דרך פקודיך סד
Derech Pikudecha 64 · דרך פקודיך · free full Hebrew text
Open in the reader →שנשארה עור החופה את רוב גובהה של עטרה) ג"כ אין ליתן לאחר לתקן היכא דאפשר בו דמצוה בו וכו' והוא פשוט
(ו) דבר ידוע הלכה למעשה דמילה בזמנה דוחה שבת וכגון דא צריך להודיע דין חדש שהמציא הרב הגדול בעל לבושי שרד מאי דידוע דבהוציא הולד ראשו חוץ לפרוזדור ה"ה כילוד ומבואר בגמ' דהוצאת הראש חוץ לפרוזדור מיקרי כשהיולדת אינה יכולה לילך עוד ברגליה וצריכות חברותי' לשאת אותה והנה זה יארע כמה פעמים זמן רב קודם לידת הילד והנה יארע כשיולדת בליל שבת וכבר קודם הכנסת שבת לא היתה יכולה לילך ברגליה וא"כ הי' בשבת מילה שלא בזמנה ומחללין שבת במילתו וע"כ צריך המוהל לחקור על זה ולשאול את פי המילדת מפשה שהיה
(ז) כתב הב"י בשם התשב"ץ דמילה שלא בזמנה אין מוהלין ביום ה' דא"כ יחול יום הג' בשבת ויש חשש סכנה ויצטרכו לחלל שבת ח"ו וכן ביום ו' ונ"ל הקטן ראי' דמוהלין דאמרינן במתניתין תינוק נימול לתשעה וכו' לאחד עשר לא וכו' וא"כ לפי"ז משכחת לה שני ימים של ר"ה ביום ג"ד ואח"כ יהיה ביום ה' מילה שלא בזמנה ומשכחת לה טובא אלא ע"כ צריך לומר דחלין גם במילה שלא בזמנה ביום ה' ודוק נ"ל
(ח) אם לא מל האב את בנו חייבים הב"ד למולו אפילו האב לפנינו ואינו רוצה הגם דנ"ל דבזה מכין אותו עד שתצא נפשו כדין עשה סוכה ואינו עושה וכו' עכ"ז בין כך וכך חייבים הב"ד למולו ולא ימתינו פד שירצה האב נ"ל
(ט) אם לא מלוהו האב והב"ד חייב למול א"פ כשיגדיל ואם לא מל א"פ חייב כרת ובכל יום עובר ע"ז משיגדיל ואינו מל א"ע באין סכנה בדבר ואין מונע: (יוד) ונ"ל דכל איש ואיש מישראל מיקרי ב"ד לענין זה באם רואה איש ישראלי קטן בן ישראל שאינו מהול ויכול למולו חייב למולו וכ"ה המנהג
(יא) הנימול תוך ח' או הנימול בלילה צריך לחזור ולהטיף ממנו דם ברית ונ"ל דגם בהטפת דם ברית החיוב על האב לא עשה האב החיוב על הב"ד (היינו על כל איש מישראל אשר יכול לעשות כן) אם לא עשו כן החיוב עליו משיגדיל
(יב) מסתפקנא מי שאינו מהול והגדיל ואינו רוצה למול א"ע וידינו תקיפה עליו אם נאמר דמכין אותו עד שתצא נפשו או עד שמתרצה למולו או נאמר דאפשר דשאני הכא משאר מ"ע דכמו דאפשר להכות אותו כן הוא באפשרי לקושרו ולכפותו ולמול את בשר ערלתו ודעתי נוטה דאין למולו בעל כרחו דכיון שהגדיל החיוב מוטל עליו ומה שאחרים מוהלין אותו הוא מטעם שליחות וא"א להיעשות לו שליח בעל כרחו ע"כ הדין הוא כמו בכל מ"ע דמכין אותו עד שיתרצה או עד וכו' כנ"ל
(יג) ולפי"ז נ"ל באפשר דאם אירע שמלוהו בעל כרתו לא יצא י"ח ואפשר כשיתרצה צריך לחזור ולהטיף ממנו דם ברית וצ"ע
(יד) קטן שהוא אדום או ירוק אין מלין אותו עד שיחזור למראיתו. וצריך ליזהר בזה הרבה כי מצוי הוא כמה פעמים ואין לסמוך על הנשים בזה באמרם שהתולדה כך הוא וכיוצא בזה בהבליהם כיון שהוא דינא דגמ' בעסק ספק נפשות
(טו) קטן החולה ממתינין לו עד שיבריא ומיום שהבריא ממתינים לו ח' ימים היינו ז' ימים מעת לעת משא"כ האדום וירוק מיד כשחוזר למראיתו הראוי לו אין ממתינין
(טו) אם הבן הראשון והשני מתו מחמת מילה שוב לא ימולו השלישי עד שיגדיל ויתחזק כוחו. ותלינן הדבר באיש ובאשה דהיינו בנשא הוא אחרת ונישאת היא לאחר חוששין לשניהם. ואינם מלין את ילדיהם עד שיגדלו גם באחיות תלינן דהיינו אשה שמלה את בנה ומת וכן אחותה. שוב אחותם השלישית לא תמול את בנה עד