דרכי משה (עמיאל), דרך הקודש, שמעתתא י"ב זמן ומקום במחשבה ומעשה טו

קושית התוס' על רש"י בזבחים (כט, א). - לכאורה יש לדקדק מהו הלשון "אף אתה אל תתמה". - לרש"י א"ש, דהקושיא היא לר' אליעזר, דאית ליה במס' נדה (ז, ב) דהיא בחזקת טהרה.

תר, ואם האכל יאכל מבשר זבח שלמיו, אמר ר' אליעזר, כוף אזניך לשמוע, במחשב לאכול מזבחו ביום השלישי הכתוב מדבר, או אינו אלא באוכל מזבחו ליום שלישי? אמרת, אחר שהוא כשר יחזור ויפסל. אמר לו רבי עקיבא, הן מצינו בזב וזבה ושומרת יום כנגד יום שהן בחזקת טהרה, וכיון שראו סתרו, אף אתה אל תתמה על זה, שאע"פ שהוכשר שיחזור ויפסל" (זבחים כט, א).

וכתבו בתוס' (ד"ה וכיון שראו סתרו): "פי' הקונטרס דזב וזבה שפסקו והתחילו למנות ימי ספורן ומנו ארבעה או חמשה ימים, וקשה, דאין זה קרוי חזקת טהרה?"

ולענ"ד נראה להצדיק את הצדיק, שאמנם מוכרח הוא כדבריו, דהנה לכאורה יל"ד הלשון אף אתה אל תתמה, למה הוא בא כאן? אכן יתבארו ויתלבנו הדברים עפ"י מה דאיתא במס' נדה (ז, ב): "הזב והזבה שבדקו עצמם יום ראשון ומצאו טהור, יום שביעי ומצאו טהור, ושאר הימים לא בדקו, רבי אליעזר אומר, הרי אלו בחזקת טהרה - וכו'. רבי עקיבא אומר, אין להם אלא יום שביעי בלבד". נמצא דבזה גופא, אם מיקרי בחזקת טהרה מכיון שהתחילו הזב והזבה לספור, שמחולקים בדעות רש"י ותוס', בזה גופא הוא מחלוקת רבי אליעזר ורבי עקיבא, ורבי אליעזר סבירא ליה דהוה בחזקת טהרה.

ומה מדויק הלשון לרבינו הגדול רש"י ז"ל אף אתה אל תתמה על זה שאעפ"י וכו', כלומר, לדידי לא הוה פרכא, דלדידי זב וזבה לא הוה בחזקת טהרה, כקושית התוס', אך אתה, לשיטתך, דסבירא לך דזב וזבה תיכף משהתחילו לספור קאי בחזקת טהרה, אל תתמה כלום, שגם בפיגול, אעפ"י שהוכשר שיחזור ויפסל.

וקושית התוס' מסולקת מאליה.