דרכי צדק יב

(ב) תפלה למתקדין בשרשו להעלות דין למלכות דבינה ולעשות מאותיות צירף אחר מצרה לרצה יי

לצדיק:(ג) אם פגם בנפש במעשה צר לו מעבדיו ובהמותיו ואם פגם ברוח ובדבור לה"ר וכיוצא נעשה מדבר זה גלגול באנשים שמדברים ממנו וכן יש לו צער מאשתו ואם פגם בנשמה במחשבה יש לו צער

מבניו:(ד) ב"א השונאים אותו לא ידחה אותן כי אדרבה יהיה שונאים אותו יותר רק יתפלל עליהם שיחזרו בתשובה ויוצא רוח משם

לה) כל מה שיראה יחשוב ליקח ממנו לעבודת הבורא מוסר והנהגה וכן כשיראה שלות רשעים יחשוב אם לעוברי רצונו כך כו' ועי"נ גורם שמחה למעלה וממתקין הדינין

ו) אם הזדמן לו לראות דבר עבירה הוא למען יהרהר בתשובה על מה שעשה הוא בדומה לזו עבירה או מקצתה גם לא יתקשה עצמ כשאינו יכול לצייר חותיות שם הויה נגד עיניו דוקא מצויר לפניו אף שאינ עולה מעצמו דזה מקרי לוקח בת מלך לשביה רק שיהיה הש"י תמיד במחשבת פעם פ' זה ופעם פ' זה ויעסוק עד שיבואו אותיות השנ מצוייר לפניו מעצמו אבל לו ידחק עצמו לזה רק שיזכור הבורא ב"ה פעם באהבק או

ביראה:) ע"י הבכיות שמעוררים הדרשנים ע"י יראת גיהינם לא טוב עושים כ הם ח"ו מעוררים דינים על העולם כמ"ש בזוהר ובר"ח שער היראי רקיעוררם ביראה

פנימות:(ח) כשרואה מבזים עצמם בשביל מעות יחשוב כ"ש שיש לעשות כמ תחבול' לעבודת הש"י ובפרט נשמה דאצילות שב לעשי' וראה במנהגם מתעוררים יותר ליתן שבח להש"י שאין הוא כמותם (ט) יכול לעשות יחוד עם חבירו גם בספורי דברים שהם לירא

שמים:(י) עיקר בתורה או בתפלה לכוין שידבק מחשבתו בפנימיות האותיות והו האור א"ס שבאותיות המחיה אותיות עליונים ובזה יכול לבט דינים

מעליו:(יא) א' אלופו של עולם טמיר וגניז בגווי' ב' ב' אלפין ג' ג' אל עד תיו ת'אלפין א"כ שורש האותיות התורה שקרוב יותר א"ס הוא הא' שקרוב יותר אל החיות ואח"כ הולך ונתרחק ונתלבש זה ב' ונתרחק מן החיות עד אות ת' שהוא מלכות שבמלכות וע"ש כל הענין שה מתלבשין זב"ז וצדיקים הם שלוחים לקשר א"ע בהאותיות ולהעלותן במחשב העליונה ואז יעלו מתהום ארעא עד רום רקיע ניצוצי השכינה הנופל אקלופות יכול להעלותן: ל) קודם