דרך חיים א:יד

ואחר שאמר הלל דברים אלו , חזר לומר שאין לאדם לחשוב עצמו בעל מעלה ובעל תורה , ואם כן יש לו לקנות התורה, שעל ידה נחשב בעל מעלה . וזה שאמר 'אם אין אני לי מי לי', כלומר שאם אין האדם משלים עצמו בתורה ובמצות, 'מי לי', שאין התורה והמצות שיעשו אחרים תועלת ושלימות אליו , אף אם למד אביו תורה, אין יורש בנו ממנו דבר . ואין הדבר כמו העושר, שאפשר שהאדם אחד יאסף ממון, ויתן אותו במתנה לאיש אשר לא עמל בו . או שלפעמים האדם יורש מאביו הרבה . ועוד בעולם הזה הרבה דברים בשביל אחד, והוא מזכה את הכל, כמו דקיימא לן (תענית ט.) גשמים בשביל יחיד , וכל העולם ניזון בשביל חנינא (ברכות יז:), וכן הרבה דברים . אבל שיהיה האדם בעל מעלה, שעל ידי זה יקנה האדם עולם הבא, אינו כך, רק אם זוכה בעצמו, ואין האחד משלים את האחר* , וזה "אם אין אני לי מי לי". "ואם אני לעצמי", רוצה לומר שאף אם יעשה האדם המוטל עליו, "מה אני", כלומר שאני רק בשר ודם, ואין יכול לטרוח הרבה במצות לפי מה שראוי אל הנפש .

ובמדרש ויקרא רבה (ד, ב), "כל עמל אדם לפיהו" (קהלת ו, ז), אמר רבי שמואל בר יצחק, כל מה שיגע האדם מצות ומעשים טובים, אינו אלא לפיהו, ולא לפי בנו ולא לפי בתו . ובמדרש (שם) עוד, אמר רבי לוי, "גם הנפש לא תמלא" (קהלת ו, ז), לפי שהנפש יודעת מה שהיא יגעה לעצמה היא יגעה, ולפיכך אינה שביעה מצות ומעשים טובים. אמר רבי לוי, [משל] לעירני שהיה נשוי בת מלכים, אף על פי שמאכילה כל מעדני עולם, אינו יוצא ידי חובתו, למה, שהיא בת מלכים. כך כל מה שיפעל האדם עם הנפש, אינו יוצא ידי* חובתו, למה, שהיא מלמעלה, עד כאן. בארו בזה כי האדם כל מה שישלים עצמו הוא אליו, ואין שלימות שלו מגיע לזולתו, ואפילו לבנו ולבתו, רק אליו . ואמר רבי לוי על זה נאמר "גם הנפש לא תמלא", שלא יאמר האדם אפשר שיהיה נפשו מלא מצות ומעשים, כי האדם שאוכל ושותה הרבה, בודאי תמלא בטנו. על זה אמר "גם הנפש לא תמלא", שתמיד עוד הנפש מבקש להשלים עצמה . ומביא רבי לוי משל זה, לעירני שהוא בן כפר, שהיה נשוי בת מלכים, שאי אפשר להעירני הזה שיוצא ידי חובתו עם בת מלכים. כך הנשמה שהיא מלמעלה, והיא נשאת לאדם בעל גוף, ואף אם האדם עושה כמה מצות ומעשים טובים, והם השלמה לנפש , מכל מקום לא תמלא הנפש, שתהא מושלמת בשלימות לגמרי - שהיא בעצמה מן השם יתברך - כפי מה שראוי אל הנפש. ומפני כך אינה שביעה ממה שעושה האדם בגופו תורה ומצות ומעשים טובים, לפי חשיבות ומעלת הנפש שהיא מן למעלה, והאדם הוא מלמטה בעל גוף , אין הנפש שהיא מלמעלה שביעה מזה לגמרי, כאשר ראוי לנפש, שהיא מן השמים . ועל אלו דברים אמר הלל "אם אין אני לי מי לי", כי צריך האדם להשלים עצמו, כי לא יגיע אליו השלימות מאחר. ואף "כשאני לעצמי מה אני", כלומר שהאדם עושה מצות בגופו, וכמו שבארנו בהקדמה על הכתוב (משלי ו, כג) "כי נר מצוה ותורה אור" , ואין בזה השלמה אל הנפש, דהיינו השלמה כראוי אל הנפש ומעלתו. ולכך אמר "מה אני", כי סוף סוף בן אדם הוא . והוסיף לומר "ואם לא עכשיו אימתי", הוא דבר שלישי, כי האדם קצר ימים , "ואם לא עכשו אימתי". ולפיכך מוטל על האדם להקיץ משנתו, ולעשות מצות ומעשים טובים , אחר שאי אפשר לו לסמוך על אחר , ואף אם יעשה כל המוטל עליו, אל יחשוב כי יש השלמה ושביעה להשלים את נפשו, כי אף אם הוא לעצמו מה הוא, כי לא* יוכל להשביע את נפשו במצות ובמעשים טובים . ומכל שכן "אם לא עכשיו אימתי", כי הוא קצר ימים, ופתאום ילקח ואיננו . וכל דברי הלל כמו שהיתה מדתו שהיה* בעל ענוה (שבת ל:), וכל אלו דברים שייכים לו , ולפיכך אמרם ביחד .