דרך פקודיך סט

לשוטט בשכלו מה ענין המצוה הזאת יפול במכמורת כי האיך אפשר לנברא בריה קטנה מעוטה בדעת לבוא עד תכלית חכמתו והוא וחכמתו ודעתו אחד. וכמו שיארע לאדם שיצטרך למלאות רעבונו מחיטין. אזי מוכרת לקצרם ולזורם ולבררם ולטוחנם ולאפותם וימלא רעבונו באכילתו מהם. משא"כ כשירצה לשבור רעבונו יניח מלאכתו זאת ויאמר לא אעשה המלאכות הללו עד אשר אבוא לתכלית הדבר לידע למה עשה ה' ככה ולא ברא גלוסקאות מנוקה בשלמות הנה לא ישבור רעבונו בחקירתו זאת וירד לשחת בטפשות חקירתו. הבן הדברים. והנה אברהם אבינו להיות שבא בעולם תוהו ולא הי' לו רב למורה ולא תורה. אזי התהלך בחקירתו האנושיית להתבונן שאין בירה בלא מנהיג עד שנגלה אליו ממהקב"ה ואמר לו אני הוא בעל הבירה אחרי כל חקירותיו ושכליותיו נתן לו השי"ת המצוה הזאת ואמר לו התהלך לפני והי' תמים. להורות גם לבניו אחריו שא"א לו לבוא לתכלית טעמי מצותיו ית"ש וזה כל האדם לשמור ולעשות ולקיים והנה הפלוסופים נפלו ברשת זו טמנו לנפשם בחקירותם הפלוסופיות בחקרם איך יושלם הנפש הרוחנית ע"י מצוה המעשיית הגשמיית ולפי דעתם ההצלחה להנפשיות הוא ביותר בהשכלת השכל בענייני הגלגלים והכוכבים אשר הנשוא הוא דבר נכבד מגרמיים השמיימים ועי"ז באו לחפות דברים אשר לא כן על מצות יי' אלקינו. בשכלם המיגשם לחומריי. אין כאן מקום להתפשט באורך ורוחב ביטול טענותיהם המשובשות רק באתי לעורר בענין המצוה הזאת שנצטוה בה א"א בראשונה והוא היה ראש החוקרים והפלוסופים אמר לו הש"י התהלך לפני והיה תמים. עשה המצות כאשר צוך יי' אלקיך וזה הוא הצלחת נפשך ורוחך ונשמתך מבלי הביט אל חקירה בשכל המוגבל בחומר. כי הוא ית' הוא היוצר והבורא הוא היודע הטוב לנו ולנשמותינו

(ו) יבא לנו מזה בעסוק האדם במצוה הזאת. וגם כל ימי חלדו בזכירתו במצוה הזאת החתומה בבשרו. והיא מנגדת לשכל האנושי המוגבל בחומר. להיות השכל החומריי מחמיה למה יברא הש"י בריא לבטלה ויצוה להסירה לבטלה הנה הקדים הש"י לאברהם אוהבו התהלך לפני והיה תמים הנה בזכור האדם במצוה הזאת הנה בכלל זה להיות תמים עמו ית' בכל ענייני תורתו ובמצותיו ובכל ענייני העולם ולהאמין כי הוא היודע בטוב לנו. הוא האל הטוב והמטיב לנו ועשי' מצותיו ית' בעשית הגשמיות וחיקר דיני מצותיו כשור ובור ומבעה והבער הוא הצלחת נפשינו. היפך סברת החוקרים אשר עילה מצאו בשכלם החומריי לומר שעיקר הצלחת הנפש לחקור על הגלגלים והככבים וכיוצא וכאשר יתבונן האדם בזה וימצא א"ע מחוסר אמנה בזה ישוב אל י"י וירחמהו: (ז) עוד כתב החינוך והרב מהר"ם חאגיז ולכך לא נברא כך האיש הישראלי רק נצטוה להשלים תיקון גופו ע"י האדם להורות דכמו שלימות צורת גופו נשלם ע"י האדם כן שלימות צורת נפשו הוא ע"י האדם בבחירתו (ונ"ל מהעמיק בדבר. דרצ"ל שלא ילחצני השכל דהידיעה של הבורא ית' מכרחת את האדם והבן ולדעת זה בודאי נכלל בכלל התהלך לפני והי' תמים רצ"ל שתאמין שהילוכך הוא לפני היינו לפני השגחתי וידיעתי בעתיד עכ"ז והיה תמים בבחירתך שאין ידיעתי מכרחת. וכזה פירש החסיד מהר"י יעב"ץ משנה באבות. הכל צפוי והרשות נתונה. היינו הכל צפוי לפניו ית'. עכ"ז והרשות נתונה כי הבחירה חפשית. וזה הוא פירוש קרוב לפשוטו כפשט המקרא התהלך לפני וכו' והוא הקדמה למצות מילה להורות דכמו שלימות הגוף תלוי במעשה האדם כמו כן שלימות הנפש תלוי בבחירה וכמ"ש החכמים הנ"ל ולפ"ד להיות הפשט הזה במקרא קרוב לפשוטו. א"כ הוה ג"כ כטעם המפורש בתורה ואפשר הטעם הזה מעכב וצריך לכוונו בעת קיום המצוה

(ח) כאשר תבוא בסוד י"י כאשר