דרך פקודיך רא

הטייל שרוצה להיות ת"ח רשאי כי מושבע ועומד ע"ז מהר סיני) וזה ששמעתי מה שראב"ע כשרצו למנותו לנשיא אמר איזל ואימלך בדביתהו כי נמצא במסכתות קטנות שעונת הנשיא הוא אחת לכמה שנים וא"כ הוה כמו חמר שרצה להעשות ספן שאינו רשאי בלא רשות אשתו

(ט) ותדע שלדעתי הוא כל הקצבות חז"ל הוא לקיים מצות עונה בלבד. דהיינו כשכבר קיים מצית פ"ו או שהוא בימי עיבור ויניקה אבל למצו' פ"ו אין לו רשות להיפטר עד שיקיים רק שלא יעשה יותר על כחו כי וח"י בהם כתוב. אך ע"פ הזהר וספרי המקובלים הוא דוקא מע"ש לע"ש ועי"ז ימשוך נשמות טהורות לבניו. ואעפי"כ נ"ל גם לדעת הזוה"ק שכתב שת"ח המשמש מטתו בחול עובר על ערות כלתך וכו' הוא דוקא כשקיים מצות פ"ו אבל בלא קיים ומכוין לקיים אינו עובר ומצוה קעביד ואפילו אם מכוין להשביע א"ע מן ההיתר גם כן אינו עובר. וכוונת הקדושים בזוה"ק הוא רק על הת"ח אשר תורתם אומנתם ומשימים לילות כימים לתורה הנה אפשר אפילו לא קיימו מצו' פ"ו הנה ימות החול הוא להם כדברי ב"ע שפטר לגמרי מפ"ו באמרו מה אעשה ונפשי חשקה בתורה (עמ"ש במצות פ"ו) והחכ' עיניו בראשו לעשות כל מעשיו לש"ש ולא יבא לידי חטא ועון

(י) אפילו אם יש לאדם הרבה נשים מחוייב ליתן לכולם שאר וכסות כל המצטרך אבל עונה אינו מחוייב להם רק כמו שלא הי' לו רק אשה אחת למשל עונת ת"ח משבת לשבת ואם יש לו ד' נשים אינו מחוייב לכ"א רק עונה א' בכל חדש

(יא) וא"כ לפי"ז אדם שיש לו אשה אחת אסו' לישא אחרת בלא רשותה דהוה כמו החמר שאינו רשאי להיעשות ספן מבלי רשות. או שידע בעצמו שלא יצטרך ליגרע מעונתה שהוא בעל כח וא"כ מה שארז"ל נושא אדם כמה נשים והוא דאכשר למיקם בספקייהו. קאי נמי אעונה

(יב) זולת אלו הזמנים שנתנו חז"ל קצבה עוד יש זמנים שהם בכלל מצות עונה כגון ליל טביל'. וכגון ביום יציאתו לדרך וביום ביאתו מן הדרך וכן כשרוא' שאשתו מתקשטת לפניו ומשתוקקת לו כ"ז הוא בכלל מצות עונה והמונע א"ע באחד מכל הזמנים הנ"ל כשאין שם מניעה אחרת דהיינו בריאת גופו וכיוצא עובר על ועונת' לא

יגרע

(יג) ודע דלדעת הסמ"ק מצות עונ' הוא ג"כ מ"ע ושמת את אשתו (זולת הלאו ועונתה לא יגרע) וא"כ הוה המצוה הזאת עשה ול"ת וא"כ יהיה נ"מ רבתי לדינא כגון שיש לפניו לקיים איזה מצות עשה וא"א לו לקיים המצוה רק כשיבטל המצוה. הנה לדעת שאר הפוסקים דלא הוה רק ל"ת אפשר עשה דותה אה ל"ת משא"כ לדעת הסמ"ק אין עשה דוחה את ל"ת ועשה

(יד) מיהו כל זה כשקיים פ"ו (או שהוא בימי עיבור ויניק') משא"כ כשלא קיים פ"ו הנה הוא לדעת כל הפוסקי' עשה ול"ת ובפרט מ"ע דפ"ו דמצוה רבה הוא והבן

חלק

המחשבה

(א) ודאי צריך לכוין בעשיה זו שעושה זה כדי שלא יעבור על הל"ת של תורה. ולדעת הסמ"ק צריך לכוין בעונה שלא יעבור על הל"ת ולקיים העשה ושמח את וכו'

(ב) ונראה דבמצות עונה גם אם לא כיון למצוה עכ"ז יוצא י"ח המצוה באותו העת והעונה כיון דדבר הנא' הוא וכמו שהוא הדין באנסוהו לאכול מצה וכמש"ל בהקדמ' גם לענין מצית פ"ו אבל בשאר כסות אפשר דלא יצא בזולת הכוונה ואפשר לומר דג"ז הנאת הגוף מיקרי דנהנה בראייתה ביופי ובתכשיטין

(ג) הנה לפי הנראה כיון שאין מבואר בפי' בתורה שום טעם למצוה זו ע"כ אפי' לא כיון שים טעם רק לקיים