דרך פקודיך פד

ולא נימול (ואין להבן אב) מותר לשחוט עלי' הקרבן פסח כיון שהמצוה אינה מוטלת עלי' להכניסו בברית רק על הב"ד. אבל אם אשה קנתה עבדים ולא נימולו או שפחות ולא טבלו הרי אלו מעכבים אותה מלעשות הפסח עד שימולו ויטבלו. דהמצוה מוטל עליה כנ"ל

(ה) זה פשוט עבד מקנת כסף אפי' נולד בע"פ וקנאו בו ביום מעכבו מלעשות הפסח עד שימול אותו דעבד מקנת כסף נימול ביומו אפילו אינו בן ח' ימים וכיון שחל עליו החיוב מדאורייתא מעכב

(ו) נ"ל לפשוט. אם נמנה על פסח אחד ונשחט הפסח והוא לא ידע ונמנה על פסח אחר ונשחט זורקין עליו את הדם מן הראשון ואוכל מן הראשון ואם הוא ספק איזה נשחט ראשון אם יש עמו מנויים אחרים בכל פסח ופסח אזי יזרקו הדם שניהם והוא איני אוכל לאמן הראשון ולא מן השני. ויצא י"ח דאכילה מצוה בפ"ע ואינה מעכבת: ש

מ"ע ו לאכול בשר הפסח ליל ט"ו ניסן

חלק

המעשה

(א) מצוה ו' לאכול בשר הפסח (שהקריבו בי"ד ניסן כמצותו בביהמ"ק) ליל ט"ו ניסן שנא' ואכלו את הבשר בלילה הזה צריך כל אחד זכרים ונקבות לאכול ממנו עכ"פ כזית. ולברך עליו ברוך וכו' אקב"ו לאכול את הפסח ואם לא אכל כזית לא יצא י"ח המצוה וגם הברכה הוא לבטלה **(הג"ה. ו' הוא אות חיים כמבואר בזכר והנה באכילת הפסח ואכלו את הבשר בלילה וכו' ועבר י"י לנגיף וכו'. ולא יהי' בכם נגף וכו':)**

(ב) מקום אכילתו בירושלים עה"ק בכל העיר לפנים מן החומה המקודשת כל חבורה וחבורה במקומה ואסור להוציאו מחבורה לחבורה

(ג) צריך לאכלו בלילה ודאית דוקא היינו אחר יציאת ג' ככבים בינונים. ומפני שאין הכל בקיאים בין בינונים לגדולים ימתין עד שיראה ג' ככבים קטנים וביום המעונן ימתין עד שיצא הספק מלבו ואם אכלו ביום עובר בעשה (אפילו אכלו גם בלילה דהיינו שהניח כזית לאכילת הלילה נ"ל)

(ד) צריך לאכלו צלי אש דוקא ולאפוקי צלי מחמת דבר אחר) אכלו חי עובר בעשה (אפילו אכל כזית צלי אש אעפ"כ עבר אעשה נ"ל)

(ה) צריך לאכלו על מצות ומרורים (פלוגתא דחכמים והלל חכמים ס"ל כל אחד בפ"ע דוקא. והלל ס"ל כולם ביחד בכריכה דוקא ע"כ ירא שמים יצא ידי שניהם אוכל מכ"א בפ"ע תחילה כזית ואח"כ כורך כזית פסח וכזית מצה וכזית מרור ביחד ואוכלה זהו למצוה מ"ה מיהו אם לא עשה רק כחכמים יצא דהלכה כרבים. אבל אם עשה רק כהלל לא יצא דחכמים ס"ל דמצות מבטלות זו את זו וצריך לחזור ולאכול כ"א בפ"ע) אם לא אכל על מצות ומרורים אעפי"כ יצא י"ח מצות הפסח וכן אם אין לו מצות ומרורים אף על פי כן מחוייב לאכול הפסח

(ו) מצוה מן המובחר לאוכלו על השובע לפיכך אם הקריב חגיגת י"ד יאכלנו תחלה (ויברך אקב"ו לאכול את הזבח) ואח"כ יאכל את הפסח (ואעפ"כ כשאוכל תחלה את החגיגה יזהר שלא יאכל כדי שבעו דאז לא יצא אח"כ י"ח אכילת הפסח דאכילה גסה לא מקרי אכילה ואפילו אם אכל ביוה"כ אכילת גסה אינו חייב) ע"כ החכם עיניו בראשו ומי שאינו יכול לדקדק ולכוין שיאכל עד סמוך לשביעה ויצטרך עוד לאכילת הפסח יותר טוב שיאכלנו ברעבון דהא דנאכל על