דרך פקודיך קמג

עשה בעצמו בין שצוה לעשות' לוק' ואם עשה בעצמו לעצמו לוקה שתים

(ה) השתחוה לע"ז אעפ"י שאין זה דרך עבודתה כיון שזה הוא עבודה להשם עבר על לא תשתחוה וכן כל שאר עבודו' הנהוגות במקדש להש"י כגון זובח או מקטיר או מנסך אם עשאן לע"ז אעפ"י שאין זה דרך עבודתה עבר על הלאו הנ"ל וחייב סקילה בעשה במזיד בהתראה ובמזיד בלא התרא' כרת ובשוגג חייב חטאת

(ו) נתפזר לו מעות או ישב לו קוץ ברגלו בפני ע"ז לא ישחה בפני ע"ז ליקח וליטל' מפני שנראה כמשתחוה לע"ז

(ז) עבד ע"ז בדרך עבודת' אפילו דרך בזיון כגון פוער לפעור וזורק אבן למרקוליס עבר על לא תעבדם וחייב סקילה במזיד בהתראה ובמזיד בלא התראה כרת ובשוגג חטאת

(ח) אבל עבד ע"ז בעבודה שדרך לעבוד ע"ז אחר' והוא דרך בזיון כגון פוער למרקוליס וזורק אבן לפעור פטור (אבל אעפי"כ יש להזהר מלעשות אפי' שלא בדרך עבודה וכן שמעתי רבים מחמירים אפילו בדבר בזיון שלא לעשות בפני ע"ז שמא דרך בזיון הזה הוא עבודה לאיזה ע"ז

(ט) המגפף ומנשק לע"ז או מכבד ומרבץ לפני' או שאר דברים של כבוד עובר בלאו ואין לוקין עליו

(י) צורות המקלחות מים בפני ע"ז לא ישים פיו עליהן לשתות שנראה כמנשק לע"ז

(יא) כל המצות הללו נוהגים בכ"מ ובכ"ז בזכרים ונקבות ודינם הוא ביהרג ולא יעבור בשום אופן מיהו אם עבר ועשה ע"י מ ריח אין ב"ד מענישין אותו רק עונשו בידי שמים על שעבר על התורה והש"י ישמור את עמו ישראל

חלק

הדיבור

(א) ללמוד משפטי המצות ולחדש דינים והלכות וכנ"ל

(ב) המעלה על דעתו שיש כח במזלות וככבים לפעול בזולת השגחתו ית'. שמעלה בדעתו כי עזב יי' את הארץ ואין השגחתו בתחתונים רק מסרם להככבים ומזלות והם פועלים בהם כרצונם עפ"י טבעם עובר על לא יהי' לך וכו' ואין לו חלק בקדושת ישראל וכן העושים איזה צורה להוריד בו איזה כח מהככבים עובר על לא תעשה לך פסל וכו' וכן המכבד לצורות וטלמסאות כאלה באיזה עבודה שהיתה במקדש להש"י עובר על לא תשתחוה וכו' ובמה שהוא דרך לעבוד וכו' עובר על לא תעבדם כ"ז אפילו מאמין שהשי"ת ברא כל הככבים ומזלות הללו אעפי"כ הוא כופר בעיקר תדע שגם כל האומות העובדין כל ע"ז קרו לי' ית"ש אלקא דאלקייא ואעפי"כ כיון שנותנים איזה ממש וחיוב עבודה לאיזה דבר בעולם זולתו ית"ש הם עע"ז לא כאלה חלק יעקב

חלק

המחשבה

(א) ודאי צריך לכוין במניעת כל אלה שמונע א"ע בעבור אזהרת הש"י לרמב"ם צריך לכוין אזהרת ד' לאוין ממנין תרי"ג ולרמב"ן הכל אזהרה אחת ממנין תרי"ג ומחוייב האדם לקבל ע"ע בכל פעם מסירת נפשו שיגמור בדעתו וחפצו באמת גמור באם יכריחנו מכריח לעבור על אלה אזי ימסור נפשו וגופו ומאודו ולא יעבור בשום אופן ויוחשב לפני הש"י מס"נ בכח כאילו מסר א"ע בפועל

(ב) אפשר צריך לכוין במניעה מה שנאמר בתורה כי יי' אלקיך אל קנא פוקד וכו' דהוא כמו טעם המפורש בתורה הגם שאפשר לומר דזה לא נק' טעם רק אזהרת העונש עכ"ז הדבר צ"ע ויש