דרך החיים פט

הלכות אירוסין ונשואין. דיני תענית חתן וכלה ביום חופתם וחופה בע"ש וקדושי קטנה. א נהגו שהחתן והכלה מתענין ביום חופתן והוא משני טעמים א' מפני שהוא יום סליחה דידהו ונמחלו עונותיהם (ולפי טעם זה ראוי להשלים התענית). ב' שלא ישתכרו ולא יהיה דעתם מיושבת עליהם (ולפי טעם זה אין צריד להשלים) ויש להחמיר כשני הטעמים. ואם האב הוא מקבל קידושין בשביל בתו הקטנה צריך הוא להתענות כדי להחמיר מפני טעם הב'. ובימים שאין מתענים כמו שיתבאר בסעיף שאח"ז צריכין ליזהר שלא ירבו במאכל ובמשתה מפני טעם הב' [אה"ע סי' ס"א ע"ש]:

ב אלו ימים שאין מתענים בהם תענית חתנים חנוכה ופורים ואסרו חג וט"ו באב וט"ו בשבט כיון שמוזכר בגמ' ובר"ח ג"כ אין להתענות (מלבד ר"ח ניסן דמתענין כיון שיש בו תענית צדיקים וכן כל חודש ניסן) אבל בל"ג בעומר ומר"ח סיון עד אחר שבועות וימים שבין יוה"כ לסוכות מתענין [א"ח סי' תקע"ג]. (בימים שאין מתענין צריך ליזהר שלא לרדוף אחר מותרות מאכל ומשתה. צריכין החתן והכלה להתקדש עצמן במאוד מאוד בהכנס לחופה ויעשו תשובה ביום ההוא ויפשפשו במעשיהם מיום הולדם עד היום הזה ויתודו ויבקשו מחילה וסליחה וכפרה מהשי"ת ויהיו מודים ועוזבים ויתחרטו חרטה גמורה בשברון לב ויעשו הסכמה חזקה מהיום ולהלאה לעבוד את ה' באמת ובתמים ולהיותם קדושים וטהורים. ואח"כ יכנסו לחופה ויתפללו שהקב"ה ישרה שכינתו ביניהם (של"ה דף ק"א ע"ב וע"ש עוד) ונוהגים שאומרים הוידוו בתפלת מנחה כמו בערב יוה"כ):

ג נכון ליזהר לינהג כהרמב"ם שלא יעשו חופת נדה אבל לדינא קיי"ל כהפוסקים דס"ל דחופת נדה הוי חופה וצרין להודיע להחתן שהיא נדה ועיקר החופה לא הוי מה שמכניסין אותם תחת סודר שפורסין על כלונסאות כמו שאנו עושין וקוראין אותה חופה כי עיקר החופה מה שמיוחדין אותם אח"כ בחדר זה נקרא חופה ואפי' אינה ראוי לביאה כגון שהיתה נדה או שבני אדם נכנסין ויוצאין שם באותו חדר ולא הוי יחוד הראוי לביאה אעפ"כ הוי חופה גמורה וקונה בבתולה קנין גמור למהוי כנשואה בכל דבריה. וצריך ליחד להחתן אותו החדר והוי כהכניסה לביתו ואם כנס את הבתולה בע"ש והכניס אותה לחדר מבע"י אף שהיא עדיין לא טבלה ובני אדם נכנסין ויוצאין באותו חדר [ומ"מ אם היא טהורה יש למנוע שלא יכנוס לשם שום אדם כדי שיהי' יחוד גמור אך אם היא נדה אז צריכין שיהיו בני אדם נכנסים ויוצאין שם דאל"כ אסורין ביחוד] דבלא"ה אסורה להתייחד עמו קודם ביאה ראשונה קונה אותה בזה שהביאה לחדר מיוחד לו ואח"כ כשטובלת מותר לו לבא עליה ביאה ראשונה בשבת וליכא איסור משום קונה קנין בשבת משום שכבר קנה אותה מבע"י. אבל באלמנה אינה קונה חופה רק יחוד הראוי לביאה היינו שתהיה טהורה ויכנוס אותה אחר הקדושין לחדר מיוחד שלא יהיו שם בני אדם וזה הוי יחוד הראוי לביאה וקונה באלמנה ג"כ קנין גמור למהוי כנשואה ואם כנס אותה בע"ש והיתה טהורה והכניסה לחדר מבע"י ונתייחד עמה ולא היו שם בני אדם קנה אותה קנין גמור ומותר אח"כ לבא עליה בשבת אבל אם לא היתה טהורה מבע"י או שלא נתייחד עמה בחדר מיוחד מבע"י אסור לבא עליה בשבת ולכן יש ליזהר מאוד כשעושין חופה בע"ש שיעשו את החופה מבע"י גדול [סי' נ"ה ס"א וס"ד]:

ד כשהאב משיא לבתו כשהיא קטנה היינו כשהיא פחותה מבת י"ב שנים ויום אחד היא אינה יכולה לקבל בעצמה קידושיה כי האב בעצמו צריך לקבל קידושיה ע"כ צריך לעמוד אצלה כשמקבל' קדושין והוי כמו שקיבל הוא בעצמו ואומר הבעל הרי את מקודשת לי וכששולח בתו הקטנה למקום אחר להתקדש שם ולהנשא ואינו יכול לילך בעצמו יאמר לה בפני עדים צאי וקבלי קידושין ואם לא אמר לה כן בפני עדים אף ע"פ כן הואיל והכינה להכניסה לחופה ולקדושין הוי כעומד אצלה בשעת קבלת הקדושין ומהני אבל טוב לעמוד אצלה בשעת קבלת הקידושין [סימן ל"ז]

דיני ברכת אירוסין ונשואין

א תחת החופה מברכין ברכת אירוסין ונשואין והוי עובר לעשייתן וצריך שני כוסות לברכת אירוסין כוס אחד ולברכת נשואין כוס אחד ומפסיקין בין ברכת אירוסין לברכת נשואין בקריאת הכתובה בנתיים ונותנין מן הכוסות של ברכת אירוסין ונשואין להחתן והכלה לשתות וצריכין לכוין לצאת בברכת היין בשעה שמברך המסדר על הכום ובברכת אירוסין ונשואין שמברכין תחת החופה מברכין ברכת היין קודם לשאר ברכות ואין מברכין ברכת נשואין בפחות מעשרה והחתן מן המנין [סימן ס"ב]

דיני בהמ"ז בבית חתן בשבעת ימי המשתה

א בבהמ"ז שבבית חתן כל שבעת ימי המשתה אומרים דוי הסר כו' ובהמ"ז על כוס אחד ואחר בהמ"ז אומרים על כוס שני ברכת חתנים היינו ששה ברכות ואחר שמברכין ברכות אלו מברכין ברכת היין על הכוס שאומרים עליו בהמ"ז (סי' ס"ב): ב אומרים ברכות אלו אחר בהמ"ז ביום ראשון של הנשואין ובסעודה ראשונה שאכלו אחר החופה בין בבחור שנשא בתולה בין באלמן שנשא אלמנה או באלמן שנשא בתולה בכולן מברכין ברכות אלו ביום ראשון ובסעודה ראשונה וצריך עשרה והחתן מן המנין [שם]: ג מסעודה ראשונה ואילך יש חילוק בבחור שנשא בתולה או אפי' בבחור שנשא אלמנה או אלמן שנשא בתולה אם לא אכלו הסעודה ראשונה ביום נשואין ואוכלין הסעודה ראשונה ביום שאחר נשואין הוי כפנים חדשות ומברכין שבע ברכות אבל כשאוכלין סעודה שניה באותו יום או כשאוכלין כל שבעת ימי המשתה אי איכא פנים חדשות בכל סעודה וסעודה כשאוכלין מברכין שבע ברכות ואם לאו כשאין פנים חדשות אין מברכין כל הז' ברכות רק מברכין ברכת אשר ברא ששון כו' לבד [וכשאין אומרים רק אשר ברא א"א דוי הסר ואומרי' נודה לשמך כו'] וצריך שני כוסות דהיינו על כוס אחד אומרים נודה לשמן כו' ובהמ"ז ואח"כ לוקחים כוס שני ואומרים עליו ברכת אשר ברא כו' ואח"כ אומר בפה"ג על כוס של בהמ"ז ואף שבברכת אשר ברא א"צ פנים חדשות מ"מ צריכין לסעוד שם אנשים שאינם מב"ב אבל אם אינו סועד רק עם ב"ב לבד גם ברכת אשר ברא א"א. וא"צ עשרה רק בג' אומרים ברכת אשר ברא כו' [ב"ש]: ד ובאלמן שנשא אלמנה אחר שאכלו הסעודה ראשונה ביום א' של הנשואין ואוכלין סעודה שניה באותו יום או שלא אכלו כלל ביום א' ואוכלין הסעודה הראשונה בלילה שאחר יום הנשואין אין מברכין ז' ברכות אפי' איכא פנים חדשות לא מהני (ועיין בסי' זה ס"ק ט"ו מ"ש שם מה נקרא יום א' של הנשואין באלמנה) אבל מודה לשמך ושהשמחה במעונו ואשר ברא אומרים אף באלמן שנשא אלמנה כל שלשה ימים הראשונים אפי' ליכא פנים חדשות ואין שם עשרה רק שיש שם שלשה ויש בהם אנשים שאינן מב"ב רק שאוכלין שם מחמת שמחת מריעות (ב"ש שם ס"ק י"ז): ה פנים חדשות מיקרי אפילו אם בא לשם איש אחד שבעלי החופה שמחים בביאתו ורוצין להרבות בשבילו אף שאין אוכל עמהם אלא שבא מחמת שמחת מריעות (שם): ו שבת ויו"ט ראשון ושני הוי כפנים חדשות בסעודת הלילה ובסעודת שחרית. ובסעודה שלישית אם יש פנים חדשות או שאומר הדרשה והוי כפנים