דרך ימה סה

תרופה למכתה להשיב טהרתה אלי' או אם כבר הצרעת פשתה בקרבה וגם כי ירבה לה רפואת תעלה לא יועיל ובהתבוננת מעט יגלה לעינינו אף כי דרכי ההשחתה רבים מאד להסיר פעמי האדם ממעגל הישר בכל זה המה נפרדים בכללותם לשני סוגים ראשים האחד שיודע ומאמין כל דברי ה' בתורה שבכתב ובעל פה ומבין ומכיר שכל הנלוז מדרכו' ואינו שומר מצותי' וחקתי' הוא מעוזבי ה' ובכל זה גודל התאוה אשר בקרבו ימשול בו לפלס מעגלותיו חוץ מנחלת ה' להתגולל במזימות רשע ולהתערב בגוים לעשות כמעשיהם ומיפר בריתו ית' עד שיהי' כאחד מהם. וסיג הב' אשר מטים עקלקלותם לכפור בתורת ה' ופערו פיהם לבאר התורה כפי חפצם וחשקם להתיר כל האיסורים או שדבר ה' הו' רק לשעתו ומקומו וכל המעשים רצוים רק יהי' תכלית המעשים לעבדו ובזה המה מפירים עצת ה' ורוח זר אשר בקרבם תשא עבודת ותהלוכות העמים לאלקיהם לעשות כן לה' כאשר שמענו בדור הזה במוה"ר שרבו המתפרצים כאלה ומתפארים לאמר כי רק המה היכל ה' הם ועבדיו הנאמנים העומדים בחצרות קדשו להיות לתפארת בין העמים וההפרד בין שני הסוגים הוא כי הראשון עוד יש תקוה כי יבא בימים אשר אין לו חפץ בהם ושקטה אש התאוה בקרבו לא יעשה עוד כאולתו לעזוב את בריתו ית' בהיותו מאמין בכל חקת התורה שהיא דבר ה' גם אינו מחטיא זולתו להיותו יודע כי לא ישר דרכו בעיני ה' וכל מי שלא יסיר מעגלותיו מנתיבות מצותיו ורצונו לשמור מצות ה' לא יהי' דבק עמו להתגולל אתו במזימת רשע לעזוב את ה' ולהפר בריתו לא כן הסוג השני אשר בפיהם עובדים את ה' ומפארים כבודו ואינם מאמינים בתורתו ומפירים חקיו ומשפטיו בהיותם מסתפחים בנחלת עבדי ה' ואינם עוזבים את בריתו כאשר עולה על רוחם אין עוד תקוה שיסורו מאולתם אף כי יבא בימים ישרים דרכיהם בעיניהם למצא חן בעיני אלקים וגם כי ירבו אילי נביות לא יועילו ולא יצליחו וכמו שכ' הרמב"ם הובא ברמ"א סי' תו"ח שכל המבעט ואינו מאמין שיו"כ מכפר או שחטאת ואשם מכפרין אף שמקיים לעשות כדבר ה' ולא שינה דרכו אין מכפרין עליו גם מחטיאים אחרים להיותם מתפארים בעם לאמר כי רק המה ידעו ויבינו דעת עליון ובקרבם ה' לחזות במראה אלקים ובאלה חפץ ה' והחליקו בחלקלקות לשונם להטיב דרכם לעיני העם ורצים אחריהם כעם ככהן ורבים חללים הפילו להפר עצת ה' ותורתו וכל המחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה והנה הראשון נקרא עוזב את ה' ואת בריתו כיון שיודע בעצמו שאיננו מבעלי בריתו ואינו עומד לפניו ית' רק תאות לבו גברה עליו לזנות אחרי לבבו ואחרי עיניו כענין זנות שהוא רק מחשק התאוה אכן השני שהוא עומד לפי דעתו על אדמת קודש לעלות בהר ה' רק פונה ומביט במעשי העמים זולתו לילך בחקותיהם לעשות כן לה' ואיננו זונה ולא עוזב רק פונה אנה ואנה. והנם השם ניאוץ איננו נופל רק בעומד לפני המנואץ כדכתיב עד אנה ינאצוני א"כ על הא' איני נופל שם ניאץ שאינו עושה מעשה לפניו ולמצא חן בעיניו. אמנם הב' יקרא מנאץ את ה' שעומד לפניו במעשי תעתועים לעבדו ולמצא חן בעיניו בתעבות כדכתיב (תהלים ו') כי הלל רשע על תאות נפשו ובצע ברך ניאץ את ה' ר"ל שמתפאר ומתהלל במעלליו