דרך החיים יז

ודי בזה ואח"כ כשיעבור האונס א"צ לקרות אבל בלא אונס לא יצא בהרהור וצריך לקרות פעם שנית (שם) כח היה הולך בדרך ורצה לקרות ק"ש צריך לעמוד בפסוק ראשון וכן כשאומר בשכמל"ו וה"ה רוכב כמהלך דמי וצריך לעמוד אבל בעגלה או בספינה א"צ לעמוד (סי' ס"ג): כט קרא פרשה וטעה בה אם יודע היכן טעה כגון שקרא כולה אלא שדילג פסוק אחד או תיבה אחת באמצע חוזר לראש אותו פסוק ואם אינו יודע היכן טעה חוזר לראש הפרשה (סימן ס"ד וע"ש וע' א"ר): ל קרא פ' שמע וטעה בה ודילג פסוק אחד או תיבה אחת דיחזור מאותו פסוק כמו שנתבאר אפילו אם נזכר לאחר שכבר קרא פרשת והיה אם שמוע מ"מ יקרא אח"כ מפסוק שטעה בה ולא מראש הפרשה אפילו שהה כדי לגמור את כולה וכן באינך (סי' ס"ד וס"ה) וסדר הפרשיות אינן מעכבין: לא היה עומד בוכתבתם וא"י אם בוכתבתם של פרשה ראשונה או של פרשה שניה וכן אם סיים הפרשה וא"י אם ראשונה או שניה יחזור לשניה שהוא מוהיה אם שמוע ואם התחיל למען ירבו א"צ לחזור דסדרא נקט ואזיל (סי' ס"ד) וכן אם התחיל ויאמר חזקה שאמר כל מה שלפניו [פרישה] וה"ה אם יודע שאמר אמת ויציב (א"ר סי' ס"ז): לב ספק אם קרא ק"ש חוזר וקורא עם ברכותי' ויברך לפניה ולאחריה אבל אם יודע שקרא ק"ש וא"י אם בירך הברכות א"צ לחזור הברכות כיון דחוב' ק"ש ודאי יצא (סי' ס"ז): לג ידגיש י' של ישראל שלא תבלע ולא תראה אשראל וכן היוד של והיו דלא לישתמע והאו (סי' ס"א): לד צריך לקרות קריאת שמע בטעמים כמו שהם בתורה ולא נהגו בזה רק המדקדקים (שם) יכוין כשאומר שמע ישראל פירושו שמע ישראל ה' שהוא אלקינו הוא ה' אחד וצריך שיפסיק בין אחר לברוך ובין ועד לואהבת: לה כשאומר וקשרתם לאות על ידיך ימשמש בתפילין של יד וכשאומר ולטוטפות בין עיניך ימשמש בתפילין של ראש. צריך להטעים יפה הע' של נשבע: לו כשיאמר וראיתם אותו ימשמש בשתי ציציות שלפניו (שם): לז ידגיש ויתיז הזיי"ן של תזכרו דלא לישתמע תשקרו או תשכרו (שם) וכן זיי"ן של וזכרתם: לח כשאומר את כל מצות ה' יזכור שבת ששקולה ככל המצות וכנגד כל התורה כולה (שם): לט כשיאמר אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים יכוין לקיים מ"ע של זכירת יציאת מצרים (עיין סימן ס"ז וסימן ס'): מ אין להפסיק בין ה' אלהיכם ובין אמת בשום דבר (סי' ס"א) וכן בין אמת לויציב (סי' ס"ו) ואפילו לדברים שמפסיקין באמצע קריאת שמע (שם): מא אם הוא מסופק אם אמר אמת ויציב אינו חוזר כיון שהזכיר יציאת מצרים בפ' ציצית אבל אם גם מסופק אם אמר פ' ציצית חוזר לראש כיון שזכירת יצ"מ דאורייתא (מ"א סי' ס"ז)

דיני סמיכת גאולה לתפלה ותפלת ש"ע והברכות בכלל

א אין להפסיק בין גאולה לתפלה אפילו לקדיש ולקדושה ודוקא בחול או ביו"ט אבל בשבת פוסק לקדיש ולקדושה וכן במעריב אפילו בחול פוסק אפילו לברכו (ע"ס קי"א וסי' רל"ו) וכן אין מפסיקין לענות אמן אחר הש"ץ זולת אמן של גאל ישראל אם שמע מהש"ץ פוסק ועונה (אמנם נכון לסיים בשוה עם הש"ץ דאז א"צ לענות מ"א סי' ס"ו ועי' סי' קי"א וראיה לדברי ממ"ש בתה"ד סי' י"א הובאו דבריו בסי' ק"ט ע"ש בב"י) ודוקא שכבר השלים הברכה של גאל ישראל וטרם שהתחיל להתפלל שמע הברכה גאל ישראל מהש"ץ אבל אם שמע הברכה הנ"ל קודם שסיים הוא גאל ישראל אסור לו לענות אמן של גאל ישראל (חוץ מאמן של האל הקדוש ושו"ת) דקודם גאל ישראל דין אמצע הפרק יש לו וכמו שנתבאר לעיל (א"ר שם דלא כמ"א ועיין פ"מ) לכן אם יודע שיאמרו קדיש או קדושה ימתין בשירה חדשה כדי לענות אם עדיין לא שמע (ועיין לעיל בדין איחר לבוא לביהכ"נ מ"ש מתי צריך להמתין תראנו משם ותדרשנו לכאן ועיין סי' קכ"ד) ובדיעבד אם התחיל שירה חדשה קודם שאמר בא"י גאל ישראל ג"כ עונה לקדיש ולקדושה רק לכתחילה ימתין בשירה חדשה (עיין ס"ס ס"ו ובא"ר) והש"ץ לאחר שהתפלל התפלה בלחש קודם חזרתו בקול רם מותר לו להפסיק (מ"א ס"ס קי"א) רק לא לדבר הרשות (עיין פ"מ שם):

ב שכח להניח טלית אם לא היה לו מקודם והביאו לו בין גאולה לתפלה לא יתעטף ולא יברך ומכ"ש באמצע התפלה לא יניח ואפילו היה עומד בטליתו ונפל כולו לא יתעטף דהוי הפסק ואם עבר והתעטף לא יברך (סי' צ"ז) רק קודם שסיים בא"י גאל ישראל דהוי באמצע הפרק יניח בלא ברכה ולאחר התפלה ימשמש בטלית ויברך (סי' ס"ו):

ג אם לא היו לו תפילין והביאו לו תפילין בין גאולה לתפלה יניחם ולא יברך עד אחר התפלה אבל אם הביאו לו באמצע הפרק של אמת ויציב קודם גאל ישראל יניחם ויברך עליהם והטעם דתפלה צריך תפילין (שם):

ד לא יהא דבר חוצץ בינו ובין הקיר דבר גדול שגבוה י' טפחים ורוחב ארבע אבל דבר קטן לית לן בה ודבר קבוע כגון תיבה או ארון או מטה אינן חוצצין וה"ה דבר שהוא לצורך תפלה בבית הכנסת כמו שלחן וכה"ג שצריך להניח ספר עליו לא הוי חציצה (סי' צ' בט"ז) והמדקדק ואפשר לו יזהר גם בדבר שהוא צורך תפלה (ע"ש במ"א וא"ר):

ה ואף במידי דחציצה בינו ובין הכותל אם א"א להתפלל בקלות בענין אחר כגון לפעמים שמתפללים בעשרה באיזה חדר ואי אפשר לכל אדם לעמוד בלי חצוצה אל הכותל אל יעכב התפלה בשביל זה לילך לחדר אחר ומ"מ יעצים עיניו או יביט תוך הסידור שלא יבוא לידי ביטול כוונה (שם בט"ז):

ו בעלי חיים חוצצין ואדם אינו חוצץ ואם אפשר גם בזה יזהר (שם):

ז בגדים המצוירין אע"פ שאין בולטין אין נכון להתפלל נגדם ואם יקרה לו להתפלל נגד בגד מצויר או כותל מצויר יעצים עיניו ולכן אין לצור צורות בסידורים או בבהכ"נ ולמעלה מקומת איש מותר (שם):

ח המתפלל לא יעמוד לא ע"ג מטה ולא ע"ג כסא ולא ע"ג ספסל ואפילו אינן גבוהים ג"ט הואיל והוא דבר המיטלטל ולא ע"ג מקום גבוה ג"ט אע"פ שהוא קבוע אא"כ היה זקן או חולה שקשה לירד משם או שהיה ש"ץ וכוונתו להשמיע לציבור (סי' צ') אמנם עכשיו נוהגין להיות מקום שהש"ץ עומד מקום נמוך משאר ביהכ"נ ע"ש ממעמקים קראתיך וגו' (שם):

ט היה גבוה ג"ט ויש בו ד' אמות על ד' אמות הרי הוא כעליה ומותר לו להתפלל על גביו וכן אם היה מוקף מחיצות אע"פ שאין בו ד' על ד' ואין גובהם ניכר מותר הואיל שחלק רשות (שם):

י כשעומד להתפלל לא יסמוך עצמו על העמוד או על חבירו ואפילו סמיכה כל דהוא שאם יטול אותו דבר שסומך עליו לא יפול אסור [לפי טעם ההגמי"י שצריך לעמוד באימה] (עיין א"ר סי' קמ"א):

יא כשהוא מתפלל לא יאחוז בידו שום דבר שאם יפול יש בו הפסד או יזיק לו מפני שלבו עליהם ויטרד והמדקדקים נזהרין מלאחוז בידיהם שום דבר וכן נכון אבל מחזור או סידור שמתפלל בתוכו הואיל ותופסו לצורך התפלה לא טריד (סי' צ"ו):

יב יש ליזהר למי שמתפלל בתוך הסידור שירשום תחילה כל המקומות שצריך להתפלל באותה תפלה ולא יחפש אחריהם בשעה שמתפלל (שם):

יג נפל ספר לפניו על הארץ ואינו יכול לכוין מפני זה מותר להגביהו כשסיים הברכה (מ"א שם):

יד צריך להסיר מאתו כל דבר הטורדו מהתפלה כמו כיחו וניעו (סי' צ"ב):

טו היה צריך לנקביו אל יתפלל ואם התפלל תפלתו תועבה וצריך לחזור ולהתפלל [בין גדולים בין קטנים] (א"ר סי' צ"ב בשם גדולי המחברים דלא כמ"א) וה"מ שאינו יכול לעמוד על עצמו שיעור שעה וחומש אבל אם יכול להעמיד שיעור זה יצא בדיעבד אבל לכתחילה לא יתפלל עד שיבדוק עצמו יפה יפה ואע"פ שיעבור תפלת צבור מ"מ יפנה מקודם מיהו אם יעבור זמן התפלה יש לסמוך על הרי"ף ולהתפלל הואיל ויכול לעמוד על עצמו שיעור הנ"ל (שם ועיין א"ר):