דרך פקודיך ריט

מ"ע נג על הב"ד לדון נזקי בור

חלק

המעשה

(א) מצוה נ"ג מ"ע על הב"ד לדון נזקי בור מי שחפר בור ברה"ר או שחפר ברה"י ופתחו לרה"ר והפקיר רשותו ולא הפקיר בורו. והבור עמוק עשרה טפחים ונפל לתוכו בהמה שאינה פקחת (וה"ה חי' ועוף) או שנפלה בלילה ומתה בין מחמת חבטה בין מחמת הבל הבור חייב בעל הבור לשלם נזק שלם (רק הבעלים מטפלין בנבלה והמזיק משלם המותר מה שדמי הנבלה שוה בפחות ממה שהיתה הבהמה שוה בחיי') אם היתה הבהמה פקחת ונפלה ביום פטור

(ב) נפלו לתוך הבור כלים ונשתברו או אדם ומת פטור. ואם לא מת האדם רק הוזק בנפילתו לתוכו חייב בעל הבור לשלם

(ג) אם הבור אינו עמוק עשרה טפחים ונפל לתוכו בהמה אפילו פקחת ומתה פטור ואם הוזקה חייב לשלם ההיזק וכן אם הוזק בו אדם בנפילתו לתוכו חייב בעל הבור

(ד) וכן על כל תולדות הבור דהיינו עשה תל ברה"ר שהוא גבוה עשרה חייב על מיתת בהמה ופטור על מיתת אדם ואם אינו גבוה עשרה והוזקו בו בהמה (ואפילו פקחת) או אדם וכן שארי תולדות. הבור שעשה איזה תקלה ברה"ר אפילו הפקירה. או שהניח ברשותו והפקיר רשותו ולא הפקיר התקלה והוזק בה אדם או בהמה. חייב בעל התקלה לשלם נזק

שלם

(ה) אם הוזקו כלים בתקלות הללו פטור בעל התקלה שגזירת הכתוב הוא לפטור כלים בבור ותולדותיו

(ו) כסה בעל הבור את בורו כראוי והתליע מתוכו ונפל לתוכו שור ומת פטור: (ז) החופר בור תשעה ובא אחר והשלימו לעשרה ונפל לתוכו שור ומת האחרון לבדו חייב לשלם

(ח) בור שכתבה התורה לאו דוקא. ה"ה שיח ומערה חריצין ונעיצין ופרט הכתוב בור לומר לך מה בור דוקא עשרה טפחים (שזה שיעור שימות בה השור) אף כל אלה דוקא בדאית בהו עשרה טפחים

(ט) מתולדות הבור היא המניח אבנו או סכינו או משאו ברה"ר והוזקו בה בהמה ואדם חייב בעל התקלה נזק שלם

(י) המניח את הכד ברה"ר והלך אחד ונתקל בה ושברה פטור. לפי שאין דרך בני אדם להתבונן בדרכים ואם הוזק בה בעל הכד חייב בניזקין

(יא) השופך מים ברה"ר והוזק בהם אדם ובהמה חייב השופך ועל הכלים פטור

(יב) מה שאמרו חכמים פותחין בני אדם ביבותיהם וגורפין מערותיהם לרה"ר בימות הגשמים (אבל לא בימות החמ') ואע"פ שברשות עושים אם הזיקו חייבים לשלם

(יג) הגודר את גדרו בקוצים ומפריחם לרה"ר והוזקו בהן חייב לשלם אבל אם צמצם אותם בתוך רשותו פטור

(יד) המצניע את הקוצים ואת הזכוכית והוזקו בהן חייב המצניע. חסידים הראשונים היו מצניעים קוצים וזכוכית בתוך שדותיהם ומעמיקין להם שלשה טפחים כדי שלא תעלם המחרישה ור"ש הי' משליכם בנהר חדקל (טו) לא יסקל אדם אבנים מרשותו לרה"ר

(טז) אין עושין חלל תחת רה"ר ולא בורות שיחין ומערות ואעפ"י שעגלה טעונה אבנים יכולין לילך ע"ג דחיישינן שמא תפחות מהם התקרה

(יז) אין מוציאין זיזין וגזוזטראות לרה"ר אא"כ היו למעלה מגמל ורכבו