דרך פקודיך קד

ואכילת המצה בט"ו ליל היציאה אשר אז לקחנו הש"י ובחר אותנו לדעת כבודו ומצותיו ותורתו והנה זה כל האדם מקודם צריך לבטל הדעת הרע ואח"כ יאיר אליו הדעת הטוב אמיתת ההשכלה בין והתבונן והמשכיל ישים אל לבו מ"ש האריז"ל ג' חצות רמז לחב"ד והנה מצ"ה ג"פ מ"ה רמז לג' מוחין הגם שמרמז בעליונים ירמז אל האדם שיהיו מוחותיו קשורים ודבוקים לדעת חכמתו ותורתו והבן כי זה כל האד"ם בגי' מ"ה בין והתבונן. הנה התבונן הראוי לבא לידי חימוץ יוצא בו י"ח מצה ושאינו ראוי לבא לידי חימוץ אינו יוצא בו י"ח מצה. התבונן ברמזינו הנה הוא לתיקון אדה"ר בעה"ד קוד' שחטא לא הי' בו שמץ יצה"ר ולא הי' ראוי לבא לידי חימוץ וכאשר חטא ונכנס בו היצה"ר הוא ראוי לבא לידי חימוץ וע"י שמירת התורה ומצות אינו מחמיץ רק נשאר כולו בטובו כמו שעיסת המצה ראוי לבא לידי חימוץ וכשממהרין לפעול בו פעולת האש נשאר מצ"ה בלא חימוץ כן האדם כשממהר לעשות התורה הלא כה דברי כאש נאם י"י ובאש ניתנה השמע עם קיל אלהים מדבר מתוך האש כאשר שמעת אתה תעיין ידידי בשל"ה בהקדמת תולדות אדם בפירושא דברייתא הקורא לאלפין עיינין ולעיינין אלפין שם חקר במעלות אדם אם גדלה מעלות אדה"ר קודם החטא יותר ממה שיהי' לעתיד אחר התיקון ב"ב או אם תגדל מעלתו לעתיד יותר ממה שהי' קודם החטא ודרש וחקר ומצא שתגדל מעלת האדם אחר החטא היינו כשיתוקן החטא לעתיד ב"ב כיון שהי' ראוי לבא לידי חימוץ ופעל פ"י התורה שנשאר כולו בטובו כי זה שעשועיו ית' ביותר כיון שנכנס בו היצה"ר לדעת טו"ר והאדם ע"י מעשיו מפריד הרע ומבטלו ונשאר בטוב מה טוב חלקו (עיי"ש דאסמכי' אברייתא דלעיל הקורא לאלפין עיינין וכו' היינו שקודם החטא הי' כתנות או"ר באלף ואח"כ כתנות עו"ר בעין ושוב ב"ב יתוקן זה עיי"ש ותבין) ומעתה זה עבודתינו במצה דוקא כראוי לבא לידי חימוץ בין ותתבונן

(ג) מד"ס שלא לאכול מצה בע"פ במניעתו זאת צריך לכוין לקיים ציווי חז"ל ושלא לעבור ע"ד כמו שצותה התורה לא תסור וכו' שאל אביך וכו'

(ד) טעם לזה לדעתינו (כי הנה דבריהם ד"ת הוא ברוה"ק מושפעים מחכמה העליונה דע"כ נקראים חכמים עיין בדברי הרב הקדוש בעל אור החיים בספר החפץ בהקדמ') הנה תתבונן ברמיזתינו הנ"ל בענין חמץ ומצה ותבין ציווי חז"ל לבל להשתמש במצה בזמן השבתת חמץ (דבאמת כל היום הוא זמן השבתה כפשטא דקרא אך ביום הראשון תשביתו וכו' רק דחז"ל קיבלו רמז תיבת א"ך להשבית קודם שבע אבל אם לא תשבית קודם שבע חיוב המ"ע עליו להשבית גם אח"כ וגם כל ימות החג אך הוא מטעם הלאו דלא יראה ולא מטעם מ"ע דהשבתה) וכל ערום יעשה בדעת והנה תראה בגמ' ירושלמית שקלים ר' ינאי פליג מצותא (רצ"ל נתן צדקה) בלילה פגע בי' וכו' (רצ"ל שפגע בו שר מהקליפות) וא"ל לא כן אולפין (רצ"ל לא למדתנו רבינו) לא תסיג גבול רעך (רצ"ל לילה הוא שליטתו תחלקו הצדקה בהגיע עתות היום) הנה השיב לו מתן בסתר יכפה אף וערק מקמי' השר הנ"ל הנה ר' ינאי שכחו גדול עשה והצליח אבל לא סמכינן אניסא להתגרות כמו שהזהירו שלא לומר גירא בעיני' וכו' ולא תחסום שור בדישו כתיב (רק הוה ערום בירא' ובתחבולות תעשה לך מלחמה עד אשר תכבוש את כל העיר קטנה בחכמתך) הבן והבן כי א"א לפרש הדברים רק לרמוז מפה לאוזן

(ה) מרור בזה"ז מד"ס יכוון לקיים המצוה (מדברי חז"ל דגם בזה"ז נסמך אקרא על מצות ומרורים יאכלהו) אם לא כיון ונ"ל דבדיעבד יצא י"ח כיון דהוא מדרבנן ובזמן המקדש מרור מדאורייתא בודאי אם לא כוון צריך לחזור ולאכול כיון שאין הנאה באכילתו והוא מ"ע של תורה וגם צריך לכוין הטעם זכר לוימררו את חייהם כמו שסידר בעל הגדה