שו"ת די השב קנג

דקטן לאו בר חיובא הוא אמנם צריך להבין דלפי מה שכתבנו נר' דבקטן נמי איכא דינא דגאא"ג דילפי' לה מדינא דב"מ דדא ודא חדא היא ובמכ"ש אתיא וכמו שכתבנו לעיל וצ"ע

ותו איכא למידק בדברי הרמ"ה הללו במ"ש א"נ דזבין לי' אפוטרו' וכו' דמידע ידעי שותפי' דקטן לאו בר חיובא הוא ואדעתא דהכי נשתתף בהדיה וכו' משמע דס"ל דדוקא בקטן הוא דאיכא למימר הכי אבל בשותפי' גדולים אע"ג דקנו ביחד אדעתא דשותפות אפ"ה מצו תבעי דינא דגאא"ג כדעת הרמב"ם והרא"ש ודעימייהו ואלו שם בס"ס הנז' מתבאר מדברי הרמ"ה דס"ל כדעת מהר"י בן מיגש והראב"ד ודעימייהו דבשותפי' שקנו קרקע אדעת' שיהיו שניהם שותפי' בה ולא שייך בהו דינא דגא"ג ע"ש וצ"ע העולה מכל מה שנתבאר לעיל דהיכא שנתברר לב"ד שנתן הגדול מתנה לקטן כדי להבריח מדין גאא"ג לא מהנו מעשיו וכאשר עשה כן יעשה לו ומוקמי' לי' אפוטרו' כדי שיברר לקטן הטוב והישר למיגד או לאוגודי הנלע"ד כתבנו ולמעשה עד אשר יסכימו עמנו מורי ההוראה יושבי על מדין ה' עליהם יחיו כיר"א

הצעיר יאודה הלוי ס"ט הצעיר דוד בונאן ס"ט

בתר חתימה ראינו להרמב"ם בתשו' בס' פאר הדור סי' קל"ט כ' וז"ל בשותף השואל מחברו דינא דגאא"ג בבית א' והנתבע אין החלק שלו אלא לילדים קטנים אם יהיה הדין שוה ויהיה חיוב לקטנים בדינא דגאא"ג או לא וכו' תשובה אם הוא ערער קודם שישאל בב"ד לא יתחייבו הקטנים בדינא דגאא"ג ואם שאל לב"ד ואח"ך ערער כדי לברוח מן הדין אז ישימו ב"ד אפוטרו' לקטנים וישאל דינא דגאא"ג וכו' ע"ש ונר' דכונתו דאם נתן במתנה לקטנים קודם שיעמוד בב"ד לא תלינן דעשה הדבר להבריח ולא יתחייבו הקטנים בדינא דגאא"ג אבל אם עשה כן אחר עמיד' בב"ד דמוכח' מלת' דעשה כן להבריח מדין גאא"ג אז ישימו ב"ד אפוטרו' וכו' ואפש' לומר דמודה הרמב"ם דאפי' בשלא עמד בדין כל שנתבר' לב"ד שהיה הענין כדי להבריח דמוקי' אפוטרו' לקטנים כההיא דפ' השולח ומיהו יש לדחות דהתם נמי כיון דאמ' השתא שמעי בי' רבנן ומפסדי ליה מנאי אין לך הוכחה גדולה מזו דכונתו להבריח ולא מוקמי' אפוטרו' לקטני'. והרדב"ז בח"ב סי' קט"ו כ' בשם הרמב"ם וז"ל ולענין דינא דגאא"ג כ' הרב שאין דין זה נוהג בקטנים ולמד אותם בק"ו מהחוב הברור דקי"ל אין נזקקי' יתומי' עד שיגדילו כ"ש שאין אומרי' להם גוד אא"ג ואפי' שיש ליתומים אפוטרו' ע"ש ומדברי הרדב"ז הללו נראה דלא אמרה הרמב"ם אלא ביתומי' אבל בשאינן יתומי' עבדי' להו דין גאא"ג וכדעת הרמ"ה ושו"ר לה' מטה שמעון עיין שם

כתב הרשב"ש בתשו' סי' פ"א שאם א' מן השותפי' אינו דר בחצר אינו יכול לכופו בדין גאא"ג דכל טענת גאא"ג אינו אלא משום היזק ראיה וכשאין היזק אין כאן טענת גאא"ג ע"ש וכן הסכים מהר"ש צרור בס' חוט המשולש סי' ט' ע"ש

תם ונשלם חלק חשן משפט. בעזר ה' אוהב משפט: