שו"ת די השב קיח

מ"ד וכו' ע"ש אבל הר"ן כ' וז"ל ולא כעד מפי עד דמי שהרי הוא בעצמו דאה אות' עדות ואין מאמין אחרי' בה אלא לומר שכ"כ בשטר זה וזו אינה עדות אלא מלתא דעביד' לאגלויי הוא וכיון דאית להו אימת' דידי' מהימני ע"ש ולדבריו צ"ל דרבנן. דמכשרי מה"ט לחודי' הוא משום דהוי מלתא דעביד' לאגלויי וא"כ ק' כיון דפסק הרי"ף התם ביבמות דמלתא דעביד' לאגלויי אפי' בעד אחד סגי א"כ ה"נ אמאי לא פסקי' כרבנן מה"ט גופיה. דהוי מלתא דעביד' לאגלויי וכמו כן ק' הרא"ש שכתב. לדעת הרי"ף הא דקאמר ת"ק קורין לפניהם וחותמי' אפילו באחד קורא לפניו כיון דמלתא דעבידא לאגלויי מירתת וכו' ע"ש וצ"ע

באופן דהעול' ממ"ש דבנ"ד שאינו מבין יפה ואחר קראו וא"ל שכ"כ בשטר לא מהני אליבא דרשב"ג דקי"ל כותי' וכמ"ש לעיל אך דאינו להרשב"ש בס' תיקון סופרים שם שכ' וז"ל ומיהו לכל הדעות אם יודעים לקרות ואינם מבינים אותו יפה נראה דסמכינן עלייהו אם אמרו פ' בקי פי' לנו והבין לנו לשונו נאמנים על כך עכ"ל ולפי מה שכתבנו לעיל נראה שזהו עצמו נדון דידן וכבר כתבנו דלדעת הפוסקים שפסקו כרשב"ג אפילו בב' בכה"ג. לא מהני כי ע"כ נראה פשוט דכונת הרשב"ש היא לומר שאותו הבקי מפרש לו השטר ומבינו על כל דיבור ודיבור הכתוב בשטר וכל כה"ג שהוא יודע לקרות ומבין קצת וזה הבקי מפרש לו ומבינו על כל דיבור ודיבור ס"ל להרשב"ש דבכה"ג אפי' באחד לכל הדעות מהני

והנה בעיקרא דמלתא כשאחרים קורין לפניהם לפי דעת הש"ך דס"ל דבדעבד לא מהני א"נ לדע' הרשב"ש דס"ל דתקנת הגאוני' היא דאפי' לכתחלה שנים קורין לפניהם והן חותמים אכתי צריכין אנו לבאר היכא שקורין לפניהם והם אינם מבינים לשון הכתוב בשטר וצריך לתרגם להם לשון השטר הנה הטור בא"ה סי' ק"ל כ' וז"ל וכ' הרמב"ם והוא שיכירו לשון הגט ונר' דאפילו אין מכירים לשונו אם הקורא מתרגמו לפניהם שפיר דמי וכ' מרן הב"י שם ומשמע דס"ל להרמב"ם דבדוקא קאמ' שיכירו לשון הגט ואח"כ כתב דבהדיא איתא להא בירושלמי פ' המגרש גבי עד אחד עברי ועד אחד יוני אמר רב הדיינים חותמים אע"פ שאין יודעים לקרות ואין העדי' חותמי' אא"כ יודעי' לקרות מתני' פליגא על רב גט שכתבו עברית ועדיו יונית וכו' פתר לה כשהיו יודעי' לקרו' ולא היו יודעי' לחתום וע"כ הא בקורא לפניה' היא דאל"כ היכי קתני הדייני' חותמים אע"פ שאין יודעי' לקרות ואפ"ה קתני דאין העדים חותמי' אא"כ יודעי' לקרו' א"ד ע"ש ולכאורה נר' דכונתו בזה דמדאמ' דב הדייני' חותמי' אע"פ שאין יודעי' לקרו' וע"כ מיירי בשקורי' לפניהם ממילא משמ' דמאי דקאמ' אח"כ ואין העדי' חותמי' אא"כ יודעי' לקרו' היינו ד"ל אע"פ שקורי' לפניה' לא מהני אלא כשהן קורי' בעצמם וא"א כ"ש דלא מהני במתרגם להם ואם זה היתה כונת מרן הדבר ק' דלפ"ז ע"כ הא דקאמ' רב אין העדים חותמי' אא"כ יודעים לקרות לא איירי לא בשאר שטרות וס"ל לרב כרשב"ג דלא מהני כקורין לפניו דאי בגט איירי הרי לכ"ע קורי' לפניה' מהני וא"כ ה"נ י"ל דמהני במתרגם להם ומהיכן משמ' דבגט לא מהני מה שמתרגם להם. ותו דלדעת הרא"ש והטור דרשב"ג נמי ס"ל דאפי' בשאר שטרות מהני בב' קורין לפניה' א"כ דב אפילו ברשב"ג לא אתי וא"כ ק' נמי מסוגיית הירוש' הלזו דא"כ דב דלא כמאן והא ודאי דוחק להעמיד דברי רב מאי דקאמ' הדייני' חותמים וכו' בקורא לפניו א' דוקא ואין העדי' חותמי' אא"כ יודעי' לקרו' היינו ר"ל אע"פ שקורא לפניה' א' לא מהני אלא בשקורין לפניה' ב' אה"ן דמהני דאין זה במשמ' וע"ק לדברי מרן דא"כ מאי פריך לרב ממתניתין דכתבו עברית ועדיו יונית כשר שהרי בפשיטות דמיירי בקורא לפניה' כיון דמלת' דרב גופה מיירי בהכי דלא מהני בעדי' מה שקורא לפניה' והרי בגט לכ"ע מהני מה שקורין לפניה' ומאי פריך לרב. ואפשר לומד דכונת מרן היא דרב דאמ' אין העדי' חותמי' אא"כ יודעי' לקרות סתמא דמלת' איירי בגט ובגט א"א לומ' דלא מהני מה שקורין לפניה' שהרי בגט ליכא מאן דפליג דאפי' רשב"ג דפליג בשאר שטרו' מודה הוא בגט דמשום עיגונא הקלו וע"כ דה"ק דאין העדים חותמים אא"כ יודעים לקרות דהכונה היא דיודעים ומבינים לשון הגט עצמו מה שקורין לפניה' לאפוקי אם תרגמו להם וע"ז פריך ממתני' דכתבו עבדי' ועדיו יונית דכשר דסת' דמלת' דלא ידע אם לא שמתרגם להם ומשני בדידעי וה"ה דה"מ לשנויי בקורא לפניהם ומבין לשון השטר אלא דעדיפ' מינה משני אבל אין לומ' דרב מיירי בשאר שטרות וס"ל דבשאר שטרות נמי בעי' עד שיבינו לשון השטר דא"כ מאי פריך ממתני' דכתבו עברי' ועדיו יונית וכו' דהאיכא למימר דגט שאני דמשו' עיגונא הקלו ואע"פ שלא יבינו לשון הגט כיון שאומ' להם שזה השטר הוא גט ודבר כורת בין איש לאשתו סגי כמ"ש ה"ה בפ"א מה' גירושי' ע"ש אבל לפמ"ש דרב מיירי בגט א"כ ס"ל לרב דאפי' בגט נמי בעי' שיבינו לשון הגט ושפיר פריך ממתני' כתבו עברית וכו' דמיירי נמי בגט

איברא דאעיקרא ראית מרן הב"י אח"ה אינה ראיה שהרי מ"ש בירוש' הדייני' חותמי' אע"פ שאין יודעים לקרות לענין קיום שטרות איירי דחותמים הדיינים על הקיום אע"פ שאין יודעי' לקדו' אלא שמכירי' חתימת העדים כמו שפירש"י בכתובות דק"ט דיש ע"ב ע"ש וכבר כ' מרן עצמו בס' בדק הבית בח"מ סי' מ"ו שמדברי הרמב"ם בספ"ז מה' עדות שכ' ואין הדייני' צריכי' לקרות השטר שמקיימי' אותו אלא מקיימי' אותו מעדיו אע"פ שלא ידעו מה כתוב בו משמ' שא"צ לקרותו כלל ע"ש ודלא כמ"ש הר"ן בפ"ב דייני גזירות בשם הרא"ה דדוקא מה שיש בגוף השטר א"צ הדייני' לקרו' אבל מ"מ צריכי' הם לקרות מי הם הלוה והמלוה כדי שלא יהיו קרובי' לדיינים ולא לעדים המעידים לפניהם ע"ש ולפ"ז מאי דקאמ' בירוש' ה הדייני' חותמים אע"פ שאין יודעי' לקרות מתפרש כפשוטו דא"צ שיקראו לפניהם כלל משום דאחתימה דוקא קמסהדי אבל אין העדים חותמי' אא"כ יודעי' לקרות ואם קראו בפניהם א"נ שמתרגמי' להם מ"ש בשטר ה"נ דיכולים לחתום דחשיב כמו יודעי' לקרות ועיין להש"ך סי' מ"א עש"ב גם עיין לה' בית שמואל סי' ק"ל סקכ"ז וממה שכתבנו א' הרואה שיש לגמגם בדבריו ודו"ק

ומ"ש הש"ך שם ויותר נ"ל דגם הרמב"ם לא בא לומר שיכירו לשון הגט וכו' ואה"ן דמתרגמי' מהני וכ"מ בהג"א פ"ב דגיטי' שכ' וז"ל והוא שיודעי' לה"ק שמביני' מה שקורי' לפניה' ע"ש ולא ידענא מהיכא משמ' כן מדברי הג"א דאדרבא אפכא משמ' שהרי כ' והוא שיודעי' לה"ק שמבינים מה שקורין לפניהם דמש' דוקא שיבינו הלשון עצמו וכ"כ בפשיטו' מהרש"ל ביש"ש בגיטין סי' ט"ו שכ"ד בשם הא"ז ועיין למרן הב"י שהבי' ל'