דרך פקודיך קמח

דוקא לבטלה לגמרי אבל דרך תפילה ובקשה ושבח והודא' אפילו שלא בזמן התפילה החיובית רק בכל זמן ועידן שמבקש רחמים מאת הש"י או משבחהו מותר רק שלא יהי' מן השפה ולחוץ רק בכוונת הלב והמחשבה גם בלומדו אם צריך להזכיר את השם מותר להזכיר ונ"ל דוקא פסוק שלם וכן אם נזדמן לו בלא הידע הזכר' ש"ש אם הוא באפשרי לגמור בזה איזה פסוק מה טוב כגון אם יזדמן לו הזכרת שם הוי' יסיים חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר ואם יזדמן לו הזכרת שם אלקים יסיים אל דמי לך אל תחרש וכו' ובשם אל יסיים מוציאם ממצרים כתועפות וכו' ומזה תקיש לשאר השמות וכן אם התחיל ברכה שא"צ ואמר ברוך אתה י"י יסיים למדני חקיך אבל אם א"א לו בהזכרת ש"ש לסיים איזה פסוק אז יאמר אח"כ ברוך שם כבוד מל"ו

(ו) עתה יצאתי להשכילך בינה תדע שאיסור הזכרת ש"ש לבטלה הוא בכל לשון כגון בל"א גאט הבעל נפש יחוס לנפשו ולא יקל הענין בעיניו וידעתי שיש סברא להיפך מדברי הש"ך ביו"ד אבל אדע כי רבו דעות החולקי' וסוברים שהאיסור הוא בכל לשון ומי יקל ראשו להכני' א"ע בספק איסור גדול כזה אשר כל העול' כולו נזדעזע בדיבו' לא תשא (ועיין בגמ' נדרי' כל מקום שהזכרת השם מצוי שם עניות מצוי' וע"ש עוד) וכבר דברנו מזה במ"א מגודל האיסור מוכת בתורה דהנה נאמר בתורה בפ' יתרו אשר שם האחד גרשם כי אמר גר וכו' ושם האחד אליעזר כי אלקי אבי וכו' הנה נתסר תיבת אמר ובעלי הפשט אמרו כי תיבת אמר שבפסוק הקודם קאי גם לזה ולא ידעתי מה יעשו בבני יוסף אשר נחסר תיבת אמר בשניהם וכן בויקרא יעקב שם המקום פניאל כי ראיתי וכו' ונאסר תיבת אמר אך הנרא' לדעתי דתיבת אמר הפירוש הוא שכל מי שהי' שואל טעם שם הקריאה הי' משיב לשואליו דבר הטעם וזה הי' רק באין צורך להזכיר השם משא"כ ביש צורך להזכיר השם לא הי' אומר לשואלים הטעם רק טעם הי' טמון בקרבו ע"כ נחסר תיבת אמר במקום הזה הס כי לא להזכיר את השם דוק והתבונן ויונעם

לך

(ז) ותדע עוד דאמרו חז"ל בגמ' כל מי שמזכיר ש"ש לבטלה או ברכה לבטלה בר נידוי הוא ע"כ בהזדמן ח"ו הזכרת השם בלא הודע יחלוץ מנעליו ותיכף יתיר לעצמו דקיי"ל ת"ח מפר לעצמו ובענין כזה יכול כל אדם לעשות עצמו ת"ת זה מה

שנ"ל

(ה) ותדע שמקובל בידינו מחכמי אמת באם האדם אינו נזהר מלהרהר בתורה במבואו' המטונפות אזי מזדמנים בפיו בלא הודע הזכרת ש"ש וברכות לבטלה ע"כ יזהר האדם מאד בזה

חלק

המחשבה

(א) ודאי צריך לכוין במניעה שמונע א"ע מעשות זאת בעבור אזהרת התור' לא תשא וכו' כאשר כבר ביארנו כמה פעמים בקונטרס

הלזה

(ב) אפשר לומר להיות שנאמר בתור' כי לא ינק' י"י וכו' זה נחשב לטעם הגם שאפשר לומר דזה אינו טעם רק ביאור תומר העונש אעפ"כ אפשר לומר דג"ז מיקרי טעם מדלא ביארה התורה העונשים בכל חטא ועון ע"כ הכוונה בזה דצריך לכוין במקום שיתבאר וע' בסמוך לפי פירושינו הטעם ותתבונן לפי דברינו דטעם לשבת הוא ע"כ מן הצורך להחמיר לכוין לזה

הטעם

(ג) נ"ל פירוש הטעם דכי לא ינקה וכו' כך הוא דהנ' בהזכיר האדם את שמו ית' במקום המצטרך השם ית' הוא לו לעזר ולסעד בכל עניניו דע"י שמותיו ית' נתהוו כל הנבראים וכל ההוויות ממילא בהזכיר את השם ית"ש פועל הוי' חדשה כפי תפילתו המוצרכת לו אז וז"ש אשגבהו כי ידע שמי יקראני ואענהו וכו' משא"כ