דרך פקודיך רלה

ללמוד מפסוק הזה חמש ואפשר לי לומר לסברא זו נשיקין דידי' ודידה הרי תרין וכן תרין חבוקין דידי' ודידה ודבור א' כי אשה אין לה פה כנודע עיין בע"ח א"ל לאו הכי אלא ויחננו דא קוב"ה בלחודא דהא לית לי' רשו לאחרא אלא לי' [חזר ר"ש לסברת ר"פ וקרא הכי ד"ק דאמר להגיד לאדם ישרו אחר שרמז שלשה. ואפשר השנים מחביקין הם נעלמים וה' יודע] ומאן דאתמנע ופ"ו כביכול אזעיר דיוקנא דכליל מכל דיוקנין (אפשר הכוונה על המלכות הכוללת כל צורות העליונות כי כל הנחלים הולכים אל הים וגם היא כוללת כל צורות התחתונים של בי"ע כי ממנה יבואו בסוד הכל הי' מן העפר והכוונה לפ"ז שאמר אזעיר דיוקנא ממעט הצורה כביכול שבסוד הזיוג הנערה באה אל המלך ומתארך קומתה משא"כ בהעדר הזיוג ח"ו מתמעט שיעור קומתה כביכול ולפעמים רק נקודה קטנה בסוד מיעוט הירח נ"ל וה' הטוב יכפר) וגרים לההוא נהר (יסוד דדכורא) דלא נגדין מימוי ופגים קיימא קדישא בכל סטרין (פוגם בכל היסודות שבכל הפרצופים כ"ה במק"מ) ועליו כתיב ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי ב"י ודאי (ר"ל שגרמו כביכול החסרון הנ"ל) דא לגופא ר"ל עונש כזה לגוף של ב"א ההוא) ונשמתא לא עייל לפרגודא כלל ואטריד מההוא עלמא עכ"ל הנך רואה כוונת מצות פ"ו במה גודל קדושה וברכה יש בה ועיקר הטעם לצורך גבוה לייחד (הדודים) אורות עליונים ולהשפיע בכ"י ע"י יחוד העליון. ומלאכין חדתין ונשמות חדשות וברבות הטובה יתרבה הטוב בכל העולמות וישמח ה' במעשיו:

י"ג והנה ידידי הקורא כאשר תתבונן בדברי האריז"ל בס' גלגולים ובס' טע"מ ובדברי זוה"ק שהבאתי תעמוד משתומם שתראה כפי המושכל הראשון ענינים רחוקים מן הקצה אל הקצה כי בס' הגלגולים נתבאר שעניני המצוה הלזו היא להוציא הנשמות הנעשקות אשר נפלו בקליפה ע"י חטא אדה"ר וע"י המצוה הזו מוציא בכל פעם נשמה מגוף הקליפה ומכניסה אל הקדושה, ובס' טע"מ מבואר הטעם לברר הרפ"ח ניצוצין. ולכאורה הוא ענין אחר כי הרפ"ח ניצוצין הן שנפלו בעת שבירת הכלים בעת שהי' בונה עולמות ומחריבן. והנה ביתר תתפלא שבס' טע"מ קיצר מן האריז"ל והראה מקום הביאור לס' הגלגולים ולכאורה הוא ענין אחר לגמרי. ואח"כ תשוב והתפלא על כל הנ"ל בזוה"ק שהבאתי דביאר שטעם המצוה הוא לצורך זיוג העליון ותולדות הנשמות הבאים הם מזיוג העליון. והאיך תצייר כ"ז שלא יהיו הדברים סותרים דלפי דברי מרן ז"ל הנשמה היא אשר היתה כלולה באדה"ר ונעשק' בקליפה. וכעת מוציאין אותה ע"י מעשה המצוה. ולדעתי הקלושה הכל הולך אל מק"א והשי"ת יאיר עינינו בתורתו ואל יאמר פינו דבר שלא כרצונו דהנה. א"א לומר דבזוה"ק מדבר מהנשמות החדשות לגמרי דמבואר בגלגולים דזעירין אינון שיבואו לעולם נשמות חדשות ממש שלא נכללו באדה"ר רק רוב הנשמות נכללו באדה"ר. וא"א לומרר דבאמת הנשמות הבאים הם הישנות שהיו כלולים באדה"ר ונעשקו וע"י המצוה יוצאים אל העולם ומתלבשין בגוף ועוד זאת גורם שיתאחדו האורות העליונים ונבראים נשמות חדשות ונשארים שם בעולמות עליונים עד עת קץ. שיבואו נשמות חדשות לעולם. דהרי לשין הזוה"ק מורה שהנשמה דנפקא מההיא אילנא היא הבאה לעוה"ז ותרין מלאכין נטרין לון דוק ותשכח. ע"כ אדברה וירוח אה הנלמד שקבלתי מספרי מרן ז"ל והש"י יצילנו משגיאות וכ"ז אומר בדרך אפשר כי יראתי בפצותי פי הט אזניך ושמע. ואתה תבחר ותקרב ע"י עיונך בדברי מרן ז"ל ובאם יתאמתו לך הדברים עפ"י דה"ק אז תקבל. ונ"ל דהענין ידוע דע"י שבירות הכלים נפלו נ"ק תוך הקליפות ובסוד עולם התיקון הוברר כל חלקי הקדושה המגיע לאצילות ואת אשר מגיע לבריאה כו' עד אשר נשארו עוד רפ"ח ניצוצין תוך הקליפה ורוח אלקים מרחפ"ת מת רפ"ח והנה נתברר חלק הטיב גם מזה ונתהווה נשמות אדה"ר בגזרת יוצר כל. והנה כאשר חטא אדה"ר שוב נעשקו הנשמות בקל פה כי נתערב טו"ר נמצא כי ענין רפ"ח ניה"ק וענין נשמות אדה"ר הוא ענין א' ממש וזה הענין שמבואר בגלגולים אשר סיבת המצוה להעלות הנשמות מתוך הקליפות. ובס' טעמי המצות מבואר שהוא לברר רפ"ח נה"ק כי הוא ענין אחד ממש זה מה שנ"ל. והנה האדם ע"י עשית המצוה אין הכוונה שגורם להעלות הנשמה מתוך הקליפה ויתלבש תיכף בגוף אותה הטיפה רק הכוונה שע"י המצוה שעושה גורם ליחוד עליון כמבואר בזוהר כי מצות התחתונים הם מ"ן לשכינה כמבואר בזוהר חזי במאי ברא אתינא לקמך לקמך דייקא והענין הוא שע"י מעשה המצוה אותו הניצוץ שמעלה מתוך הקליפ' הוא עול' למעלה בסיד ארוממך ה' כי דל תני והוא מ"ן לשכינ' ועי"ז יתהווה היחוד ויבא סוד מ"ד ויתחברו מ"ן ומ"ד ותצא הנשמ' מושלמת ותתלבש בגוף עוה"ז והוא חדוש מ"ב כי [רעל'] הנשמ' מעולם התהו לעולם התיקון ע"י אור עליון הנשפע עלי' בבחי' אור חדש כמו שהי' בעת בריאות עולם בחי' התיקון מסוד מ"ה