פירוש הרא"ש על נדרים מא:

כי חיזרא לדיקלא. סיב הגדל סביב הדקל שמגין על הדקל:

כתרייקי לגופא. טרייקא הוא סם עשוי מתערוב' המינין:

חושלא דשערי. שעורים קלופים:

אין מזכירים שמו. שלא יתבייש החולה:

רפואת נפש בחנם. שאדם עושה מנפשו ומרצונו בלא קבלת שכר [דמצוה] קא עביד ולא מהני ליה כיון דאין נוטל עליה שכר:

רפואת נפש גופו. וכשנכסי רופא אסורין על החולה דמצוה קא עביד ואין נוטלין עליה שכר:

רפואת ממון בהמתו. דלא מצוה קא עביד וקא מהני ליה אף אם אין נוטלין עליה שכר ולא הוי כמחזיר אבידתו שהתורה לא צותה לרפאות בהמה של חבירו:

מתני' רי"א באמבטי גדולה אבל לא באמבטי קטנה. ר"י בא לפרש דברי ת"ק אבל לא בקטנה אם אמבטי של מים המים מתרבין בשבילו ואם אמבטי של זיעה מרבין לו חום בשבילו:

ומיסב עמו במטה. ולא חיישינן שמא יישן אצלו:

ואוכל עמו על השולחן. ולא חיישי' שמא יאכל עמו דכיון שהדירו מסתמא שונאין זה את זה טפי משני אכסנאין על שולחן א' זה בשר וזה גבינה:

מן התמחוי החוזר. מפרש בגמרא:

אבוס של פועלין. כלי גדול כאבוס של בהמה אע"פ שיש בו מאכל הרבה לא יאכל עמו:

לא יעשה עמו באומן. בשורת הכרמים לא יחפור עמו מפני שהוא מרפה את הקרקע ומהנהו:

גמ' גדולה בימות הגשמים. מותר שהוא מתרחק ממנו ואין מחממו וקטנה בימות החמה מותר מפני שהוא מצטער מפני החום:

ומזיע עמו בקטנה. דבזיעה בעלמא אין תוספת חום:

התמחוי החוזר לבעל הבית. לאחר שאכלו מה שבקערה מחזירין אותה לבעה"ב וממלא אותה עד שיאכלו כל שבעם הלכך אפילו אוכל יותר מחבירו אינו נהנה משל חבירו דבלאו הכי נותנין להם כל שבעם: