דרך פקודיך כה

באונס ע"י הסתכלות פתאומי וכיוצא. ודאי זה אינו מסוג הזה. דע"ז נצטוינו ולא תתורו אחרי לבבכם וכו' היינו כשיגיעו ח"ו לידו הרהור צריך לקיים ולא תתורו וכו' לדחות הדבר ממחשבתו רק כאשר יזכירהו השכל שזה ההרהור אסור. והוא מאריך במחשבה ברצון זה הוא האיסור מן התורה אפילו לצייר התענוג של התענוג במחשבה ברצון אסור. אבל מה שנופל לאדם במחשבה באונס. ותיכף שיזכירהו השכל והיצ"ט יקיים ולא תתורו וכו' יהי' חלקו בחיים ואין בידו עון. ואדרבה מצות ולא תתורו וכו' תחשב בחשבון מצותיו. וזה הוא הפירוש של ולא תתורו. מלשון התרי"ם את הארץ היינו מרגלים שדרך המרגל לחפש ולחקור במטמונות. כן נצטוינו שלא לחקור ולחפש ולהאריך במחשבה הנופלת פתאומית רק ידחנה ממחשבתו ואז טוב לו

(ו) אחר הדברים האלה באתי להזכיר פרט אחד לי ולבני גילי את אשר נמצא כתוב בכתבי תלמידי הבעש"ט זצלה"ה בנפול לאדם בשעת תורה ועבודה מחשב' זרה והרהור רע אל ידחהו ממחשבתי רק יעלנה לשורשה דהיינו אם היא מחשבה מזנות וכיוצא שהיא מסוג בחי' אהב"ה יעלנה לשורשה למדת אהבה אמיתיית היינו מדת החסד וכן מחשבת היראה למדת הגבורה וכיוצא בזה בבנ"ד למדת התפאר"ת כי הם מהניצוצין שנפלו בשבירה ובאו אצלו לצורך עלי' א"כ לפי"ז א"צ לדחות המחשבה רעה ממחשבתו רק אדרבה להאריך עד שיעלנה לשורשה באופנים הידועים למשכילים

תדע ידידי שאין הדברים כפשוטים לפני כל אדם כי אם תאמר כן הנה תפול ח"ו המצות ל"ת של ולא תתור"ו אשר נצטוינו רק תדע שהדבריהם הללו מגיעים רק לצדיקים תמימים אשר לבם חלל בקרבם ויודעים בטוב אשר כבר בטלה אצלם החמדה והתאוה והנה מהיכן באה לו המחשבה הלזו בודאי זה אינו מצד יצרם הרע כי כבר הפכוהו לטוב ולמתוק ע"כ זאת המחשבה מניצוצי השבירה באה להעלותם משא"כ מי שאש היצר עדיין בוער ומתאוה לתאוה הגם שאינו עושה בפועל אבל התאוה בחובו נטמנת להתאוות להיתר ולאיסור תאוות גשמיות הנה איך תאמר שיעלנה והנה זאת התאוה הוא מחלק הרע והחומר שבקרבו ע"כ לאיש כזה אין מנוס רק לקיים ולא תתור"ו לדחות זאת המחשבה תיכף בזכרו (עיין כ"ז בס' התניא של החסיד הגאון מהרז"ש זצ"ל) וזה לדעתי פי' הפסוק ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אש"ר את"ם זוני"ם אחריה"ם רצ"ל מה שאני מצוה אותך ולא תתורו לדחות מחשבה רעה ממחשבתך תיכף כרגע היינו דוקא כשהמחשבה הזאת היא עדיין ממחשבות כאילו אשר אתם זונים אחריה' עדיין שיש בתוככם עדיין חשקות ותאוה להענין הזה הנופל במחשבתך א"כ המחשבה הזאת הוא מצד תאוותך הבהמיית משא"כ אם הוא מחשבה כזאת אשר אינכם זונים אחריה עוד שכבר בטל אצלך היצר מזה הענין אז יש ענה טובה מזה להעלותה לי"י כי המחשבה היא מניצוצי השבורה ובא' לצורך עלי'

(ז) לפ"ז יש להתבונן אפילו אינו צדיק גמור רק שבאותו הענין הנופלת במחשבתו יודע בעצמו בטוב שאין לו תאוה לזה ע"כ הוא ג"כ מניצוצי השבירה ומהראוי למשכיל להתעסק בצורך עליה כפי שכלו ותבונתו

(ח) הנה לפי הנ"ל עיקר התעסקות בעליית המחשבה הוא להשרידים אשר י"י קורא אבל לפשוטי ההמון ידחה המחשבה רעה לקיים ולא תתורו אעפי"כ אחר הדחיה מהראוי לחשוב ולצייר השמות הצריכים לעלי' לכל ענין כפי בחינתו דהיינו במחשבת אהבה יצייר השם אל והשם הוי"ה בניקוד סגו"ל ובמחשבת יראה יצייר השם אלקים והו"י בניקוד שב"א וכיוצא בשאר אין מן הצורך להאריך וכבר הם בכתובים אצלינו דרושים עמוקים בזה. וכעת די בזה למשכיל יהי י"י אלקינו עמנו

(א) הקדמה ח' בענין יראה ואהבה היראה ואהבה הם ב' מצות ממנין תרי"ג כאשר יתבארו במקומן אם יזכנו השי"ת והנה הם ממצות הנהוגים