דרך פקודיך קטז

**(אחשורוש והפלא השי"ת ניסיו גם בימי עניים ומרודם עם היות שעדיין הי' הסתר פנים עכ"ז הפליא ישועות ולא נתנם ביד אויב לזכר זה ציוו חז"ל אדרבא לשלות מנות לאין נכון בכדי להורות הפלא הגדול שהי' נס גדול גם בימי עבדות והבן הענין ע"כ

הג"ה

):)** (ג) והרב מהר"ם חאגיז כתב טעם לזכרון החפזון ממצרים כדרך הנחפז לדרכו שאין פנאי לקדש קרואים ולשליח מתנות מסעודתו למיודעיו **(הג"ה גם לטעם הזה נמצא טוב טעם לשלות מנות בפורים להורות דשם הי' נוח מאויביהם כי איש לא עמך בפניהם כ' נפל פחדם על כל העמים והיתה הסעוד' בהשקט שלא בחפזון:)**

(ד) ואני הקטן אענה גם חלקי זכור הזכור את אשר כתבנו בטעם אכילת הפסח הוא להורו' שכל עסקינו בענייני העולם בטבע הוא ג"כ בהשגח' למעלה מן הטבע והטבע כפוף לנו ולהנהגתינו עפ"י התור' ובכל ענייני העולם לא עדיף המרב' ולא ימעיט המחסי' כי הכל בהשגחה ולא הי' רשות להאדם לעשות שום דבר מענייני העולם בטבע כגון מו"מ וכיוצא זולת שצוה השי"ת בתור' לעסוק בטבע והוא ישפיע בהשגחתו בטבע ענין הטוב והנאות לכל אדם והנה להיות שאין הדבר מפורש בתור' כמה יאכל האדם וכמה ישת' וכמה יישן וכמה יעסוק במו"מ וכמה ידבר וכמה יתלבש וכיצד יהי' מנהגו בכל ענייניו והזמן שיאכל ויעסוק במו"מ והזמן שיישן להיות שאין העניינים שוים בכל נפש בפלס ומאזני משפט לבל יצא מהגבול המוגבל לאיכות נפשו כל ימי היותו על האדמ' והנה תראה בטבע האכיל' אשר יש לך אדם שיצטרך בהכרח לאכול הרבה למלאות רעבונו ויש לך אדם שיספיק לו בטבע להשלים חסרון רעבונו חצי ליטרא ירק והנה אדם שיספיק לו המועט בטבעו וישתדל להרבות במזונו למלאות תאותו. הנה בעל תאוה יקרא לו יוצא מהגבול משא"כ הנצרך לריבוי מאכל בטבעו הגם שיאכל יותר מהנזכר לא יקרא לו יוצא מהגבול מזה המשל תקיש ותדון לכל שאר ענייני העולם מו"מ וכיוצא ולזה פ' קטנ' שכל גופי תור' תלויין בה בכל דרכיך דעהו והנה לזאת רבו הנהגת בני האדם בענייניהם אפילו אותם אשר קרבת אלקים יחפצון אין מנהג של זה דומה לחבירו בהנהגותיו והנה החונן לאדם דעת והמרחם על בריותיו שולח לנו למחי' בארץ בכל דור ודור נשמות כוללות כמה אלפים נשמות אשר יהי' הנשמה הכוללות מורה דרך להנשמות הנכללות עמה להנחותם במעגלי צדק כפי איכות נשמתם בכל ענייניהם וזה אשר תמצא בכל דור ודור חבורות חבורות אשר קרבת אלקים יחפצון ירוצון לשמוע ולקבל מוסר השכל מפי רבותיהם בכל מקום ומקום והנה הש"י הוא היודע הוא הנותן חשק בלב האיש הנלבב לקבל תורה מפי רב זה ומפי מור' זה ולא כן לב האיש האחר כי יותר יישר בעיניו הנהגות הרב האחר ודבריו אבל תדע ידידי שזה הוא מאמר רז"ל שאמרו שלא מכל האדם זוכה האדם ללמוד כי הנשמ' משתוקקת ללמוד איכות' (והמשכיל פ"ד בכתבי האריז"ל בענין ענפי הנשמות יבין הדבר ולז' תמצא עניינים רבים הפוכים בתלמידי כל רב ורב בהנהגותיהם לא ראי זה כראי זה הגם שכולם קרבת אלקים יחפצון התהלך במישרים והנה התלמידים המשמשים את רבותיהם כל צרכם וכל חפצם וכוונתם להגיע ולעמוד על דעת רבותיהם הנה יגיעו לכוונת הנהגותיהם ודרכיהם לתכלית נקודת המרכז היינו פנימיות הכוונ' הן תלמידי הרב המורה הזה הן תלמידי הרב האחר כ"א יגיע למחוז חפצו (הגם שהם הפוכים בהנהגותיהם עכ"ז לתכלית אחד יגיעו) וכל צדיק יאחז דרכו דרך הקודש וגם כל תלמידיו אחריו ימשכו אבל בשביל זה אין לגרוע מעלת צדיק האחר ותלמידיו המתנהגים באופן אחר בדרכי עבודתם כי אין שני נביאים מתנבאים בסגנון אחד ואין ב' צדיקים הולכים בהנהגה אחת. כי כן גזר היוצר ומה רבו מעשיו ית"ש אשר עשה כולם בחכמ' וכ"א יש לו אחיז'