דרך פקודיך רו

שכלו, ובפרט במצוה שבטילה מאתנו בזמן הגלות והלימוד במצוה תעמוד במקום עשייתה

בפועל

(ב) אלו הן המחויבין חנק (א) הבא על אשת איש בעדים והתראה הוא והיא מיתתם בחנק ואם היא בת כהן הוא בחנק והיא בשריפה וחייבין על הביאה בין כדרכה ובין שלא כדרכה וחייבין גם על ההעראה כגמר ביאה (ב) גונב נפש מבני ישראל ומכניסו לרשותו ומשתמש בו ומכרו לאחרים (ג) חובל באביו או באמו או הכה אותם אפילו בלא חבורה רק שתרשם ע"י הכאתו (ד) זקן ממרא עפ"י הב"ד הגדול שבירושלים בלשכת הגזית (ה) נביא שקר (ו) המתנבא בשם ע"ז אפילו כוון ההלכה לטמא את הטמא ולטהר את הטהור. הרי ששה הן המחויבין חנק והשביעית הן עדים שהעידו על כל אלו הנזכרים ואח"כ הוזמו באמור להם עדים אחרים עמנו הייתם באותו היום שאתם מעידים שפלוני עבר עבירה זו הרי הם נהרגין באותה מיתה שחייבו בעדותן את האיש שהעידו עליו

(ג) מיתת חנק היא המיתה הקלה מכל ארבע מיתות ב"ד ממילא כשעבר עבירה שחייב עליה חנק ועוד איזה עבירה שחייב עליה איזה מיתה אחרת מארבע מיתות ב"ד נידחית מצות חנק ונידון בחמורה

(ד) כל המומתין בב"ד מתוודין קודם מיתתן ומלמדים אותם לומר יה"ר שתהא וכו' כפרה על כל עונותי (ולא אמר חוץ מעון זה שלא להוציא לעז על הב"ד)

(ה) הב"ד לא יאכלו ביום שממיתין את האיש הנידון ואסמכו' אלאו דלא תאכלו על הדם

(ו) אין דנין במיתת ב"ד אלא את הגדול דהיינו שהביא ב' שערות אחר י"ג שנים וגדולה בת י"ב שנים והביאה ב'

שערות

(ז) אין מושיבין בסנהדרין לדון דיני נפשות זקן או סרים או מי שאין לו בנים (ח) הבא על אשת איש דמיתתו בחנק אם אירע הדבר שהיתה אשה כזאת דאפקיעו רבנן לקידושין הגם שבעת שבא עלי' עדיין לא נודע הדבר שהוצרכו רבנן לאפקועי הקידושין עכ"ז כיון שאח"כ נולד הדב' שהוצרכו רבנן לאפקועי קידושי הבעל מעיקרא פטור הבועל כן נ"ל

(ט) הבא על אשת איש דקדושי' רק מדרבנן כגון קטנה יתומה שהשיאוה אמה ואחי' או שוטה או חרשת או הבא על אשת חרש שוטה וקטן פטור

הבועל

(י) סנהדרין שאמרו כולם תיכף לחוב פוטרין את הנידון תיכף דגמירי דבעי הלנת דין והנהו לא חזי לי' זכותא. ונ"ל דהגם דבדיני נפשות גם התלמידים רשאין ללמד זכות כשאירע כשכל הסנהדרין למדין חובה ובא אחד מן התלמידים ורוצה ללמד זכות אין שומעין לו. דזה הזכות חובה מיקרי

(יא) אשה עוברה שנתחייב' מיתה בב"ד אין ממתינין לה עד שתלד ומכין אותה כנגד בית ההריון כדי שימות הולד תחילה אבל אם ישבה על המשבר ממתינין לה עד שתלד

(יב) משקין את הנידון קורט של לבונה בכוס של יין קודם מיתתו כדי שלא ירגיש בצערו כ"כ

(יג) הרוגי ב"ד אין מברין עליהם ואין מתאבלין עליהם והקרובים באים ושואלים בשלום הדיינים והעדים להודיע שאין בלבם עליהם שדין אמת דנו. ואעפי"כ אוננים עליהם שאין אנינות אלא בלב

(יד) הסודר שנחנק בו נקבר עם הנידון בצדו (וכן בכל שאר מחויבי מיתות)

חלק

המחשבה

(א) ודאי היו הב"ד צריכין לכוין (בעת שעשו דין בהמחויב) לקיים מ"ע של תורה כי מ"ע דאורייתא צריכה כוונה ובאם לא כוונו בעת העשיי' לצאת ידי מ"ע של תור' הנה עם היות שהנידון קיבל עונשו ויש לו כפרה על עוונותיו אבל לא נחשב להב"ד