שו"ת די השב קיז

סי' ק"ל סט"ז ע"ש וכן אביא מהרש"ל ראיה זו ביש"ש פ"ב דגיטין סי' ט"ו ע"ש ויש לתמוה על הש"ך שהרי דעת הטור בא"א סי' ק"ל דבגט אפי' לכתחי' קודא לפניו א' ואפ"ה כ' בח"מ ד"סי מ"ה בשאר שטרות שאם קראו א' לפניה' לא יחתמו ואם חתמוהו השטר פסול הרי דאף על גב דבגט פשר אפי' לכתחי' בא' קורא לפניו אפ"ה בשאר שטרות אפי' בדעבד פסול ומן האמור יש לתמוה על מורנו הרב ערך השלחן ז"ל ח"מ בהשמטות סימן מ"ה שכ' ע"ד הש"ך וז"ל ונראה. דל"ד קרו לפניו כ' אלא אפי' א' השטר בשר בדעבד שהרי הטור בא"ה סי' ק"ל כ' דאפי' אין מכירי' לשונו אם קורא לפניו א' כשר. אבל בשאר שטרות לא יסמכו על א' שקרא לפניהם עד שיהיו ב' וא"כ כיון דבגיטי' אפי' בא' סגי לכתחי' הכא כשר בדעבד ע"ש שהרי הטור עצמו כ' דבדעבד נמי אם קרא לפניו עד אם השטר פסול. גם מ"ש מו"ה שם וכ"כ הש"ך סק"י גבי אי אמרי' אקרי' למאן דידע למקרי וכו' יש לדקדק דהא מדברי הרמב"ם ומרן לעיל ס"ב מבוא' דאפי' ב' קורין לא מהני וכו' ונר' דס"ל דדוקא לכתחי' אמרי' דאינן יכולי' לחתום אבל אם עשו כן כשר השטר בדעבד ע"ש משמ' דאפי' א' קרא השטר כשר בדעבד את"ד ע"ש ואין דבריו מובנים דמדברי הש"ך הללו לא מוכח דאפי' בא' דאיכא למימר דבב' קורין מיירי וכדכת' שם ונר' דכונתו משום דהש"ך קאי אמ"ש מרן ואי אמרי אקרי' למאן דידע למקרי וכו' ומדכ' מרן למאן דידע משמ' דאפי' א' מהני אמנם הא ודאי ליתא דהא אפי' לדעת הטור שפסק כדעת הרא"ש דאפי' לכתחל' מכשיר לחתום ע"פ שנים שקורין לפניו אפ"ה בדעבד אם קרא לפניו א' וחתם על פיו השטר פסול וא"כ ע"כ מ"ש הטור ומרן אי אמרי' אקרי' למאן דידע למקרי דמשמ' דאפילו א' אינו מדוקדק ואין הכונה בו אלא שנתנו לב' דידעי למקרי ותו שהרי בלשון בה"ע כתוב ואי אמרי אקרי' למאן דידעי וכן העתיקה הדא"ש ולא מצינו סברא זו דמכשרי' בא' אפי' בדעבד. ומה שהק' עוד מו"ה ז"ל שם על מאי דמסיק הש"ך דבדעבד אם קראוהו ב' דהשטר כשר דאין נר' כן דעת מרן הב"י שכ' וז"ל כ' הגאונים וכו' ובכמה דוכתי אמרי' חזקה אין העדים חותמים על השטר אא"כ נעשה בגדול כלומ' שהלוקח והמוכר היו גדולי' וה"ה לשאר דברים שהשטר נפסל בהם שחזק' על העדים שעשו אותן כהוגן וכו' משמע דה"נ השטר נפסל את"ד ע"ש ואח"ה אין זו ראיה דמ"ש וה"ה לשאר דברים שהשטר נפסל בהם לא משמ' אלא שאם אינן יודעי' לקרות וחתמו דאז ודאי השטר פסול אבל מן הסתם אמרי' חזקה וכו' אבל אי אמרי אקרי' למאן דידע למקרי אין זה מכלל דברים שהשטר נפסל שהרי על דין זה. עצמו כתבו הגאונים דהשטר כשר

העולה מכל מ"ש דהיכא דאקריי' למאן דידע. למקרי אי אקריי' לא' דוקא לכ"ע לא מהני והשטר פסול ואי אקריי' לב' דידעי למקרי דעת הק"ן דאפי' בכה"ג השטר פסול אלא דוקא אם אלו הב' מסל"ת דאז השטה כשר וכן דעת מהרשד"ם בחח"מ סימן מ"ב דאפי' בדעבד השטר פסול אבל הש"ק ס"ל דאם קראו ב' בדעבד השטר כשר וכן דעת מהרש"ל אמנם דעת הרשב"ש נראה דאפי' לכתחילה יכול למקריי' לב' דידעי למקרי ולמחתם אפומייהו וכמו שכתבנו לעיל ויש לצדד לרעת הרשב"ש דכיון דהענין הוא מתקנת הגאונים כדי שלא תנעול דלת לפני לווין א"כ לפ"ז נר' דאפי' לכתחילה יכול לחתום ע"פ עד א' שקרא לפניו כדי שיהא בנקל על הלוה למצוא לעד אפי' א' דידע למקרי כדי לחתום השטר ולפ"ז יש ליישב דעת הטור ומרן דס"ל דמתקנת הגאונים אפילו בא' כשר לכתחילה ומש"ה כתבו דאי אמרי אקריי' למאן דידע למקרי דהיינו אפי' א' סמכי' עלייהו

ולענין מה שבא בשאלה היכא שהעד יודע לקרות השטר אלא שאינו מבינו יפה ונתנו לאחר וקראו לו אם יכול לחתום ע"פ או לא הנה דין זה אינו. מבואר בדברי הפוסקים אמנם הרשב"א בחי' אמאי דאמרינן בגמרא ושאין יודעים לקרות קורין לפניהם וחותמים ב' וז"ל איכא דמקשו דעד מפי עד הוא תי' ר"י וכו' ואיכא מ"ד דהכא במכירים קצת אלא שגוף האותיות משונים קצת ואין יכולים לקרות אלא בדוחק וכי הא דאמרי' בסמוך ר"י הוה מצטער וקרי ע"כ ולכאורה יש לעמוד בדברי הרשב"א הללו דכיון דס"ס לא קרא אשטר אלא דאחר קרא לפניו איך יכול לחתום ע"פ דהו"ל עד מפי עד ונר' לומ' דכונתו דכיון שזה הקורא' יודע שזה יכול לקרות בדוחק הא ודאי מירתת ולא משקר ומש"ה יכול לחתום על פיו ודמיא לההיא דר"ן וספרא דדייני דכיון דאימתי' עלי' ולא משקר ויכול הדיין לסתום על פיו ה"נ כיון דמרתת ולא משקר יכול לחתום על פיו ונר' דיש ללמוד מזה דה"נ בנ"ד כיון דהעד מכיר קצת בשטר אלא שאינו מבינו יפה כיון דנתנו לאחר וקראו לפניו ופי' לו כונת השטר יכול לחתום על פיו דכיון שהוא מבין קצת מסתצי מני' ולא משקר דצל מלת' ומלת' דקרי לי' ומפ' ליה חושש דלמ' אידך מבין לההיא ומירתת ולא משקר

איברא דיש לדחות דהנה עיקרא דמלתא מ"ש הרשב"א דהכא במכירי' קצת וכו' הוא אליבא דרבנן אבל רשב"ג דפליג וקי"ל כותי' ע"כ דס"ל דאפי' בכה"ג לא מהני וצ"ל דס"ל לרשב"ג דאע"ג דה"ה בכה"ג מירתא ולא משקר אפ"ה לא דמיא לההיא דר"ן דאית ליה אימת' שאימת הדיין מוטלת על הסופר ודוקא בכה"ג הוא דמכשר רשב"ג אבל בדעלמ' אף ע"ג די"ל דמרתת לשקר אפ"ה פוסל רשב"ג אם כן לדידן דקי"ל כרשב"ג כדעת. הרי"ף והרמב"ם ודעמייהו לא מהני בכה"ג וא"כ ה"נ בנ"ד אע"ג דהעד מבין קצת אפ"ה לא מהני שהרי רשב"ג פליג ולא מכשר אפילו בכה"ג שהעד יכול לקרות בדוחק

ולפי האמור בכונת הרשב"א דלא כ"כ אלא אליבא דרבנן יש לעמוד עמ"ש עוד הרשב"א וז"ל ונראה דהכא שאני דגילוי מלתא בעלמא הוא וגט רמי וקאי קמן ועביד לאגלויי ע"י אחרים ובכי הא מסתפו ולא משקרי וגילוי מלתא לא קרינן ליה עדות וכההיא דאשתמודענוהי דאחו' דמיתנא הוא עכ"ל ולפ"ז. ע"כ אפי' קרי ליה עד א' מהני דהא מדמה לה לההיא דיבמו' דאשתמודענוהי דאחו' דמיתנא הוא וכיון דקי"ל התם דאפ' בעד א' סגי א"כ איך פליג רשב"ג הכא וס"ל דלא מהני דהא גבי חליצא קי"ל דכיון דגילוי מלתא בעלמא הוא מכשרי' אפילו עד אחד ודוחק לומר דבההיא פליג רשב"ג וס"ל כמ"ד התם דבעי עדים ע"ש דא"כ פלוגתא דאמוראי דהתם תליא בפלוגתא דרבנן ורשב"ג דהכא אמנם לדעת הרי"ף והרמב"ם דפסקי הכא דהלכא כרשב"ג והתם פסקו דכיון דהוי גילוי מלתא בעלמא סגי אפי' בעד אחד ל"ק די"ל דס"ל דטעמ' דרבנן הכא כמ"ש הרשב"א שם בשר"י דלא חשיב עד מפי עד כיון דלא מסהדי אעיקרא דמלתא אלא דאמרי שכ"כ בשטר ואיכא