פירוש הרא"ש על נדרים נה:

שנאמר כל גיא ינשא וגו'. קרא אחרינא הוא ודריש ליה אהאי קרא זה שהושפל כגיא ינשא:

ומותר באורז. דאין עושין ממנו כרי:

בחילקא בטרגי' ובטיסני. חילקא חטה שנחלקת לשנים:

טרגיס לשלשה. טיסני לארבעה. ואע"פ שקודם שנחלקו היה אסור בחטים עתה שנחלקו ליתנהו בכלל דגן ולא אסר עצמו אלא במה שנקראת חטה מיירי אי נמי הא דקאמר מותר שנחלקו קודם נדרו ויצאו כבר מכלל דגן:

בכל פירות הארץ. פרי עץ ופרי האדמה:

ועל הזומית. שלמור"א בלע"ז:

מירבא מארעא קא רבו. מלחלוחית הארץ הם גדילים אע"פ שאינם נוגעים בקרקע:

מתני' שק ויריעה וחמילה. מיני בגדים הם:

מותר לכסות בגיזי צמר. שלא נתכוין אלא לבגדי צמר:

הכל לפי הנודר. לפי שעת הנדר כיון שניכר שמחמת כובד משאו נדר מותר לכסות:

גמ' פונדא ופסקיא. וכן כל אלו מיני מלבושים הם יש שהם של עור ויש שהם של בגד:

יוצאים בשקים. בשבת ואין בהם משום משוי כי דרך לצאת בהם מפני הגשמים והוא הדין בלא גשמים נמי שרו:

אבל לא בקופה. דלאו דרך מלבוש הוא אלא משוי:

היה לבוש צמר והצר כו'. מחמת כובד המלבוש:

היה טעון פשתן והזיע. והוא הדין נמי אם היה טעון צמר והזיע: