דרך פקודיך רלו

החדש גי' אדם ומקודם התיקון הי' רק ב"ן. הנה יראתי להרחיב הדביר וציינתי כ"ז למשמרת עד אקבל האמת מפי סופרים וספרים יעזרנו הש"י ע ד כ"ש ועל כיוצא בזה אומר לא שמענא ולא אימא לומר שהאמת הוא כן רק ציינתי שלא אשכח את הנלע"ד וכ"ז כמקצר ועולה מכסה אלף כו'

י"ד והנה יצא לנו מכללות הדברים אשר כונת וטעם המצו' הוא להעלות הנשמות וניה"ק מן הקליפה וליחד הדודים והריעים בעולמות העליונים. ולהוריד השפעות טובות לכ"י ולזה יכוין המשכיל בקדושה בעת התקדש א"ע בעזרתו ית"ש המצוה וקדוש יאמר לו

ט"ו וצריך להתבונן מה דקשיא לכאור' על הטעם הלז הנאמר ונשנה מפי קדושי עליונים דהרי כלל בידינו דכל המצות הם לצורך גבוה ליקובה"ו ומאי רבותא דמצוה זאת דייקא וגם בענין העלאת ניה"ק כ"ה בכל ענינים שאדם עושה בעוה"ז אפילו באכילה ושתי' אעפי"כ רבו יתירה למצוה הזאת כי הוא ענין דומה בדומה ממש כביכול לדוגמת היחוד והזיוג באורות העליונים כללות השם הויה המשפיע עם שם אד"נ המקבל וזאת הוא הכונה הפשוט' דרך כלל ליחד השמות הקדושים הנ"ל

ט"ז ותדע עוד דיסוד צדיק המשפיע נקרא שד"י ומילואו (רומז להמילוי שנתמלא שפעו להשפיע למלכות שמים) הם ין לת ו"ד בגי' ת"ק מנין חבור רמ"ח אברים דדכורא ורנ"ב אברים דנוק' והוא מכין פר"ו ורב"ו הנאמר בתורה וא"ל דמ"ה אפקי' רחמנא בל' פר"ו ורב"ו ומלא"ו את הארץ. וז"א בבחירת האדם לפרות ולרבות רק בס"ד. ואין בבחירתו רק ליקח לו עזר ולהתחבר עמה ואפקי' בלשון פרו ורבו לכוין במצוה בחיבור רמ"ח ורנ"ב למנין פר"ו ורב"ו בכח מילוי שד"י בסוד אני אל שד"י פר"ה ורב"ה וג"כ מ"ש ומלאו את הארץ ס"ת גי' מלכות. ור"ת הו"א. (כי הוא רומז על הזכר ההולך בראש לכן הוא ר"ת וס"ס רומז על מלכות בחי' נוקבא שהיא בסוף) וג"כ י"ל ומלאו את הארץ רומז מילוי ארץ היינו ל"ף י"ש ד"י גי' דל"ת ה"ס המשכת ג' קוים מדכורא חסד די"ן רחמי"ם (גי' דלת) וה"ס וימל"א כבוד"ו את כל האר"ץ. א"י ומלאו את הארץ היינו מילוי ארץ ל"ף י"ש ד"י גי' אמת (ר"ל עם ששה אותיות והכולל ח"ס אמת מארץ הצמח) ה"ס דדכורא תתן אמת ליעקב והיא הנק' ארך מתמלאות ממנו. ע"כ אמת מארץ תצמח

י"ז עת לדבר את אשר כתבנו לעיל דהא דפסקו דאסור לשמש מטתו בשני רעבון זה דוקא כשקיים המצוה ואנחנו בעניינו הראנו פנים דגם בשקיים לא יפטור ממצות עונה האמורה בתורה (כ"ז כתבנו לא להלכה ולא למעשה רק כתלמיד המראה פנים לפני רבותיו) ובפרט אם יש חשש שלא יבא לידי עון אין לך דבר שעומד כו' ומוטב שיאכלו ישראל כו'. והנה ר"ל בענין הכוונה בזה דיש חילוק בין שב"ע לרע"ב שב"ע רומז על יחוד פב"פ דהיינו הויה מילוי יודין גי' ע"ב ושם אלקים ביודין גי' ש' הרי שב"ע ורע"ב מורה על בחי' אחור באחור כי אחורים דהויה גי' ע"ב. ואחורים דאלקים גי' ר' כזה י' יה יהו יהוד. א אל אלה אלהי אלהים הרי רע"ב. הנה מש"ה אסור לשמש בשנת רעבון כי ח"ו יש למעלה העדר יחוד פב"ב (וזה אשר דברכו במקום אחר בס' אמר אויב ארדוף אשיג אחלק שלל. שכוונת האויב לחלוק השלל היינו שלל בגי' ב"פ פנים ורצונו לחלוק ח"ו יחוד של פב"פ ואז חרד כביר מצאה ידו ובתושבחתא דבנ"י נאמר ושל"ל לא יחסר. היינו לבל יחסר היחוד דפב"פ. וזהו בטח בה ל"ב בעלה הנאמר בריש הפסוק דחמן מקומה נגד הלב ואכ"מ להאריך) הנה מר שהוא חשוכי בנים ח"ו (או שמתיירא שלא יבא לידי עבירה) וכיוצא ובא לשמש בשני רעבון מהראוי לדעתינו לכוין ליחוד פב"ב היינו הויה אלקים ביודין גי' שב"ע להחזיר היחוד פב"פ עיין בזוהר אחרי דף נ"ט וז"ל תניא אר"י זמנא חדא הוי צריכא עלמא למטרא אתו לקמי' דר"ש וכו' אשכחוה דהוה אזיל למחמי לרעב"י כיון דחמי לון פתח ואמר שיר המעלות לדוד הנה מה טוב כו' גם יחד. מאי שבת אחים גם יחד כד"א ופניהם איש אל אחיו בשעתא דהוו חד בחד משגיחין אנפין באנפין כתיב מה טוב ומה נעים. וכד מהדר דכורא מנוקבא וי לעלמא כגוונא דא כתיב ויש נספה בלא משפט. בלא משפט כתיב ודאי וכתיב צדק ומשפט מכון כסאך דלא אזיל דא בלא דא וכד משפט מתרחק מצדק וי לעלמא כדין כתיב ויש נספה בלא משפט. והשתא חמינא דאתון אתיתון על דדכורא לא שריא בנוקבא אמר אי לדא אתיתון גבאי תיבו בהאי יומא אסתכלנא דיתהדר כלא למשרי אנפין באנפין וכו' אמר לי' וכו' ישתמיט חד מינן לבשרא לאחנא שאר חברייא ואנן ניתיב לקמא דמר עד דהוי אזלו פתח ואמר כו' (ע"ש כל הענין וכל רזין דאורייתא שחדשו עד לבסוף) עד דהוו יתבי אתא חד ב"נ אמר אנתו דר"ש רתסיאת ממערהא וחברא שמעו קלא דקוב"ה שבק לאינון חובי דדרא עכ"ל הנה תתבונן