דעת מרדכי א ב

הק ד מה מאת בן הגאון המחבר זצ"ל דרש ר' סימאי בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע, באו ששים ריבוא של מלאכי השרת. לכאו"א מישראל קשרו לו שני כתרים אחד כגנד נעשה ואחד כנגד נשמע וכו', שבת פ"ח, פשטות המאמר מראה, כי גדולת ישראל ורוממות נפשם התנשאה בזה, אשר צא חקרו ודרשו שיקריאו וישמיעו לפניהם את המשפטים והחקים העתידים להנתן להם למען בחון אותם אם המה לפי תכונתם ורוחם ויכולים לקיימם, כאשר התלוצץ בהם הצדוקי ''עמא פזיזא דקדמיתו פומייכו לאודנייכו', וכל כך גדלה אמונתם בבורא עוצם עד אשר צא מצאו גם צורך לדעת אותם בפרטות, בחשבם נאמנה אחרי שהקב"ה בעצמו יוצר את החקים. או למעלה מכל ספק שחמה לטובתם ולאשרם הן לחיים גשמיים והן לחיים רוחניים, כמו בן יחיד אינו צריך להטיל ספק אם פקודי אביו הם לטובתו ולהנאתו. ובאמת גם זה הוא התנשאות הנפש שאין כמוה לבני תמותה לבוא עד גובה האמונה, כי מפי עליון צא תצא הרעות. וכל מה דעביד רחמנא לטב עביד, כי רק יחידי סגולה זוכים לעלות במעצות האמונה עד נקודה זו, אבל גרשה לנו לגלות, כי במאמר נעשה ונשמע גזוזה עוד עלית הנפש אחרת אשר איננה גלויה לכולם. אבל כאשר נסיר פני הלוט מעל זה תופיע היא לעינינו מזהירת עין בכל יפעתה. והדרה. הבה ונבאר. ננסה נא להעביר לענינו את חקי התורה ומשפטיה להבינם בשכל אנושי צא נדבר ע"ד החקים אשר המה נפלאים ועליהם אמרו חז"ל חוקה חקקתי גזירה גזרתי ואין להרהר אחריה. אצא גם המשפטים אשר מכונים הם בתור שכליים מעוררים לפעמים תמהון ואי הבנה, למשל התורה שמה למשפט מי אשר יגנב ויתפס ע"פ שני עדים משלם שנים, הקרן וכפל הוא קנס לענשהו על מעשה הגניבה, נצייר נא בזמננו אם איזה מדינה תוציא לאור עונש כזה לגנבים. אז יתרבו גנבים ושודדים למאות ולאלפים ולא יפחדו כלל מהעונש הצפוי להם: כי גנבים עושים מעשיהם במחשך בלילות בשעה שבני אדם ישנים ואינם רואים., ואף אם יקרה שימצאו עדים על הגניבה גם אז אינו מפסיד הגנב כלל כי יוכל להתקדם אם רואה ערים שממשמשים ובאים ולבוא לפני ב"ד ולהודות ויפטור מכפל. כי מודה בקנס ואח"כ באו עדים פטור, ר"מ גניבה פ"ג ה"ח, ופחד יאחז כל יושבי המדינה בראותם, שרכושם אשר קנו בזיעת אפם יוכל להיות לקנין לגנבים ושודדים. כפלים יתגדל התמהון ויתכוץ הלב מעגמת נפש כי גם נפש האדם אינה בטוחה מרוצחים המארבים לדם אנשים נקיים אחרי שיוכלו לרצוח נפש וצא יענשו כלל, כי לפי דיני התורה כדי ליסר קשה את הרוצח ולחייבו מיתה מחויבים מקודם להתרותו בשעת מעשה ולאמר לו, פרוש או אל תעשה שזו עבירה היא וחייב אתה עליה מיתת ב"ד או מלקות, אם שתק או הרכין בראשו פטור ואפילו אם אמר יודע אני פטור. עד שיתיר עצמו למיתה ויאמר ע"מ כן אני עושה, ר"מ סנהדרין פי"ב ה"ב, ואיזה טפש יאמר ע"מ כן שיתחייב מיתת ב"ד בשעה שיוכל לבצע זממו ולשתוק ולפטור. וא"ת אלה אשר אינם נדונים למיתה אבל ידוע לנו שהרגו נפש ישראל כונסין אותן לכיפה ומאכילין אותן לחם צר ומים לחץ ומצערין ער בזמן קרוב נופחים את נשמתם וזוהי מיתה אריכתא ויותר קשה מכפי שיומתו בב"א, אבל במד"א שכונסין אותם לכיפה בעדות מיוחדת או שצא בהתראה או דאתכחוש בבדיקות וצא בחקירות, אבל איתכחוש בחקירות כיון שא"א עוד להזים את העדים אין כונסין לכיפה, עי' בפה"מ להר"מ שם ובהגהות רצה"ח, סנהדרין פ"א, וכ"ש ע"פ אומדנא דמוכחת כמו דפוס האצבעות וכדומה שאין כונסין לכיפה, ואיה השמירה להולכי דרכים וביערות הרחק מן ישוב אדם מרוצחים אשר אין להם לירא כלל, אחרי שאין יד המשפט תוכל לגעת אותם אף במשהו גם הכנסת לכיפה אע"פ לפי שיטת רש"י, סנהדרין פ"א. הוא הלמ"מ אבל שאר הראשונים אין מזכירין אח הטעם הזה וכנראה היא תקנת ב"ד ומלך שיש להם רשות לתקן תקנות לצורך העת כי לפי דיני התורה מי שהרג בלא התראה או עדות מיוחדת וכדומה הוא פטור לגמרי והשאלה חמורה מאד איך לא דאגה התורה לאנשי בריתה ולשומריה לבלי עזבם הפקר לבני עול, הרי כתוב על רגלה דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום. לפתור השאלה הסבוכה הזאת נתבונן נא לאידך גיסא ונשים נא עין בוחנת באלה המדינות אשר הונהגו שם חקים הכי קשים ומרים לכל מי שנאשם בעון רציחה וגניבה ואף אם צא נתבררה אשמתו ע"פ עדים שנים, אצא דיה איזה הוכחה כמו דפוס האצבעות או אומדנא ע"פ שכלנו המטה אותנו לאמר שהוא הנאשם ליסרהו קשה ואף לקיים בו נפש תחת נפש, אם שם התושבים יושבים בטוחים באהליהם ואינם מפחדים כלל מרציחות וגניבות אתה לצער ולבושת האנושות המציאות המרה מטפחת על פנינו ומוכיחה שהחקים הכי קשים מועילים רק להקטין ולמעט מספר הרציחות, אבל אינם בכחם לשרש ולבער את הרע עד תומו: מדי יום ביומו אנו קוראים בעתונות העולמית פה ושם ע"ד מקרי רציחות וכמעט היא תופעת תמידית ומתמדת ועדין השאצה מנקרת את המוח באיזה אופן אפשר להועיל לאנושיות ולשחרר את העולם מן שואפי דם נקיים, אשר כרי למלא תאות נפשם אין גבול ומעצור, הצדק והיושר משחק למו והכל מותר להם. כבר עמדו על מדוכה זו חכמים נבונים ושופטים לדיני נפשות ואחרי שקלא וטריא ארוכה באו צידי מסקנא, בי לשרש את הרציחות והגניבות בעוצם צא יועילו כל העונשים הכי קשים, אצא העצה היותר ישרה ופוריה לזה להרבות התרבות בין העם ולהפיץ חכמה ודעת בין כל המפלגות וביחוד בין השדרות הנמוכות ולהגיע למטרה זו אפשר ע''י יסוד בתי ספר עממיים בכל מקום ומורים יובחרו אשר לא יזרעו שנאה בין גזע לגזע ובין לאום ולאום אצא יטיפו להם לקח ומוסר, כי כל בני תמותה אחים הם וכולם בני אב אחר הם וכל אחד נברא בצלם אלקים וחלילה לגעת למי שהוא לרעה וב"ש לשפוך דמו לחנם, ומה גם כאו"א אינו דוחק רגלי חברו, ועצי אדמות יוכלו כולם לחיות חיי עדן. אם רק יהיה כל אחד שמח בחלקו, וכמה מכוערת נפש האדם בתאותו להרבות קניניו ע"י חמס ושוד, סוף סוף צא ינעם לחכו לחם הרטוב מדם נפש האדם. כי אף אם צא תגיע צו יד המשפט, גם אז תולעת הנוחם תמוצץ לשד האדם ודמו, תעקצנו ותזעזענו עד אשר יצר צו מקום רגליו, כי לכל מקום שילך, היא נושכת לו בסתר לבבו ותצעק ''רשע מה עשית, איך רצחת נפש קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה". גם לשלח מטימים חרוצים, אשר ישאו מדברותיהם לפני העם אשר צא ייעפו וצא ייגעו להורות בינה וחכמה ולבאר מהו צדק ומהו משפט ויושר ואז נוכל לקוות במשך הזמן כל הרשעה כולה כעשן תכלה, שלום ושלוה ישכון עצי אדמות והארץ תהפך לגן עדן לכל בני תמותה. כן רבונא דעלמא כולא בתתו את התורה לעם ישראל אשר הוא בוחן כליות ולב ויודע תכונות נפש באדם וחלישותו. כי עלול הוא לפעמים אסור מדרך הישר ולמאס בטוב ולבחר ברע לקח לו מכל האמור למעלה לקו ולמשפט ולא נסה להטותו מדרך המתעה ע"י עונשים קשים, בדעתו נאמנה כי אין זה רפואה ברורה, ולכן בין התרי"ג מצות אשר נתן לנו ישנה מצוה אחת על למוד התורה שנלמוד אותה וגם לבנינו נלמדה כדכתיב, ושננתם לבניך ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובקומך, ולא יסתפק בקריאה בעלמא אלא תהיה שגור בפיו ובפי בניו, וכאשר ישנן חקי התורה ומשפמיה מאה פעמים ואחת אז יתלהב