דרך פקודיך ר

לאונסו אינו עובר אונס רחמנא פטריה) כדי לצרעה ולענותה עובר בלאו

זה

(ב) אם מונע אחת משלש אלה מטעם אחר שאינו מכוין לצערה אינו עובר (ואעפי"כ נראה שאינו רשאי בזולת בקשת מחילה ממנה אבל אעפי"כ אינו עובר בלאו כיון שאין הכוונה לצערה

נ"ל

) (ג) מד"ס חייב לה עוד ז' דברים ואלו הן עיקר כתובתה (היינו מאתים לבתולה ומנה לבעולה והרבה דיעות שכתובת בתולה הוא דאורייתא והנה אף עפי"כ לא נזכר בלתו זה רק הג' הנ"ל דכתובה אינו מחייב ליתן לה בעודה תחתיו) לרפאותה לפדותה ולקברה ויושבת בביתי כל ימי מיגר ארמלותא וניזונית מנכסיו כ"ז שאינה תובעת כתובתה ובנותיה ניזונית מנכסיו אתר מותו עד שיתארסו או עד שיתבגרו. וכתובת בנין דכרין

(ד) הוא זוכה מד"ס במעשה ידיה (תחת מזונותיה) ופירו' נכסי' בחיי' (תחת פדיונ') ובמציאתה (משום איבה) ויורש אותה (כנגד קבורתה) והירושה הוא מדאורייתא

(ה) חייב אדם במזונות בניו ובנותיו הקטנים

חלק

הדיבור

(א) ודאי צריך ללמוד משפטי המצוה ולחדש חידושי דינים כ"א לפי

שכלו

(ב) חיוב הכסות והמזונות עולה עמו ואינה יורדת עמו וצריך לכבדה בזה יותר חמה שעושה לצרכו שהיא תלויה בו והיא תלוי במי שאמר והיה

העולם

(ג) יזהר מאונאתה כי מתוך שדמעתה מצויה אונאתה קרובה לבא

(ד) אמר להו רבא לבני מחיזא אוקירו לנשייכו כי היכי דתתעתרו נ"ל בפירוש הדבר. כי הנה הצדקה מסוגל' לעשירו' כנודע והנה אסור לקבל צדקה מן הנשים אבל מקבלין מהם דבר מועט. ואמרו בגמ' בההוא דאתא למחוזא ונתנו הנשים לקופת הצדקה תכשיטים ובגדים והקשו לו הא אין מקבלין מן הנשים רק דבר מועט והשיב ההיא לבני מחוזא דבר מועט הוא כיון דיש להם תכשיטים הרבה. וא"כ לפי"ז יצדק מה שאמר אוקירו לנשייכו בתכשיטין הרבה ויהא להם רשות ליתן צדקה הרבה שיהיה להם כדבר מועט וכיון שיתנו מנכסיהם צדקה הרבה ודאי תתעשרו

(ה) ויש לפרש עוד אוקירו לנשייכו כי היכי דתתעתרו הגם שרואה שהיא משפע והיא מקבלת יכבדנה כי כן גזר היוצר שיתנהג העולם בבחי' משפיע ומקבל וא"כ יומשך לו מזה שינהג כבוד בעניים המקבלים ועי"ז יתעשר כנודע והתבונן בעומק בדבר עוש"ר בגי' יסוד מלכו"ת יחודא שלים ואמר אוקירו לנשייכו ויהיה כוונת מעשיכם כי היכי דתתעתרו שיומשך לכם עושר ע"י יחוד

העליון

(ו) ובזה תתבונן מ"ש רז"ל יקדש האדם א"ע בשעת תשמיש הנה קראו לזה קדושה כי בקדושה אנו אומרים כנועם שית סוד שרפי קדש מהו הפירוש שי"ח סו"ד נראה הרמז כמו שהוא השי"ת והדיבור של תיבת סו"ד היינו כשרוצים לומר תיבת סי"ד בשית ודיבור דהיינו סמ"ך וי"ו דל"ת שהיא בגי' תקע"ו יסו"ד מלכו"ת. שזהו כוונת הקדושה לייחד הדודים וזאת תהיה הכונה של האדם בחיבור הגשמיי לכוונה עליונה באיתערותא דלתתא איתער עובדא לעילא ע"כ קראו רז"ל לזה קדושה וה"ס תקע"ו בריתו' שנכרתו על התורה הבן

הדבר

(ז) חיוב העונה הוא לפי כח האדם וכפי מלאכתו ונתנו רז"ל קצבה בחכמתם כ"א לפי מעבדו ואמרו הטיילים בכ"י ות"ת מע"ש לע"ש וכן נתנו קצבה לחמרים

ולספנים

(ח) החמר שרוצה להיות ספן אינו רשאי כ"א ברשות אשתו (אבל