דרך פקודיך יא

עוד זאת אדרש לבני ישראל בענין הג' תפלות שבכל יום שהם מדרבנן. והנה לפימ"ש לדעת רבינו שמואל דמצוה שבדבור גם בדרבנן אינו יוצא בלא כיונה ודאי צריך לכוין מקודם לקיים מצות חז"ל כאשר נצטוינו לא תסור וכנ"ל, אלא גם לפי מה שפקפק ע"ז הפרמ"ג ג"כ נ"ל דצריך לעיין בדבר דהנה עיקר התפלה מ"ע מדאורייתא ממנין תרי"ג ולעבדו בכל לבבכם עבודה שבלב היא תפלה. רק המ"ע דאורייתא הוא שיתפלל אדם בכל יום לבוראו איזה ענין המצטרך לו בכל אופן שיהי'. וחז"ל הסדירו התפלה על הסדר וג"פ בכ"י דוקא. והנה לפי"ז הם אמרו שאינו יוצא בבקשה בעלמא. והוה כמו דמדאורייתא מסככין בנסרים. וחז"ל החמירו שלא לסכך רק באופן היותר נאות דמסתפק הפרמ"ג ונוטה דעתו דבישב בסוכה פאת לא יצא גם י"ח המצוה דאורייתא דיכולין חכמים להפקיע לגמרי מצותו כאילו לא עשה כלל. כ"ה הענין בכאן. לא מיבעיא אם לא ביקש עדיין בזה היום במו פיו איזה בקשה הנה התפלה הראשונה היא במ"ע דאורייתא אלא אפילו אם כבר ביקש איזה ענין וגם אם כבר התפלל תפלה אחת ביום הנה חז"ל תיקנו שאינו יוצא י"ח המצוה רק בג' תפלות דוקא. הנה כלם נכללים בכלל המ"ע דאורייתא ולעבדו בכל לבבכם. וצריך לכוין בכלם לקיים המ"ע ולעבדו וכו' עפ"י תקנת חז"ל. ובזולת זה לא יצא י"ח לפי סברא הלזו. והמ"י. וידעתי שיש מקום לבע"ד לחלוק ממאמר רז"ל בכ"מ בש"ס תפלה דרבנן ואקילו שם בכמה עניינים הדבר הזה צריך ביאור רחב. אכ"מ יפורש במ"א אם ירצה הגוזר. ומה שפסקו הפוסקים דבדורות הללו אין חוזר ומתפלל בשביל חסרון כוונה היינו כוונת התפלה לכוין פירוש המלות בכוונת הלב. אבל בחסרון כוונה לקיים המצוה ודאי חוזר. כן נראה לדעתי ודי בזה

(א) הקדמה ב' בענייני מצות לא תעשה. הנה עד כה דברנו בענין מצות עשה שבעשיית המצוה יכוין לקיים מצות בוראו. והנה מה נעשה בל"ת תדע ידידי דגם בל"ת אינו יוצא בזולת כוונה

והנה נקדים הקדמה הנצרכת לי ולבני גילי. דודאי מהפסוק שכתבתי לעיל. חיוב הכוונה מן התורה מוכח ג"כ חיוב כוונה בל"ת דכתיב ושמרת ועשית אותם בכל לבבך וכו'. הנה כתבנו ל"ב ונפ"ש הכוונה על המחשבה בלב ונפש. לשם מצות הבורא. והנה כתיב ושמר"ת. שמירה הוא בל"ת. ומצאתי לשון מהר"ח ויטא"ל וז"ל אין אדם מקיים מל"ת כתיקונה אלא בבוא דבר עבירה לידו ונמנע ולא עשאה מפני מצות המקום אבל ביושב ובטל לא מיקרי קיום מל"ת עכ"ל, וכ"כ מרן האריז"ל בל"ת במצות פאת הראש. וז"ל כשהוא מסתפר יכוין שאינו מניח לשחת לו פאת הראש מב' צדדיו וגם פאת הזקן עכ"ל. הנה תראה שכתב שיכוין זה כשהוא מסתפר שאז הדבר עבירה בידו לעשותה ונמנע מגזירת היוצר בזה מקיים המצוה (ובאמת כ"ה המשמעות בדברי רז"ל ישב ולא עבר עבירה נותנין לו שכר כעושה מצוה דוקא בבוא דבר עבירה לידו) והנה באתי להתעורר בטעם הדבר. דהנה הנשמה היא חצובה מתחת כסה"כ. והיא שיעור קומה רוחניות רמ"ח איברים רוחניים ושס"ה גידים רוחניים. ולמה באת אל העוה"ז להיות שצריכה להאיר כל אבריה וגידיה ע"י עשיה בעוה"ז שהוא עולם העשיה בעשות כל רמ"ח מ"ע נגד רמ"ח אבריה ושס"ה ל"ת נגר גידיה אזי בכל מצוה תאור אבר אחד ידוע לאלקינו ית"ש כל מצוה נגד איזה אבר רומזת וכן הלאוין נגד הגידין וע"י קיומה כ"ז יברא לה גוף רוחניי הוא לבוש חלוקא דרבנן אשר תתלבש הנשמה בג"ע כלול מרמ"ח ושס"ה כנ"ל ואז תתראה לפני המלך בלבוש מלכות אשר פעלה ועשתה בעולם העשי' וכיון שידענו כ"ז הנה באת הנשמה לעשות דוקא. והאיך צודק לה עשיה בלאוין הלא שב וא"ת הוא וזה הי' לה ג"כ בג"ע.