעולם . והבן הדברים האלו, שהם מופלגים מאוד, ועמוקים בחכמה עליונה מאד , כי עוד דברים גדולים ועמוקים, ואי אפשר לפרש יותר . והוא יתברך יזכנו בנתיב אמת ויושר .

אמנם סדר מוסר רבן גמליאל (למעלה משנה טז), ומוסר רבי שמעון בנו (משנה יז), ורבן שמעון בן גמליאל , וזה כי כל מוסרי הראשונים כדי להשלים האדם באהבה ויראה . אבל אלו מוסרי האחרונים, אינו רק שיהיה האדם שלם בעצמו . ולפיכך כאשר השלים מוסרי הזוגות, והם השלימו במוסר שלהם את האדם עד שהוא שלם באהבה וביראה אל השם יתברך, כמו שהתבאר , חזר התנא אל האדם לתת לו מוסר שבו יהיה לאדם שלימות בעצמו . וזה כמו שאמר (ר"ג במשנה טז) "עשה לך רב (-וקנה לך חבר-) והסתלק מן הספק". שכבר בארנו שעיקר המוסר הזה בא לומר, שיהיה אל האדם המדריגה השכלית אשר הוא ראוי אל האדם שהוא בעל שכל, וראוי שיהיו מעשיו שכליים, והשכל הוא ברור, כמו שכתבנו למעלה , ועל זה בא המוסר הזה בכללו. ואחר כך בא המוסר שאחריו מרבי שמעון בנו (משנה יז) לתת מוסר אל האדם במה שהוא בעל גוף, שיהיה נוהג כמו שראוי. לכן אמר (שם) 'כל ימי גדלתי בין חכמים, ולא מצאתי לגוף טוב אלא שתיקה', ודבר זה הוא מעלת האדם . כי מה שאמר (ר"ג במשנה טז) 'עשה לך רב', זה* אינו דומה למה שאמר יהושע בן פרחיה (משנה ו) 'עשה לך רב' , כי למעלה (משנה ו) פירש שיעשה לו רב כדי שלא יבא לידי חטא כאשר יסמוך על דעתו. וכאן (משנה טז) אמר 'עשה לך רב' אף שאינו רוצה לסמוך על דעתו כלל, עם כל זה אמר 'עשה לך רב' כדי שיהיה לו תורת אמת, וכמו שכתבנו זה למעלה . וראיה לזה, כי באלו ב' המוסרים אומרים 'אל תרבה לעשר אומדות' , כי נראה כי אין דבר זה הכרחי .

ונראה כי זכר ג' דברים (ר"ג במשנה טז) ; 'עשה לך רב', דהיינו השכל האמיתי, שהוא שכל התורה, שהוא נקרא 'שכל נבדל' . ואחר כך אמר 'הסתלק מן הספק', נגד שכל האדם, שנקרא אצל* האדם 'שכל היוליאני'* , אף בזה ראוי לך שלא יהיה לו ספק בכל הדברים שהם מגיעים אל זה . ואמר אחר כך 'ואל תרבה לעשר אומדות', נגד המחשבה והדמיון, כי השעור הוא המחשבה והדמיון , שאף בדבר זה לא יהיה לו ספק כאשר צריך לפעול בזה . ובזה הזכיר כל ג' דברים השייכים לאדם בעל שכל, שיהיה הנהגתו כמו שראוי לאדם בעל שכל . ואין דבר זה כמו המוסרים הראשונים, שהיו מחוייבים . וכן בדברי רבי שמעון (משנה יז) 'לא מצאתי לגוף טוב אלא שתיקה', מדה זאת אחר שהשלימו הזוגות דבריהם במוסר האדם שהוא יותר הכרחי מצד האהבה והיראה. ואחר גמר הזוגות, שהיו אבות העולם , בא רבן גמליאל ורבי שמעון בנו לתת מוסר שיהיה לו השלימות בעצמו מה שראוי אל האדם .

וכבר התבאר כי המוסרים לפי מה שהם אבות ; כי הקודמים, מוסר שלהם יותר ויותר הכרחי מצד האהבה והיראה, והזוג של אחריו מוסיף על הזוג שלפניו . וכאשר השלימו הזוגות דבריהם, אז בא רבן גמליאל (למעלה משנה טז) לתת מוסר לאדם שיהיה האדם שלם לגמרי בעצמו, שהוא בעל שכל, לכך זכר כל אלו ג' דברים שבהם הוא בעל דעת, כמו שהתבאר , ואין בזה אהבה ויראה. וכן המוסר שנתן רבי שמעון (למעלה משנה יז) אל האדם במה שהוא אדם בעל גוף, ואין זה רק שיהיה האדם שלם לגמרי, ולכך באו אלו שנים כסדר. ואחר כך סדר דברי* רבן שמעון בן גמליאל לומר 'על ג' דברים העולם עומד' , לומר לך כי העולם קודם האדם מצד שהעולם ראשון כמו שאמרנו, ולפיכך הזכיר תחילה שמעון הצדיק (משנה ב) 'על ג' דברים העולם עומד' . ואחר כך הזכירו* המקבלים השלמת האדם. וכאשר יושלם האדם, אז האדם קודם במעלה, והעולם אחרון, מצד שמעלת האדם על העולם . ולכך הזכיר באחרונה דברי רבן שמעון בן גמליאל, שאמר 'על שלשה דברים העולם קיים' , וקודם זה הזכיר רבן גמליאל 'עשה לך רב', ודברי רבי שמעון 'לא מצאתי לגוף טוב משתיקה', לומר כי האדם מצד מעלתו קודם העולם .

ועוד יש לך להבין , הנה כבר אמרנו (למעלה משנה ב) כי התחילו אנשי כנסת הגדולה בתורה , שהיא למעלה מן העולם , רק שהשם יתברך שהוא למעלה מהכל , והתורה היא תחילת המציאות . ואחר כך (למעלה משנה ב) "על שלשה דברים העולם עומד", שאם אין אלו שלשה דברים, אין התחלה אל העולם כלל. כי אלו שלשה דברים שזכר שמעון הצדיק (שם), דהיינו תורה ועבודה וגמילות חסדים, הם התחלת העולם, כמו שהתבאר למעלה שהם יסודות העולם . וכן סדר אנטיגנוס את האדם , שהוא התחלה בעולם , עד שכל העולם נברא בשביל האדם , והוא ראשון וקודם לכל שאר נמצאים . ולכך תקן אנטיגנוס את האדם שהוא ראשון, כמו שתקן שמעון הצדיק את העולם בכלל, ותקן האדם באהבה וביראה . וכן כל הזוגות השלימו את האדם, וכל הדברים אשר זכרו הזוגות, כלם הם תיקון מציאותו של אדם, שהוא התחלה ועיקר בעולם, מפני שהאדם במציאותו עם בני ביתו , ועם בני אדם אחרים שהם שייכים אליו, כמו שהתבאר למעלה . וכל המאמרים הם תקון את האדם מן הדבר שהוא יותר ראשון והתחלה עד היותר אחרון, כי כל אלו דברים שזכר הם תקון מציאותו שהם שייכים אל האדם , עד שכל המוסרים שנזכרו תקון השלמת האדם עד שהושלם בכל, שיהיה שלם באהבה וביראה עד סוף האהבה והיראה, כי הקודם הוא יותר תקון באהבה וביראה, עד האחרון, כמו שהתבאר למעלה . ואחר כך בא להשלים את האדם מצד עצמו , אף שאין בזה אהבה ויראה, רק שיהיה בריאה שלימה. ועל ב' דברים אלו באו ב' המאמרים, רבן גמליאל ושמעון בנו, להשלים האדם בעל שכל וגוף, שזהו כל האדם .

וכבר אמרנו כי על ידי שלשה דברים שזכר שמעון הצדיק, מתקשרים יסודות והתחלת העולם בו יתברך, כי יסוד והתחלת הדבר הוא שצריך שיהיה אליו עמוד להשען עליו . ואלו דברים שזכר בסוף הפרק, הם עמודי* העולם מצד שלימות העולם. כי העולם הזה הוא בא מן השם יתברך, ואליו שב כאשר הושלם , לכך צריך עמודים בתחלתו ובהשלמתו . ועל ידי שלשה דברים שזכר שמעון הצדיק בראשונה, העולם מקושר בו מצד התחלת העולם, ולכך הם עמודי העולם מצד התחלת העולם . ואילו שלשה שזכר רבי שמעון בן גמליאל הם עמודים לעולם מצד השלמתו כי מצד השלמתו דבק העולם בו יתברך, ולפיכך הם קיום העולם אחר שהושלם . וכמו שתראה כי בתחילת הבריאה כתיב (בראשית א, א) "בראשית ברא אלקים", סמך הבריאה אל השם יתברך, כי מצד התחלת העולם, אשר הוא יתברך התחלת העולם שממנו נברא, יש לעולם קשור עם השם יתברך. וכן מצד השלמת העולם יש לו קשור בו יתברך, והוא שכתוב (בראשית ב, ג) "אשר ברא אלקים לעשות" . הרי לך כי העולם יש לו קשור בו יתברך מצד ההשלמה .

ונזכרו שלשה עמודי העולם שהם התחלת העולם בתחילת בריאת העולם; דכתיב (בראשית א, א) "בראשית", ובמדרש (ב"ר א, א) אין "ראשית" אלא תורה, שנאמר (משלי ח, כב) "ה' קנני ראשית דרכו" . הרי נזכר העמוד הזה, שהוא עמוד הראשון . וכן נרמז העבודה במלת "בראשית", כדאמרינן בסוכה בפרק החליל (מט.) , תניא רבי ישמעאל אומר, אל תקרי "בראשית", אלא 'ברא שית', שיתין מששת ימי בראשית נבראו, שנאמר (שיה"ש ז, ב) "חמוקי ירכיך כמו חלאים", חלולים ומנוקבין עד התהום. הרי לך כי נרמז בזה המזבח שעליו העבודה , כי השיתין מן המזבח (סוכה מט., ורש"י שם). ואם לא כן שבשביל זה הוזכר , למה הוזכר כאן, ומה ענינו לכאן. אלא כי זה הוא עמוד העולם, אשר עליו עומד מצד התחלת העולם. ועוד דרשו במדרש (ב"ר א, ד) בשביל זכות חלה מעשר ובכורים נברא העולם, שנאמר "בראשית ברא אלקים", אין ראשית אלא חלה, שנאמר (במדבר טו, כ) "ראשית עריסותיכם". ואין ראשית אלא מעשר, שנאמר (דברים יח, ד) "ראשית דגנך". ואין ראשית אלא בכורים, שנאמר (שמות כג, יט) "ראשית בכורי אדמתך וגומ'". ולמה בשביל אלו שלשה דברים נברא העולם . אבל אלו שלשה דברים הם מה שהאדם נותן לאחרים משלו, שהם חלה מעשר ובכורים . ולא אמרו בשביל מתנות עניים , כי אין זה דומה למתנות עניים, לפי שהוא עני , ודבר זה כמו צדקה נחשב (דברים טו, יא) . אבל מה שנותן מעשר ללוי (במדבר יח, כא), וחלה לכהן (ב"ק קי:), אין זה מתנת עניים. וכן בכורים שנותן לכהן (שם), דבר זה נחשב גמילת חסד, כי גמילת חסד בין לעניים ובין לעשירים (סוכה מט:) , וזהו עמוד ג' שהעולם עומד עליו. ולכך בזכות אלו נברא העולם, כי דברים אלו עמוד אל העולם . הרי כי שלשה עמודים נרמזו במלת "בראשית". ויתורץ לך למה בזכות חלה ומעשר [ובכורים] נברא העולם, אלא שהוא גמילות חסדים, שהוא התחלת העולם. הרי כי נזכרו כל שלשה עמודים בתורה בתחילת הבריאה .

וכן אלו שלשה עמודים מצד השלמת העולם נרמזו בכתוב, והם שרמוזים בתורה בהשלמת העולם, דכתיב (בראשית ב, ג) "כי בו שבת מכל מלאכתו", ואמרו במדרש (ב"ר י, ט) מה מלאכה היתה בשבת, שברא שלום והשקט ומנוחה , וכמו שהתבאר למעלה בהקדמה כי השבת עצמו הוא השלום והשלמה , וכמו שתקנו ב"אתה אחד" (מנחה של שבת); 'מנוחת שלום ושלוה' . ואמר אחר כך (בראשית ב, ג) "אשר ברא אלקים", ושם זה הוא שייך אל הדיין, אין אלקים אלא דיין (רש"י שמות כ, א) , שבדין ברא העולם, והרי לך עמוד השני . עמוד השלישי הוא האמת, וחתם האמת בסוף אותיות "ברא אלהים לעשות", סופי תיבות אמת , ובו חתם הבריאה בחותמו של הקב"ה, שהוא אמת (שבת נה.) . והרי שיש לעולם שלשה עמודים מצד התחלתו, וכך יש לו שלשה עמודים מצד שלימות העולם. ודברים אלו עמוקים מאד, אי אפשר לפרש יותר, רק יש לך להבין מאד דברי חכמים .

ומעתה נראה כי מה שדלג התנא את רבי שמעון בן הלל , מפני שבא להפסיק בין מוסרי הראשונים ובין מוסרי האחרונים ; כי כל הראשונים הכל ענין אחד , ואלו ג' אחרונים דבר בפני עצמו , ולכך הפסיק ביניהם . וכן הפסיק בין* רבי שמעון בנו של רבן גמליאל (משנה יז) ובין רבן שמעון בן גמליאל , מפני שמוסר רבן שמעון בן גמליאל הוא בכלל העולם, אין דומה אל הראשונים. וכדי להבדיל ביניהם יש לעשות הפסק, ולפיכך לא זכר רבן גמליאל, וזכר רבן שמעון בן גמליאל, כי כל דברי חכמים מסודרים בחכמה מאד מאד למי שמבין דברי חכמה .

ותדע ותבין כי מן דברי שמעון הצדיק, שהתחיל לדבר מן העולם, עד סוף הפרק, הם עשרה דברי מוסר . ודבר זה הוא כנגד העולם, שמן התחלת בריאת העולם עד תכלית שלימות בריאת העולם הם עשרה מאמרות (להלן פ"ה מ"א), וכנגד זה זכרו עשרה מאמרים* נגד עשרה מאמרות. ובסוף מעשה בראשית היה מנוחת שלום ושאנן, כמו שהתבאר . ולכך חתם דבריו בכאן גם כן בשלום, והוא ראוי שיהיה בסוף . הרי כי הכל נמשך אל הבריאה לגמרי, מראש ועד סוף. ומזה הטעם גם כן היה צריך לדלג מן הדורות , שלא בא להזכיר רק עשרה, כנגד עשרה מאמרות. ורצה לעשות דברי רבי ראש הפרק , כמו שהוא ראש לכל ישראל, שבו היה תורה וגדולה במקום אחד . ולפיכך היה צריך לדלג מן הדורות. ותמצא כי ראשית המאמר מתחיל בכלל העולם; "בראשית ברא אלקים שמים וארץ" , שדבר זה כלל העולם, כי הכל נברא ביום הראשון (רש"י בראשית א, יד) . ומסיים (בראשית א, לא) "וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד", וזה גם כן כלל העולם, שעליו נאמר "וירא אלקים את כל אשר עשה". ובתחילת הבריאה נזכר בריאת כלל העולם, כי ההתחלה הוא התחלה אל הכל , וכן ההשלמה הוא השלמה אל הכל . ולכך מאמר הראשון מדבר מן כלל העולם 'על שלשה דברים העולם עומד'. וכן המאמר האחרון 'על שלשה דברים העולם' בכלל עומד .

וכן דברי רבי שמתחיל בו פרק אחד, הרי גם כן דבר מופלג, ולא בחנם מה שלא סדר אותו עם אבותיו , זולת הטעם אשר אמרנו . ודבר זה , כי מוסר רבי הוא על מעשה האדם בכלל . וזה אינו דומה למה שזכר את רבן גמליאל (משנה טז) ורבן שמעון בנו (משנה יז) שהם על השלמת האדם עצמו במה שהוא אדם . אבל דבר זה מצד מעשיו הכוללים, כי ראוי שיהיה האדם מוציא מעשים* אל הפועל, והמעשים נקראים תולדת האדם, כמו שביארו חכמים (קידושין מ.) כי מעשה הצדיק נקראים פירות אצל הצדיקים, וכדכתיב (ישעיה ג, י) "אמרו לצדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו", הרי לך כי המעשים פרי האדם ותולדות שלו . ודבר זה מופלג בפי החכמים, וכמו שפירש רש"י (בראשית ו, ט), שעיקר תולדות של אדם מעשים טובים . ולפיכך דברי רבי שאמר (להלן פ"ב מ"א) 'איזה דרך שיבחר לו האדם', וכן מה שאמר אחר כך (שם) 'הוי זהיר במצוה קלה כמו חמורה', הכל הם מעשה האדם הכוללים, והם תולדות האדם. והנה ידוע כי אחר מעשה בראשית כתיב (בראשית ב, ד) "אלה תולדות שמים וארץ בהבראם", שהיו עושים תולדות, ודבר זה ענין בפני עצמו . וכנגד זה בא מוסר רבי, שיהא תולדות האדם טובים וישרים, ולא יהיו תולדות רעים וזרים. ולפיכך עשה מדברי רבי ראש הפרק, כי דבר זה כנגד ענין אחר, שאינו בכלל עשרה מאמרות, רק כנגד "אלה תולדות שמים וארץ", וכנגד זה מעשה האדם, כי ראוי שיהיה האדם מוציא מעשים שלמים, וזה ענין בפני עצמו . ודברי רבי אינם במעשים מיוחדים כמו שהיו כל דברי הראשונים , אבל הם במעשים כוללים, כמו שאומר "איזה* דרך שיבור לו האדם וכו'", ובזה נכללו כל מעשה האדם . ולפיכך ראוי שיהיה דברי רבי ראש הפרק .

ואחר כך דברי רבן גמליאל בנו, שאמר (להלן פ"ב מ"ב) "יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ". כי דרך ארץ גם כן הוא מעשה האדם, רק שהוא למטה מן התורה ומן המצות, שהם מעשה האדם בהנהגת העולם בלבד . והוא כנגד מה שהיה אחר שחטא האדם וגורש מגן עדן (בראשית ג, כג-כד), וקנה האדם ענין חדש מה שלא היה לו מתחילה כלל, והוא דרך ארץ, שלא היה צריך מקודם . ולפיכך כתיב (בראשית ג, כג) "וישלחהו ה' מגן עדן לעבוד את האדמה אשר לוקח משם" . ובודאי דבר זה הוא המדריגה האחרונה מן האדם, שיהיה האדם נוהג כמנהגו של עולם בדרך ארץ . וכתיב אצל האדם (שם פסוק כד) "לשמור דרך עץ החיים", ודרשו ז"ל (ויק"ר ט, ג) "דרך" זה דרך ארץ, "עץ" זהו התורה, כמו שמבואר בהקדמה , כי אז היה מקבל עליו לשמור דרך ארץ . ולפיכך ראוי מוסר זה לרבן גמליאל, שהוא האחרון . וזהו מה שאמר (להלן פ"ב מ"ב) "שיגיעת שניהם משכחת עון", כלומר כאשר האדם יגע בתורה ובדרך ארץ, כמו שהיה בבריאה במעשה בראשית , דבר זה מסלק העון. כי כאשר הנהגת האדם בשלימות כאשר ראוי אל הבריאה, אז לא בא החטא, שהוא חסרון אל האדם, וכמו שיתבאר בפרק רבי אומר . ופירוש זה ברור מאד כאשר תשכיל ותבין דברי חכמה, ותדע כמה דברי* חכמים בחכמה עמוקה, ודי בזה. והתבאר לך הדברים האלו באמתות אם תעמיק בהם.

והגרסא הנכונה במאמר שמעון הצדיק (למעלה משנה ב) "על שלשה דברים העולם עומד", ובדברי רבן שמעון בן גמליאל "העולם קיים" , כי פירושו שלא יהורס, רק עומד קיים בקיומו. ודבר זה שייך לומר כאשר אלו העמודים השלשה הם מצד גמר העולם וקיומו , שייך לומר "על שלשה דברים העולם קיים", ודבר זה מבואר.

ברכה והודאה ושבח לאל, שעזרנו* לסיים פרק משה קבל