דרך החיים קא

ומותר במלאכה וברחיצה וסיכה ותשמיש המטה ותלמוד תורה ואם אין לו מנעלים ברגליו בשעת שמועה צריך לעשות מעשה אחרת שיהא ניכר שעושה משום אבילות כגון שישב על הקרקע ואם באה לו שמועה בשעה שהיה עוסק בתורה או במלאכה או שהיה רוחץ מפסיק שעה אחת משום אבילות וחוזר למה שבידו (ואם היה לבוש תפילין אינו חולץ) ומ"מ אין יוצא בזה ידי אבילות רק צריך לעשות מעשה אחרת שניכר בה שעושה אותה משום אבילות כגון חליצת מנעל או ישיבה על הקרקע שעה אחת (שם): ד השומע שמועה קרובה בשבת או ברגל ולמוצ"ש או למוצאי רגל נעשית רחוקה אסור כל יום השבת או ימי הרגל בדברים של צינעא ולמוצאי שבת ורגל נוהג שעה אחת אבילות בחליצת מנעל וישיבת קרקע ודיו (שם): ה השומע שמועה קרובה בשבת יום השבת עולה לו ליום אחד ולמוצאי שבת קורע ומונה לו עוד ששה ימים (שם): ו השומע שמועה רחוקה בשבת או ברגל אינו נוהג אבילות ואפילו בדברים שבצינעא מותר ולמוצאי שבת ורגל נוהג שעה אחת ודיו (שם): ז שמע שמועה קרובה בשבת והוא ערב הרגל כיון שדברים שבצינעא נוהג בו מבטל הרגל את האבילות (שם): ח מי שמת לו מת קודם הרגל והוא לא שמע עד אחר הרגל אף שאותן שנהגו אבילות קודם הרגל הפסיק הרגל את האבילות למנין שבעה ימים מ"מ זה שלא ידע ולא נהג אבילות קודם הרגל כל ששמע אפילו ביום שלשים של מיתת המת הוי אצלו שמועה קרובה וצריך לנהוג שבעה ושלשים דאין הרגל עולה בשביל שבעה ושלשים למי שלא נהג קודם הרגל (סי' שצ"ט ש"ך)

דין אבילות ברגל ובר"ה ויוה"כ ויו"ט ב' של גליות

א הקובר מתו קודם הרגל בענין שחל עליו אבילות ונהג אבילות אפילו שעה אחת (פירוש כ"ש ולא בעינן שעה ממש) קודם הרגל הרגל מפסיק האבילות ומבטל ממנו גזירת שבעה ומותר לרחוץ סמיך לחשיכה אפילו בחמין ואפילו מת לו מת בערב שבת ושבת הוא ערב הרגל מותר בע"ש סמוך לחשיכה לרחוץ בחמין לכבוד הרגל (ואף שהרגל אינו מבטל רק גזירת שבעה ולא גזירת שלשים מ"מ הואיל דרחיצה בחמין כל שלשים אינה מדינא רק מכח מנהגא מותר לכבוד הרגל אבל לגלח כיון דמדינא אסור אפילו לכבוד הרגל אסור ואחר הרגל כיון דלא ביטל הרגל רק גזירת שבעה ולא גזירת שלשים אסור ברחיצה בחמין ולענין חשבון ימי השלשים יבואר לקמן) ודוקא שנהג אבילות קודם הרגל אפי' לא נהג אלא דברים שבצינעא קודם הרגל כגון אם שמע שמועה קרובה ביום השבת שהיה ערב הרגל כיון שנהג דברים שבצינעא בא הרגל ומפסיק האבילות (כמו שנתבאר בסי' שפ"ז) אבל אם שגג או הזיד ולא נהג אבילות או שהיה קרוב לחשיכה ולא היה יכול לנהוג אבילות אין הרגל מבטל האבילות וכ"ש אם לא ידע במיתת המת קודם הרגל שאין הרגל מבטלו אלא נוהג ברגל דברים שבצינעא ומונה שבעה אחר הרגל ויום טוב שני של גליות שבסוף הרגל עולה לו למנין שבעה. ושלשים מונה מיום המיתה [סי' שצ"ט] [ולענין מלאכה בשבעת ימי אבילות שנוהג אחר הרגל צריך שאלת חכם]:

ב אם קבר את מתו ז' ימים לפני הרגל ונהג בהן גזירת שבעה הרגל מבטל ממנו גזירת שלשים אפילו חל יום שביעי ערב הרגל דמקצת היום ככולו ועולה לכאן ולכאן ומותר לרחוץ אפילו בחמין ולספר ערב הרגל סמוך לחשיכה ובערב פסח עדיף לגלח קודם חצות כיון שאחרים אסורין לגלח אחר חצות ואם חל שביעי שלו בערב שבת ולמחר יום השבת יהי' ערב הרגל מותר לכבס ולרחוץ ולספר ע"ש ואם לא גילח בע"ש או בערב הרגל מותר לגלח עצמו תיכף אחר הרגל אבל בחול המועד אין רשאי כיון שהיה יכול לגלח בערב שבת או בערב הרגל אבל אם חל שביעי שלו בשבת שהוא ערב הרגל דאז לא היה יכול לגלח בערב שבת כיון שהיה תוך שבעה מותר לגלח עצמו בחול המועד או לאחר הרגל [שם]:

ג הא דרגל מבטל גזירת שלשים דוקא בשאר מתים אבל באביו ואמו שאסור לספר עד שיגערו בו חבריו אפילו פגע בו הרגל לאחר שלשים אינו מבטל השיעור גערה שנתבאר לעיל [שהוא] שלשה חדשים [שם]:

ד ראש השנה ויום הכפורים חשובים כרגלים לבטל האבילות [שם]:

ה נהג שעה אחת לפני הפסח אותה שעה חשובה כשבעה ושמונה ימי הפסח הרי חמשה עשר ומשלים עליהם עוד חמשה עשר יום למנין שלשים [שם]:

ו נהג שעה אחת לפני עצרת אותה שעה חשובה כשבעה ויום עצרת עצמו [כיון שאם לא הקריב קרבנות עצרת בעצרת יש לו תשלומין כל שבעה] חשוב כשבעה הרי ארבעה עשר ומשלים עליהם עוד ששה עשר אחרים ובח"ל שעושין שני ימים עולה יום השני למנין הט"ז [שם]:

ז נהג שעה אחת לפני ראש השנה בטלה ממנו גזירת שבעה מחמת ראש השנה וגזירת שלשים מחמת יום הכפורים:

ח נהג שעה אחת לפני יום הכפורים בטלה ממנו גזירת שבעה מחמת יום הכפורים וגזירת שלשים מבטל ממנו חג הסוכות [שם]:

ט נהג שעה אחת לפני חג הסוכות בטלה ממנו גזירת שבעה והחג שבעה ימים הרי י"ד ושמיני עצרת נחשב לז' ימים הרי כ"א יום ומשלים עליהם עוד ט' ימים ובח"ל עול' שמחת תורה למנין הט' ימים ודוקא אם נהג שעה אחת לפני חג הסוכות אז עולה יום שמיני עצרת בעד ז' ימים אבל אם קבר את מתו בחג הסוכות אין שמיני עצרת מבטל ממנו גזירת שבעה וגם אינו נחשב בעד ז' ימים למנין ל' רק צריך לנהוג שבעה אחר הרגל ויום טוב שני של גליות עולה למנין השבעה. ול' מונה מיום המיתה [שם]:

י יום טוב שני של גליות אף שעולה למנין שבעה מ"מ אין שום אבילות של פרהסיא נוהג בו אפילו הוא יום המיתה וקבורה כמו יום ראשון שהוא מדאורייתא שאינו נוהג בו שום אבילות של פרהסיא [שם]

דין קטן שהגדיל תוך שבעה או תוך ל' ודין חולה ויולדת

א קטן שאירע לו אבל א"צ להתאבל דאין אבילות לקטן ואפילו אם הגדיל תוך זיי"ן א"צ לנהוג אבילות של שבעה ושלשים כיון דבשעת התחלת האבילות היה פטור [סי' שצ"ו בט"ז דלא כב"ח]: (ב) חולה שמת לו מת שחייב להתאבל עליו ונודע לו אם הבריא תוך שבעה גומר הימים הנשארים וכן תוך שלשים גומר הימים הנשארים אבל להשלים הימים של אבל שעברו בחליו א"צ משום דבחליו ג"כ נהג אבילות קצת ודמי לשבת דעולה ואינו מפסיק [כן משמע מהדין של הא"ר שאכתוב בסמוך]: (ג) יולדת אבילה ג"כ אינה צריכה להשלים הימים שעברו בעת שהיתה יולדת רק גומרת הימים הנשארים ואם השבת שהולכת לבית הכנסת הוא בתוך שבעה מוליכות אותה הנשים לבית הכנסת ויכולה ללבוש בגדי שבת ויושבת על מקומה בבית הכנסת [א"ר בסי' קל"ג בא"ח דלא כתשובת נ"ש]

דין מי שמת לו מת ולא נודע לו ודין תענית יאר צייט

א מי שמת לו מת ולא נודע לו אינה חובה שיאמרו לו וע"ז נאמר מוציא דיבה הוא כסיל מיהו אם שואל עליו אין לשקר ולומר חי הוא שנאמר מדבר שקר תרחק אלא יאמר בלשון דמישתמע בתרי אפי והוא ישער בעצמו שמת ומותר להזמינו לסעודת אירוסין ונשואין וכל שמחה כיון שאינו יודע [סימן ת"ב ט"ז] וכן הבעל שיודע שמת קרוב של אשתו שחייבת להתאבל עליו מותר לשמש עמה כיון שהיא אינה יודעת [א"ר סי' קל"ג]: ב לבנים זכרים נוהגין להודיעם