שו"ת די השב כז

יהודי היה התם ע"כ ומרן הב"י סס"י קי"ז כתב ודברי רבי' יחיאל עיקר וכ"ד הפוסקים וההיא דהאכילו בשר חזיר אינה ראיה דאיכא למי' ישראל רשע היה ועוד וכו' ע"ש וכבר האריכו האחרונים ליישב דברי ראבי"ה הללו אמנם י"ל דראבי"ה מיירי בנזדמנו לו וס"ל דמותר להסתחר בהן דהיינו למוכרם מעט מעט ולבשל כדי למכור ביותר כדעת מהרש"א איברא דמדברי המרדכי נר' דלא הבין כן מדברי ראבי"ה מדכתב אבל ראבי"ה כתב וכו'

ודע דהיכא דנזדמנה טריפה לישראל אם מותר לישר' אחר לקנות להרויח בה כתב ה' ב"ח דאסור וכן הסכים הפר"ח דלא כט"ז ע"ש וכ"כ בהדיא הרשב"ץ שם סי' רצ"ב ע"ש

סימן ו'

יש לחקור במ"ש מרן בי"ד סי' קי"ז שכתבנו לעיל לאסור במתנה כמכר אם דין זה דמתנה הוי בכל מילי או דוקא הכא קאמר מרן דמתנה כמכר לענין האסורים

והנה ה' בית יעקב בסי' מ"ב תהי בה בדברי מרן מדאמרי' בע"א רס"ב אהא דתניא חמרין שהיו עושים מלאכה בפירות שביעית שכרן שביעי' ופרי מאי שכרן שביעית אילימא דיהבי' להו מפירות שביעי' נמצא זה פורע חובו מפירות שביעית והתורה אמרה לאכלה ולא לסחורה אמ' אביי לעולם דיהבי להו שביעית ודקאמרת לאכלה וכו' דיהבי' בצד היתר ופירש"י במתנת חנם כדתנן וכו' אבל אומ' העלם לאוכלם ולשתו' בירוש' ונותנים זל"ז במתנת חנם אלמא מפו' כההיא דמתנה לא חשיב כסחורה את"ד ומה שתי' לזה ע"ש הרואה יראה דאין לו שחר ואשתמיטיתי' מ"ש בירוש' פ"ק דמע"ב עלה דתנן אבל נותנים זל"ז מתנת חנם מתניתין ר"מ היא דאמ' אין מתנה כמכר אר"י ד"ה היא בהדיא דתניא וכו' ופי' הר"ש אפי' מ"ד מתנה כמכר בכה"ג שמזמין את חברו שיאכל אצלו מודה דשרי ע"ש וכ"כ הרע"ב וכבר הר"ש גופיה שם רפ"ג רמז זה ע"ש הרי דאפי' למ"ד מתנה כמכר מודה בכה"ג שמזמינו אצלו דשרי ולפ"ז בההיא דע"א נמי איירי בכה"ג והיינו דאמר אביי דיהבי' ניהלי' בצד היתר ולא אמ' בפשיטות דיהבי' נהלי' במתנת חנם אלא דר"ל בצד היתר למר כדאית ליה ולמר כדאית לי' דלמ"ד מתנ' כמכר מיירי במזמינו לאכול אצלו ולמ"ד מתנה לא הויא כמכר איירי בפשיטות בדיהיב מתנת חנם

איברא דלכאורה אין נר' כן מדברי התו' שם בד"ה דיהיב וכו' שכ' וז"ל וא"ת כיון דיהיב לי' בצד היתר מאי אריא דפועלי' עושים בפירות שביעית הללו אפי' עושים מלאכה אחרת יהיו מותרים וכו' וי"ל דוקא בשעושי' המלאכה בפירות שביעית עצמו אז אינו נר' כנותן שכר וכו' אבל עוש' במלאכה אחרת יכול להיות שהוא אסו' דדומה שפיר שכר מלאכה עכ"ל וא"א דמיירי הכא במזמינו לאכול אצלו א"כ אפי' עוש' מלאכה אחרת אינו דומה שהוא שכר מלאכה אמנם הא ודאי בורכא דבעושים מלאכה אחרת אפי' במזמינו לאכול אצלו דומה שפיר שהוא שכר מלאכה כיון דקושט' הוא דרוצה לפורעו שכירותו במה שמזמינו לאכול אצלו משא"כ כשעושי' עמו בפירות שביעית עצמן דומה שהוא של שניהם

והנה בעיקר דברי התוס' כ' ה' אהלי יצחק שמעתי מקשים שדבריהם אלו הפך משנה שלימה פרק ח דשביעית מ"ה דקתני אין נותנים לא לבייר ולא לבלן וכו' ולכולן הוא נותן מתנת חנם הרי דקתני בהדיא דאפי' בשאר מלאכות אחרות נותן להם מתנת חנם ע"כ ונר' דלק"מ דההיא לא מיירי שנותן להם מתנת חנם לשם פריעת שכירותם אלא נותן להם מתנת חנם ממש וכ"כ מהר"י קורקוס בפ"ו מה' שמטה דין י"א וז"ל ונותן להם מתנת חנם אע"פ שיש בדבר גמילות חסד וגם כי אפש' שיוזיל אצלו או יניח לו משכרו בשביל כך וכו' עכ"ל הרי דמיירי בנותן מתנת חנם ממש בשביעית שריא דע"כ לא פרכי' בירוש' אמתני' בריש מעשר ב' דקתני אבל נותנים זל"ז מתנת חנם מתני' ר"מ דאמ' אין מתנה כמכר וכו' אלא לגבי מע"ב אבל גבי שביעי' אפי' למ"ד מתנה כמכר מודה דלא אסור אלא מכירה דאמ' רחמנא לאכלה ולא לסחורה אבל מתנה שריא כדתנן בפ"ד דשביעית מ"ב בש"א אין אוכלים פירות שביעית בטובה ובה"א אוכלים בטובה ושלא בטובה ועיין עוד בשלהי פ"ט דשביעית בפי' הר"ם והר"ש שם וכ"פ הר"ם בפ"ו דשמיטה דין ט"ו וז"ל אוכלים פירו' שביעי' בטובה ושלא בטובה בטובה כיצד שיתן לו פירות שביעית כמו שעשה עמו טובה שנתן לו וכו' ע"ש אבל אי קשיא הא קשיא עמ"ש הרע"ב שם בפ"ח דשביעית וז"ל ולכולן לכל הני דתנינן במתני' יכול ליתן מתנת חנם שלא לשם שכרן אע"פ שיודע שבשביל שנתן לו מתנה לא יתבע ממנו שכר עכ"ל דמבוא' דס"ל דבצד היתר דהיינו מתנת חנם יכול ליתן אפי' לאומנים אחרים מצד שכרן וק' דלפ"ז מה יענה לקושי' התוס' דאמאי קתני החמרין שהיו עושים מלאכה בפירות שביעי' שכרן שביעי' כיון דיהיב ליה בצד היתר מאי אריא דפועלים עושים בפירות שביעית אפי' היו עושים מלאכה אחרת יהיו מותרים לפורעם מפירות שביעית

ואפשר ליישב דס"ל להרע"ב דאף על גב דיודע דבשביל שנתן לו מתנה לא יתבע ממנו שכר מ"מ הרי הוא לא נתן לשם שכר ואם העיז פניו זה האומן ועשה עצמו כאלו לא ידעו מאותה מתנה דיהיב ותבע ממנו שכירותו הוא מחוייב ליתן לו שכירותו א"כ לא דמיא הא לההיא דחמרי שביעי' דנותן להם שביעית דהיינו אגרייהו בהדיא ואע"ג דמוקי לה אביי בצד היתר היינו נמי כההיא דמע"ב דהעלם ונאכלם דמפו' קצת דהיינו אגרייהו ולפ"ז ל"ק קושי' התוס' דלשאר פועלים בכה"ג דמוכח' מלתא דהיינו אגרייהו ודאי דאסור ובזה מה שהק' ה' חזו"ן כ"י עלה דהך מתניתין דפ"ז דשביעית דקתני ולכולן הוא נותן מתנת חנם וז"ל ק"ל אמאי לא אייתי האי מתני' אביי התם דמשני דיהיבי נהלי' בצד היתר כדתנן לא יאמר אדם לחברו העלה פירות הללו ונותנים זל"ז מתנת חנם והו"ל לאיתויי מתני' דידן דאיירי בשביעית עצמה וכ"ת התם לאו מתנת חנם ממש דה"פ אומר לו העלם לאוכלם ולשתותם בירוש' שהרי אמרו אבל נותנים זל"ז מתנת חנם כמ"ש התי"ט והוא פי' נאה. ומתקבל וראיה לזה מדמייתי הש"ס ההיא מתני' דהוי פ"ג דמע"ב ולא מייתי מתני' דרפ"ק דמע"ב דתנן אבל נותנים זה לזה מע"ב אלא משום דהתם לא מיירי במתנת חנם ממש אלא איירי בפועלים דיהבי' ניהלי' בצד היתר דהיינו כההיא דהעלם לאכלם וכו' דאיירי נמי בפועלים אלא שנתן להם דרך מתנת חנם דהא פי' הרב במתני' דידן ולכולן הוא נותן מתנת חנם כל הני דתנינן במתני' יכול ליתן מתנת חנם שלא לשם שכרן ואע"פ שיודע שבשביל שנתן לו מתנה לא יתבע ממנו שכר ע"כ באופן