פירוש הרא"ש על נדרים מח.

והבאר שבאמצע הדרך. שבין בבל לארץ ישראל ומצאוהו עולי גולה:

הרחבה והשווקים. שבעיר:

והתיבה. שנותנין בה ספרים:

והספרים. שקנאום בני העיר ללמוד בהם:

והכותב חלקו לנשיא. בגמרא מפרש:

אלא שהכותב לנשיא אין צריך לזכות. מפני כבודו של נשיא תקנו שיקנה בלא קנין בדבר זה:

ואין לו מה יאכל. לעיל (דף מג.) קתני היה מהלך בדרך והכא קא משמע לן דאפילו בעיר אם אין לו מה יאכל מותר:

כל מתנה. שלא נגמרה שאם הקדישה אינה מקודשת אינה מתנה ויש ספרים גרסי שאם הקדישה מקודשת וה"פ שאינה מתנה לענין זה שאם הקדישה מקודשת אינה מתנה:

גמ' אמאי מיתסר. המודר כיון שהמדיר כתב חלקו לנשיא:

מעשה לסתור. מעיקרא תנא דשרי והדר מייתי עובדא דאסור:

ואם הוכיח סופו על תחילתו. שלא היתה מתנה גמורה אסור:

אבל אמר לו והן לפניך שיבא אבא מדעתו הוא דא"ל. תלה הדבר בו אם הוא רצונך פייס לאבא שיאכל עמך כי הכל שלך: